מכה לתביעה: ביה"ד קובע שבניזרי שילם לעובדת הזרה ששלח לו משה סלע

לפסק דין זה עשויה להיות השפעה רבה על החקירה הפלילית המתנהלת נגד בניזרי באותו נושא. המשטרה המליצה להעמידו לדין באשמת קבלת שוחד מסלע, שאמור היה לשמש עד מדינה.

ואולם, לאחר שבית הדין קבע שהוא מקבל את גירסת בני הזוג בניזרי - לפיה שילמו לעובדת - תתקשה המדינה לטעון שמדובר בשוחד. כמו כן, קביעותיה החריפות של שטיין בעניין חוסר אמינותו של סלע, יקשו מאוד על המדינה להביאו לעדות באותו נושא בדיוק כנגד בניזרי.

לדברי שטיין, התגלו סתירות מהותיות בעדותה של העובדת, ויש להעדיף את עדותה של יפה בניזרי, לפיה שילמה לעובדת בסוף כל יום עבודה, וזאת למרות שאין לה כל מסמך המוכיח זאת.

רוסיטסה סטפנובה טענה, כי עבדה בבית משפחת בניזרי ארבעה חודשים בשנת 1999במשך חמישה ימים בשבוע, 4-8 שעות מדי יום, ובסה"כ 438 שעות. העובדת טענה, כי קיבלה הוראה מסלע שלא לקבל תשלום ממשפחת בניזרי כיוון שהיא "מתנה" ששלח סלע לבניזרי.

שטיין מציינת, כי בית הדין נדרש להשיב על שתי שאלות עיקריות: האם מספר שעות העבודה להם טוענת התובעת אכן מדויק, והאם קיבלה שכר בגין אותן שעות.

שטיין קובעת, כי יש סתירות מהותיות בעדותה של התובעת ובעדויות של העדים מטעמה. כל אחד מהם העיד על תקופת עבודה אחרת, מבלי שאף אחת מהעדויות נתמכו ברישום כלשהו.

בעניין עדותו של סלע קובעת שטיין, כי עדותו אינה אמינה. לדברי שטיין, "אדם העומד מעל דוכן העדים וטוען, כי עד כה שיקר - מי ערב לבית הדין שמכאן והלאה כל דבריו אמת?"

עוד קובעת שטיין, כי סלע לא יכול היה לדעת, ללא כל רישום ואך ורק מזכרונו, מה היו שעות עבודתה וימי עבודתה של העובדת הזרה, ובכל מקרה - התאריכים אותם ציין, אינם חופפים לימים ולשעות שציינה התובעת.

שטיין שוכנעה, כי ענייני ביתו של בניזרי נוהלו בידי אשתו יפה, והוא עצמו לא ידע ולא יכול היה לדעת כמה פעמים הועסקה העוזרת וכיצד שולם שכרה. לעניין עדותה של יפה בניזרי קבעה שטיין, כי עדותה אמינה.

לעניין ההוצאות ציינה שטיין, כי ראוי היה לפסוק הוצאות לחובת התובעת, הוצאות שהיו משקפות את ההליך הארוך שקוים בתיק, אך כיוון שמדובר בעובדת זרה שעזבה את הארץ - אין לפסוק הוצאות. (ע.ב 2100/04).