סוקולר לקח סיכון

משרד האוצר, המגזר העסקי וסוחרי הבורסה באחד העם לא יכלו לצפות לטוב יותר, ובנק ישראל לא איכזב. ממלא מקום נגיד בנק ישראל, מאיר סוקולר, הודיע אתמול (ב') על הורדת הריבית ב-0.2% נוספים לרמה של 3.5%, בהמשך לשתי הורדות ריבית חודשיות של 0.2% כל אחת שביצע הנגיד היוצא, דוד קליין. כך הוריד בנק ישראל בתוך שלושה חודשים את הריבית מ-4.1% ל-3.5% - צעד מפתיע למדי בהתחשב בכך שבארה"ב הריבית נמצאת במגמת עלייה.

כיום פער הריביות בין ישראל לארה"ב עומד על 1.25%. כבר בישיבתו הקרובה בשבוע הבא צפוי הפדראל ריזרב להעלות את הריבית בארה"ב ב-0.25% ל-2.5%, וההערכות הן שבחודש אפריל הואא יעלה את הריבית ב-0.25% נוספים ואולי אפילו אף ב-0.5%. לאור זאת ניתן להניח במידה רבה של ודאות, שפער הריביות יצטמצם בשלושת החודשים הקרובים לרמה נמוכה מאוד של 0.75%-0.5%.

למעשה הצהיר בנק ישראל בסדרה של שלוש הורדות הריבית בשלושת החודשים האחרונים, שההתייחסות שלו היא בראש וראשונה לנתונים הכלכליים במשק הישראלי, אינפלציה נמוכה ויציבות בשער החליפין, תוך שהוא מוכן לקחת את הסיכון, שאכן הריבית בארה"ב תעלה בחודשים הקרובים.

בפועל, מדיניות זו של בנק ישראל טומנת בחובה סיכונים לא מעטים. אין דבר השנוא יותר על השווקים הפיננסים מאשר מדיניות תנודתית של שערי ריבית. בנק מרכזי שמוריד את שערי הריבית ולפתע נאלץ לבצע שינוי של 180 מעלות ולהעלות את שיעורי הריבית, מאבד את אמינותו בשווקים.

נכון שהאינפלציה בארץ נמוכה מאוד והיא עומדת בטווח התחתון של יעד הממשלה, העומד על 3%-1% לשנה. רמת האבטלה עדיין גבוהה - 10% - למרות הירידות בה בחודשים האחרונים; שוק הנדל"ן עדיין בשפל.

לעומת זאת, מעמדו של המשק הישראלי בשווקים הפיננסיים והבינלאומיים הולך ומשתפר, כפי שמוכיחה המלצתו של סמית-בארני מאתמול. אולם אסור לשכוח, שישראל היא רק חלק מהכפר הגלובלי של הכלכלה העולמית. עדיין קיימת סכנה, שהדולר ישנה כיוון גם בשווקים הבינלאומיים וגם בארץ, והתחזקותו מול השקל תשנה את התמונה מהקצה לקצה ותביא לרמה גבוהה בהרבה של אינפלציה.

בסופו של דבר, מדד המחירים לצרכן בארץ מושפע מאוד משער החליפין של הדולר לעומת השקל, ואסור לשכוח שמחירי הקומודיטיס בכלל והנפט במיוחד עדיין מאיימים בהתפרצות אינפלציונית בשלב זה או אחר במשק העולמי ובמשק הישראלי.

אם אכן יציבות המחירים במשק תישמר והשקל ימשיך לשמור על חוזקו מול הדולר, בנק ישראל נוקט במדיניות נכונה של הורדת שערי הריבית. אולם אם הנתונים בשטח ישתנו, יסתבר שלבנק ישראל לא תהיה ברירה אלא להתחיל בסדרה של העלאות ריבית.

האם מישהו מעלה על דעתו ברצינות, שבנק ישראל יוכל לשמור לאורך זמן על פער של מתחת ל-1% בפערי הריביות בין ישראל לארה"ב? קשה להאמין שבנק ישראל יצליח להחזיק לאורך זמן פער ריביות כה נמוך, מבלי להביא להתחזקותו של הדולר בארץ ולעלייה ברמת האינפלציה.

בכל מקרה, לפתע פתאום הפך בנק ישראל לאהוב המגזר העסקי וסוחרי הבורסה. כל המתחים הנסתרים והגלויים מול משרד האוצר, שטען לאורך זמן שבנק ישראל מתמהמה בתהליך הורדת הריבית ללא כל סיבה מוצדקת, נעלמו כלא היו.

אבל האוצר לא יכול לנוח על זרי הדפנה. עליו לתרום גם הוא את חלקו ולדאוג להמשך שמירת המסגרת התקציבית, אפילו אם הממשלה תורחב וש"ס תצורף לקואליציה.

הבעיה הגדולה היא, שדווקא על-ידי הורדת הריבית לרמה הנמוכה ביותר שהיתה אי פעם בארץ, בנק ישראל הביא עצמו למצב בו הוא חשוף במקביל לכל חריגה תקציבית ולכל תנודה בשער החליפין של השקל ביחס לדולר, ובמיוחד להעלאה חדה של הריבית על-ידי הפדראל ריזרב בארה"ב.