הפירוק - ממועד החלטת האסיפה

לצורך בחירת ההסדר הראוי מבין השניים נחלקו פקיד שומה ת"א 1 ובעל מניותיה של חברה, יצחק סיוון (המשיב) בשאלה, מאימתי מתחיל פירוקה מרצון של החברה, האם ממועד שבו מחליטה אסיפת בעלי המניות על הפירוק, או שמא כבר מעת שבעלי המניות גמרו אומר לפרק את החברה בפירוק מרצון ואף נתנו לכוונתם ביטוי חיצוני?

בכך דן פסק דינם של בית המשפט העליון (פסק הדין נכתב ע"י מ"מ הנשיא אליהו מצא, ביום פרישתו, בהסכמת עמיתיו). מדובר במיסויה של עיסקת מכר שנערכה ערב ההחלטה של בעלי המניות על פירוק החברה. עמדתו וערעורו של פקיד השומה נדחו ע"י השופטים.

אל מסקנתו האמורה, הגיע השופט מצא לאחר ניתוח מדוקדק של תכליות המיסוי ושל פירושם הלשוני והתכליתי של סעיפים 93 ו-94 לפקודה. הפקודה עצמה נמנעה מלהגדיר את המונחים "פירוק" או "תחילתו של פירוק", ולפיכך נקבע שיש לתור אחר המשמעות של המונח על פי הדין הכללי.

על פי דיני החברות, המועד שנחשב למועד תחילת הפירוק הוא מועד החלטת אסיפת בעלי המניות. "ההליכים הפורמאליים לפי פקודת החברות לפירוקה מרצון של חברה אינם מתחילים עד למועד שבו בעלי המניות רוצים בתחילתם", קבע השופט מצא.

"הדברים נכונים גם אם החברה, בתוך תקופת חייה, עושה לצמצום עסקיה, ואף אם היא נותרת ללא פעילות. פרקטיקה שגורה זו אינה 'פירוק מרצון' לפי דיני החברות. הליך של פירוק מרצון מקנה לחברה סטטוס מיוחד שיש לו משמעויות והשלכות בתחומים שונים".

בהתאמה, המועד שנחשב למועד תחילת הפירוק לעניין חוק החברות הוא גם המועד שבו מתחיל הפירוק לעניין דיני המס. ובמקרה הנדון, לא נמצאו טעמים ראויים לסטות ממושגי הדין הכללי, ולפיכך נדחתה עמדתו של פקיד השומה.

(ע"א 1240/00 פקיד שומה ת"א 1 נ. סיוון, פס"ד מיום 4.1.04. השופטים אליהו מצא, יעקב טירקל ואשר גרוניס).