מעבר לכל הציפיות

כמעט בצנעה קיימה בשבוע שעבר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן כנס בן שלושה ימים תחת הכותרת. "ארגון הסחר העולמי: על פרשת דרכים". "הכותרת אולי קצת מטעה", אומר ל"גלובס" סגן דיקאן הפקולטה, ד"ר אריה רייך, שהוא ועמיתו ד"ר אורן פרז שימשו כיושבי-ראש הכינוס ומארגניו. הכותרת הזו לכנס נבחרה משום שבספטמבר 2003 קרסו שיחות קנקון במקסיקו, שנועדו להשיג הסכם עולמי על ביטול סובסידיות לחקלאים במדינות WTO ועל פתיחת השווקים לתוצרת חקלאית מתחרה. הכינוס בבר-אילן תוכנן בצל האירוע הזה.

בינתיים חלה התקדמות הן בשיחות קנקון והן ב"סיבוב דוחה" סבב השיחות הקרוי על שם בירת קאטאר, בה התכנסו בנובמבר 2001 נציגי המדינות החברות והסכימו על אג'נדה לדיון בפתיחה מלאה של השווקים בפני תוצרת חקלאית ותעשייתית, בין היתר.

אבל ארגון הסחר העולמי אכן על פרשת דרכים, לא רק בהיבט הסחר המסורתי במוצרים וסחורות חקלאיים ותעשייתיים. הארגון הזה, שנולד ב-1995 במקומו של "ההסכם הכללי על מכסים וסחר", GATT , והמשמש כגוף היחיד שמפקח במישרין על הסחר העולמי וקובע את כלליו בהסכמות מולטילטרליות, הולך והופך למעין ממשלה עולמית המפקחת על שורה ארוכה של נושאים נלווים, שהוגי גאט"ט לא העלו על דעתם בשנת 1947. WTO הרחיב את המנדט שלו לסחר בשירותים כמו תקשורת, בנקאות, ביטוח ואפילו הימורים באינטרנט, להגנה על קניין רוחני, איכות סביבה, זכותו של כל אדם לטיפול רפואי וזכויות עובדים ואדם.

לכינוס בבר-אילן הוזמנו מיטב המומחים מהפקולטות למשפטים בישראל, בעולם האנגלו-סקסוני וגם בהודו. נושאי הפאנלים היו לעיתים אבסטרקטיים למדי. פרופ' ה. ויילר מאוניברסיטת NYU, מחשובי המומחים לחקיקה של סחר בינלאומי, דיבר על "טקסטואליזם וטלאולוגיה בהרמניוטיקה של הגוף המייצג ב-WTO" (תרגום: טלאולוגיה היא אסכולה פילוסופית שמאמינה בתכלית עליונה. הרמניוטיקה היא ניתוח טקסטים). רוי אימאן וסודיפ מהראפטרה מהאקדמיה הלאומית ההודית למשפטים ולמחקר בהיידרבאד, הודו, דיברו על "הבחירה ההודית בצומת הדרכים של WTO". דמיאן צ'למרס מהפקולטה למשפטים בלונדון סקול אוף איקונומיקס (LSE) הירצה על "רגולציה של ההגמוניה: WTO ושליטת המדינות העשירות על הניהול (governance) של המדינות העניות".

75 מיליון במתנה

מהי מידת הרלבנטיות של ארגון הסחר העולמי לישראל ולעולם? לגבי ישראל, דוגמה קטנה ניתנה ביום חמישי שעבר, בו הכריז שר התמ"ת, אהוד אולמרט, שישראל קיבלה מהארגון הארכה של זכותה לרכש גומלין של 30% ע"י ספקיות זרות במכרזים ממשלתיים. בתחילת 2005 היתה ישראל מחויבת לרדת ל-20% רכש גומלין. בהסכם הרכש הממשלתי של ארגון הסחר חברות 36 מדינות, והעיקרון הבסיסי שלו הוא אי-אפלייה במכרזים ממשלתיים בין חברות מקומיות שניגשות למכרז וחברות חיצוניות מ-36 המדינות הללו. פוטנציאל ההפרש הזה של 10%, לדברי אולמרט, הוא 75 מיליון דולר בשנה. לא המון, אבל גם לא רע.

