מאבקי הכבלים בלוויינים נמשכים

בימים אלה אושרו בכנסת התקנות שיאפשרו למשרד התקשורת לקבוע את תנאי הסף להענקת רשיונות להפעלת שידורים דיגיטליים ישירים באמצעות לוויין. חברות הכבלים עתרו לבג"ץ בבקשה שימנע ממשרד התקשורת להעניק רשיונות לשידורי הלוויין, ואמנם, בג"ץ התערב, ועל פי הבטחת משרד התקשורת, מתן הרשיונות יתעכב לזמן מה כדי לנסות ולמצוא פיתרון לתביעות זכייני הטלוויזיה בכבלים. אם לא יימצא פתרון כזה, יחזור העניין להיות נדון בבית המשפט.

לחברות הכבלים אינטרס מובהק לעכב את שידורי הלוויין ככל האפשר. קודם כל, משום שכמה שאפשר לדחות כניסה של מתחרה - הרי זה משובח. אם נגזר שיהיו שידורים כאלה, ויש להניח שמשרד התקשורת יפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו שזה אמנם יקרה, הרי כל עיכוב הוא לטובה, משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא כי דחייה נותנת לכבלים זמן כדי להתפרס לפריפריה. השניה: לשדרג את המערכות שלהם כך שיוכלו לטפל בהעברת אינטרנט, שירותי און-ליין אחרים, ותקשורת דו-כיוונית כמו גם טלפוניה, להגדיל את מספר הערוצים, את אפשרויות ה-PPV, ובעיקר את יכולת הטרירינג, המאפשר להציע למנויים חבילות שונות של ערוצים על פי בחירתם, דבר שהמערכות שלהם אינם מסוגלות לעשות היום.

אם הכבלים יצליחו לעשות את כל אלה לפני התחלת הפעולה של שידורי הלוויין, הם ישיגו את היתרונות שהלוויין עשוי להציע לפני שיתחיל לפעול, או לפחות באותו זמן. מאחר והאינטרסים הללו הם מהותיים וחזקים מאוד, אנו צפויים למאבקים חריפים או להסכמה של משרד התקשורת לחלק חשוב של תביעות בעלי חברות הכבלים.

היתרונות של שידורי הלוויין יכולים להיות: א. חיבור מהיר לפריפריה, שיתן לה מיד כמה עשרות אלפי מנויים. ב. יתרון בהעברת אינפורמציה, חיבורי אינטרנט מהירים ושירותי און ליין אחרים. ג. מספר גדול של ערוצים והיצע גדול של שירותי PPV, ו-ד. הצעות של חבילה בסיסית זולה יחסית, ותוספות של ערוצים בתשלום על פי בחירה. כדי להתחרות בחברות הכבלים, יצטרכו מפעילי הלוויין להשקיע בתכנים אטרקטיביים מתחרים, במערכת שיווק אגרסיבית ביותר, ובמחיר נוח יותר לצרכן.

אמנם הצרכן הישראלי צמא לטכנולוגיות חדשות, חייב שיהיה לו הכל ובמיוחד מה שנמצא אצל השכן, אבל מצד שני הוא לא "פרייר". כדי להתחבר למערכת החדשה, זה צריך להיות כדאי לו. במיוחד חשוב מה יהיה היצע התוכניות החייבות להיות בעלות יתרונות נראים לעין. שאלה שניה היא המחיר. מה יהיה מחיר ההתחברות, צלחת הקליטה והממיר ובכמה יסובסדו, ומה יהיה מחיר המנוי החודשי לחבילות השונות. מחירי ההתחברות בארצות הברית נעים בין 100 ל-700 דולר, תלוי באיכות וברמת הסבסוד. מחיר החבילה הבסיסית הוא 25 דולר לחודש בממוצע, ותוספת כל הערוצים בתשלום מביאה את החבילה לממוצע של 75 דולר לחודש. חברת USSB למשל, מציעה חבילה של עשרים ערוצי סרטים במחיר של 32.99 דולר.

מחקר שנעשה לאחרונה בארצות הברית הראה, שהצרכנים שמים במקום הראשון את מבחר הערוצים שיעמדו לרשותם. כמחצית הנשאלים במחקר אמרו שאין להם צורך בשירות נוסף על זה הקיים של הכבלים, ו-%37 מבין אלה שהחליטו להיות מנויים על שירות ה-DBS נטשו את הכבלים לאחר שהתחברו לשידורי הלוויין. קשה לדעת עד כמה ממצאים אלה רלבנטיים לישראל, בעיקר מפני ששידורי ה-DBS אינם מספקים בינתיים את השידורים המקומיים בארצות הברית, דבר שהוא בעל חשיבות מירבית לצופה האמריקני.

קשה גם להשליך על התחזיות כאן את התפתחות ה-DBS בארצות הברית. לשידורי הכבלים לקח בארצות הברית 25 שנים כדי להגיע לחדירה של %67, אצלנו זה התרחש תוך 4-5 שנים.

שלושת החברות המובילות ב-DBS הן: ECHOSTAR, שהחלה לפעול במרץ 96' עם 1.4 מיליון מנויים, ונתח שוק של %19. בסך הכל מדובר, נכון להיום, בכ-7.3 מיליון מינויים. אבל הנתון המעניין הוא כי זו עלייה מאוד מרשימה, של %39, לעומת 5.2 מיליון מנויים לפני שנה. אף אחת מן החברות הללו עדיין אינה מרוויחה.

השנה השקיעו חברות הכבלים בארצות הברית בשידרוג המערכות שלהן 6 מיליארד דולר, ומאז שהתחילו בשידרוג ב-96' ועד שנת 2001 הן עשויות, על פי אודנים שונים, להשקיע יותר מ-30 מיליארד דולר. צריך לזכור שקרוב ל-30 מיליארד דולר היתה ההכנסה של תעשיית הכבלים ב-97', כלומר, מדובר בהשקעות מאסיביות ביותר. חוק התקשורת האמריקני החדש של 96' מאפשר לחברות הטלפונים להיכנס לתחום שידורי הכבלים, ואמנם חברות טלפונים נכנסות לענף. החוק גם מאפשר לחברות הכבלים להיכנס לטלפוניה מקומית, וזו בעיקרה הסיבה לרכישה של TCI, חברת הכבלים הגדולה ביותר בארצות הברית, על ידי AT&T בסכום של 43 מיליארד דולר.

אם ייפתח שוק שיחות הפנים גם בישראל, חברות הכבלים תהיינה הראשונות לנסות ולתפוס נתח שוק מול בזק או מתחרים אחרים. אפילו אם רק לצורך זה הן תידרשנה להשקעות לא מבוטלות.

ספק אם בסדר הקדימויות הלאומי בתחום השידורים העניין הדחוף ביותר הם השידורים הישירים מלוויינים. אבל זה קל יותר, אינו דורש חקיקה מאסיבית, ועושה רושם של "כאילו" פתיחת שוק השידורים לתחרות ולפלוראליזם - מילות מפתח בקודים של הממשלה. "כאילו", מפני שמדובר באפשרות שליטה של גורמים זרים (עד %74), ומפני שהמחוייבות לקהל דוברי העברית ולהפקות המקומיות שואפת לאפס. מבחינה עיסקית, ספק רב אם יש מקום ליותר מחברה אחת, וגם זו תזדקק להרבה סבלנות ולכיסים עמוקים