אשם, בתיק אחר

הקטגוריה הראשונה נדירה יותר, שכן אך לעיתים רחוקות יימצא לקבוע שמלכתחילה לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין. גם כאשר נאשם מזוכה בסופו של יום, במרב המקרים הזיכוי נעוץ בהתפתחויות שחלו במהלך המשפט, ולא בגין נסיבות שנחזו מלכתחילה. הקטגוריה השנייה - נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי - היא המורכבת יותר. כפי שפסק בית המשפט העליון בפרשת רייש (ע"פ 7826/96), עסקינן בקטגוריה רחבה ביותר, כמעט ללא גבולות. כך להלכה; למעשה, במהלך השנים האחרונות עסק בית המשפט העליון, במספר פס"ד שניתנו על ידו, בהגדרת גבולותיה של קטגוריה זו.

לפני ימים ספורים ניתן פסק דינו דלהלן של בית המשפט העליון (נכתב ע"י השופט אדמונד לוי, בהסכמת עמיתיו), והוא נסב על וריאציה חדשה במסגרתה של הקטגוריה הנ"ל. השאלה שהוצבה בו היא, האם נאשם שזוכה מביצוע עבירה פלונית, ובחלוף זמן קצר הורשע בביצועה של עבירה אלמונית, הזהה לעבירה הפלונית בטיבה ובנסיבותיה, יהא זכאי לפיצוי בגין זיכויו מהעבירה הפלונית? במילים אחרות, האם הרשעה מאוחרת בעבירה דומה תקרין על הזכאות לפיצוי בגין זיכוי מעבירה קודמת, הדומה לה? המערער הנדון זוכה מחמת הספק מביצוע עבירה של ייבוא סמים מלבנון. זמן קצר לאחר הזיכוי הוא הורשע בביצוע עבירה של ייבוא סמים מלבנון, בדרך דומה לזו שנטענה בכתב האישום הקודם, כלומר בדרך של זריקת הסמים מעבר לגדר המערכת.

שופטי בית המשפט העליון סברו שההרשעה המאוחרת צריכה להקרין על הזכאות לפיצויים בתיק הזיכוי המוקדם יותר. את מסקנתם זו ביססו על נימוקי הצדק הנשקלים בפסיקת פיצויים לנאשם שזוכה.

"לא ראינו כיצד אפשר להתעלם מנסיבה כה בולטת, שאינה מתיישבת עם חוש הצדק, לפיה עסאף שב וחטא באותן עבירות ממש, כמו אלה שיוחסו לו בעבר, ושמהן הוא זוכה מחמת הספק", קבעו השופטים. "התעלמות מנסיבה זו מסכלת את התכלית של עשיית הצדק, הניצבת בבסיסה של העילה בדבר קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות את פיצויו של נאשם". *

(ע"פ 2366/03 עסאף ואח' נ. מ"י, פס"ד מיום 1.12.04. השופטים אדמונד לוי, סלים ג'ובראן ויהונתן עדיאל)