ומה משמעות הארגון לעולם? מעבר לנתונים המדהימים על הגידול בסחר העולמי שיצרו הסכמי גאט"ט ו-WTO, גם כאן יש דוגמה עדכנית. סין ציינה בשבוע שעבר שלוש שנים להצטרפותה לארגון אחרי 15 שנות מאבק שנמשכו כמו נצח מבחינתה. האירוע לא צויין בחגיגות המוניות, אבל הסינים בהחלט אותתו שהם מבינים את גודל יום השנה. גם העולם מתקשה כיום לחשוב על עצמו ללא סחר די-חופשי עם סין, והשקעות ישירות בה.

הסינים הודיעו על הטלת מכסים על יצוא (כן, יצוא) טקסטיל מתוצרתם, במטרה המוצהרת להעלות את הערך המוסף של התוצרת הזו, ובמטרה המוסכמת בשקט שלא למוטט את תעשיות הטקסטיל בשאר העולם אחרי 1 בינואר 1995, התאריך בו תתבטל מערכת המכסות הסבוכה על סחר בטקסטיל שקיימת עשרות שנים. לא רק ארה"ב והאיחוד האירופי לחצו על הסינים לעשות משהו, אלא גם מדינות מוטות-טקסטיל כמו בנגלדש, שהיצוא שלה היה אמור להיפגע אנושות. רק כמה רשתות שיווק בארה"ב, ואולי גם הצרכנים במערב, לא ראו בעין יפה את המהלך הסיני.

בייג'ינג העניקה לעולם עוד מתנה חשובה: הוסרו כל ההגבלות על כניסת חברות זרות לסין, שהוגבלה עד כה לאזורים מסוימים, בתחומי הביטוח, ניירות הערך, הבנקאות, שירותי תיירות, תחבורה ואחסון, ביחד עם ייצור של חמישה מוצרים וחומרים, ביניהם פלדה. חשיבות המתנה הזו היתה סמלית יחסית, מאחר שעיקר ההשקעות הזרות מתבצע בערי החוף הפורחות של סין, ולא בפנים המדינה העני יחסית. אבל הסינים בהחלט חשים גם שהם כבר יכולים לעמוד בתחרות עם הפירמות הזרות, והם תמיד שמחים להעתיק את השיטות שלהם.

הצלחה מהדהדת

בלתי אפשרי להקיף נושא כמו ארגון הסחר העולמי בכתבה אחת, וגם לא במגזין ייעודי. העדפנו לראיין את שני המומחים הישראליים שארגנו את הכנס באוניברסיטת בר-אילן, תוך ניסיון לדלג במהירות מסוגיה אחת לשנייה. ד"ר רייך, סגן הדיקאן, בוגר אוניברסיטת טורונטו, דיבר בכינוס על איום הפוליטיזציה של WTO. ד"ר פרז, בוגר LSE, דיבר על שיתוף הפעולה הבינלאומי של מדינות ומשטרים שונים בארגון. שני בני שיחנו נראים ונשמעים כמו אנטי-תזה לאקדמאים הפוליטיים שמוכרים לנו מהכינוסים המתוקשרים.

"השגריר המצרי בגאט"ט בשנות ה-70, שארצו היתה חברה ותיקה (כמו ישראל, שהצטרפה ב-1962), היה קונסטרוקטיבי וידידותי להפליא בארגון הזה", אומר ד"ר רייך, "אבל אותו נציג מצרי ייצג את ארצו גם בדיוני UNCTAD (סוכנות האו"ם) בז'נבה, כפי שעושים נציגים מצריים וישראלים עד היום, ושם הוא בחר לצאת מהדיונים בהפגנתיות כאשר הנציג הישראלי דיבר. ההבדל בהתנהגות נבע מסיבה פשוטה: ב-UNCTAD יוצגו מדינות ערביות נוספות, ויצר העדר גבר על הקונסטרוקטיביות. בגאט"ט לא היתה השתתפות ערבית גדולה, כפי שאין לפי שעה ב-WTO".

כיום, אומר ד"ר רייך, מתדפקות על שערי WTO, לפי סדר חשיבות, סעודיה, האמירויות, ירדן ואלג'יריה. ישראל מקדמת רשמית בברכה כל מדינה חדשה, אולם הצטרפות סעודיה תקועה בגלל דרישת ישראל וארה"ב, שסעודיה תוותר על כפיפותה לחרם הערבי השניוני והשלישוני (לא החרם הישיר על השקעות וקשרים סעודיים בישראל ולהיפך, אלא החרם על חברות וגורמים שלישיים).

אנקדוטה נוספת היא הצטרפות אלג'יריה ל-WTO, שמצאנו בדיווחי ה-BBC. המדינה הזו, המצויה בשלב הסופי של שיחות ההצטרפות, נתקעה בגלל הצבעת הפרלמנט שלה בתחילת נובמבר נגד ביטול האיסור על יבוא מוצרי אלכוהול. אלכוהול מיוצר באלג'יריה המוסלמית, אבל הוא נראה רק לעיתים רחוקות מחוץ למסעדות וברים בערים הגדולות. הממשל של הנשיא עבדלעזיז בוטפליקה דווקא מקדם במהירות רפורמות של שוק חופשי, כולל תוכנית להפרטת 1,200 חברות ממשלתיות, ביניהן חברות הנפט והגז הגדולות, וללא תאריך יעד להצטרפות ל-WTO, כל המהלך הזה עלול לשקוע בחול.

ד"ר רייך ופרז עוברים לנושאים העקרוניים יותר. "כללית, ארגון הסחר וקודמו גאט"ט הם סיפורי הצלחה מהדהדים", הם אומרים. "ב-1947, שיעורי המכס הממוצעים בעולם על מוצרי תעשייה היו 40%, וכיום הם 3.8%. אין יותר הגנה על תעשיות. בישראל, כידוע, אין מכסים על יבוא כלי רכב, מה שלא מנחם את הצרכן המקומי. מסי הקנייה גבוהים דיים, אבל הם חוקיים, כי הם חלים גם על 'תוצרת רכב מקומית'". "אגב", מוסיף ד"ר רייך, "ישראל לא ויתרה על המכסים ללא ויכוח: אחד הטיעונים שלה בשעתו היה שיש להגן על כבישי הארץ מפני צפיפות-יתר".

מחלוקות סוערות

כפי שהזכרנו, WTO הפך למעין ממשלה בינלאומית לנושאים רבים ומגוונים. ד"ר רייך מספר בהקשר זה על הצרפתי פסקאל לאמי, נציב הסחר של האיחוד האירופי עד לפני כחודש, שהוזכר בשבוע שעבר כמועמד מוסכם ע"י האיחוד האירופי לכהונת המנכ"ל הבא של הארגון (המנכ"ל הנוכחי, סגן ר"מ תאילנד לשעבר, סופצ'אי פאניצ'פאקדי, שהיה הראשון ממדינה מתפתחת, יפרוש בשנה הבאה).

"לאמי פרסם באחרונה ספר בו הוא מתאר את האבולוציה של WTO מגאט"ט, שעסק רק בסחר ישיר במוצרים, לארגון שעוסק כמעט בכל נושא שעולה על הדעת", אומר ד"ר רייך. "זהו הרקע לביקורת הגדולה ביותר המוטחת בארגון, שהוא מקדם גלובליזציה על חשבון רווחת העובדים, הן במדינות מפותחות והן במתפתחות, זכויות אדם, הזכות לטיפול רפואי ועוד. חופש ההשקעות שחברות הארגון חתומות עליו, הופך לייצוא של זיהום סביבה מארה"ב למקסיקו, לדוגמה. הוא הופך גם לניצול של עובדים וייטנאמים, נניח, על חשבונם של עובדים אמריקנים".

הודו היא מקרה בוחן מעניין בהקשר זה. "בהודו, החוק המקומי אסר על הגנת פטנטים בתחום מזון ותרופות, מסיבות שהיו מובנות מאליהן להודים. כדי להצטרף ל-WTO נאלצה הודו לבטל את החוק הזה. התוצאה היתה הפגנות סוערות בחזית בניין הפרלמנט בניו דלהי", אומרים ד"ר רייך ופרז.

הגנת הקניין הרוחני מכונה בארגון הסחר TRIPS (טרייד רילייטד אינטלקצ'ואל פרופרטי רייטס), והיא נושא למחלוקות סוערות. הכוונה לכל ההגנות של 20 שנות פטנט, סמלים מסחריים, עיצוב תעשייתי, זכויות יוצרים. "ג'נדיש בגאווטי, כלכלן הודי ידוע מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, טוען, למשל, שה-TRIPS נועדו לשרת בעיקר את החברות המערביות, למרות שהוא תומך גדול בסחר חופשי, ובססמא 'Trade, Not Aid'", אומר ד"ר פרז.

בספטמבר 2003 הכריז WTO על הסכם שנועד לענות על חלק מן הביקורת נגד ה-TRIPS. הרקע לכך היה, בין היתר, פולקלור ההפגנות סוערות שהחלו ללוות כל כינוס של WTO (וכינוסים אחרים, כמו דאבוס, קרן המטבע ובנק העולמי), החל מהכינוס הזכור לשמצה בסיאטל ב-1999, בו התנגשו עשרות אלפי מפגינים נגד הגלובליזציה עם משטרה מבוהלת.

ד"ר רייך ופרז מספרים שבאותה הזדמנות הוכרז על "רישיון הכפייה" שמעניק למדינות העניות גישה לתרופות חיוניות במחיר מוזל. "על פי ההסכם הזה ניתן לכפות על יצרנית תרופות ממדינה מפותחת להעניק רישיון ליצרנית במדינה מתפתחת לייצור תרופה חיונית בזול, תוך תשלום תמלוגים צנועים ליצרנית המקורית", אומר ד"ר רייך.

לסעיף הזה של רישיון כפייה יש, אומרים רייך ופרז, היבט ישראלי מעניין. יאיר שירן, סגן ראש המנהל לסחר חוץ בתמ"ת, יזם פניה ישראלית ל-WTO, בהצעה להעניק את רישיון הייצור הכפוי של התרופות לא רק ליצרניות במדינות העניות, מחשש שאין כאלה או שהן אינן מסוגלות לעמוד בייצור, אלא גם ליצרניות במדינות שלישיות. המשמעות, אומרים שני בני שיחנו, היא ש"תיאורטית, טבע הישראלית תוכל לייצר תרופות של באייר הגרמנית (רק דוגמה) עבור מוזמביק (שוב, רק דוגמה)".

בתשובה לפניית "גלובס", אישר יאיר שירן את הדברים, אך הוסיף שלדאבון הלב חסרה עדיין חקיקה ישראלית הולמת לנושא הזה של ייצור כגורם שלישי במסגרת רישיונות האכיפה של WTO. "כך או כך", אומר שירן, "דאגנו לכך שתקנות WTO יכילו גם את האפשרות הזו, ונשאר רק לממש אותה בחקיקה". לתשומת לב יצרניות התרופות הישראליות.

יוזמה נוספת שקודמה על-ידי התמ"ת היא בתחום התלונות של יצואן או משקיע ישראלי על אפליה לרעה או חסימה בלתי חוקית של פעילות במדינת היעד שלו החברה ב-WTO. "יצרן אינו יכול לפנות ישירות לארגון הסחר העולמי, אלא רק לממונה על סחר החוץ במדינתו המקורית", אומרים ד"ר רייך ופרזז. "באיחוד האירופי, הכוונה לנציב לענייני סחר. בארה"ב, הגוף המוסמך הוא נציג הסחר האמריקני (למעשה שר לסחר חוץ). בישראל הציע שרגא ברוש, מנכ"ל מכון הייצוא, חקיקה שתאפשר לגורם ישראלי להתלונן בפני המחלקה הבינלאומית בתמ"ת, שתחויב לחקור, לפרסם מסקנות, ולהגיש במידת הצורך תלונה ל-WTO בשם ישראל".

"כיום", אומר ד"ר רייך, "יש בארגון נוהג של 'קיזוז תלונות', כלומר 'אני לא אתלונן עליך ואתה לא עלי'. אחד מבכירי האוצר כינה את הפרקטיקה הזו 'עושים פיפי במיטה, אבל לא מראש המגדל'. קביעת מנגנון של הגשת תלונה לטובת יצואן/משקיע כזה או אחר תסייע לו ישירות, ותסייע לדיפלומטים להגיש תלונות רשמיות".

מנגנון יישוב הסכסוכים של WTO זוכה לפרסום רב, בשל פסיקותיו המתוקשרות לטובת, למשל, אירופה או ארה"ב בסכסוכים ביניהן על מכסי מגן על פלדה, סבסוד תעשיות תעופה (איירבוס ובואינג) ועוד ועוד. במקרה הישראלי, התעוררה, בינתיים על אש קטנה מאד, בעיה ספציפית: סבסוד יצואנים.

לדברי ד"ר רייך, דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, פרסמה בחודשים האחרונים חוות דעת משפטית, לפיה חוק עידוד השקעות ההון עלול להוות מבחינה זו הפרה של תקנון WTO. יאיר שירן מהמנהל לסחר חוץ בתמ"ת אומר ל"גלובס" בדיפלומטיות: רק מנגנון יישוב הסכסוכים של WTO יכול לקבוע אם ישראל מפירה התחייבויות, ולכך עוד לא הגענו". *