הנקראות ביותר

המיליונרים של האוניברסיטה העברית: פרופ' ויינשטוק-רוזין ופרופ' ברנהולץ

יחזקאל ברנהולץ הרוויח בשנה שעברה 2.8 מיליון דולר מתמלוגים על תרופת הדוקסיל, ואילו מרתה ויינשטוק-רוזין הרוויחה 8 מיליון דולר מתרופה לאלצהיימר שמוכרת נוברטיס > עופר לוי

כמעט כל מדען צעיר שסיים את הדוקטורט שלו עומד בפני דילמה קשה: האם להמשיך במסלול האקדמי וליהנות מעבודה בטוחה המספקת עניין בתחום המחקרי או ללכת לתעשייה ולהשיג תפקיד עם קצת פחות עניין אך עם שכר נאה בצדו.

רק שמסתבר שקריירה כאיש סגל באוניברסיטה עשויה לספק לא רק תפקיד סולידי עם הכנסה מכובדת, אלא גם זכייה בלוטו. דוגמאות מפורסמות לחוקרים שהתעשרו מספק בעיקר מכון ויצמן, שבו פועלים הפרופסורים מישל רבל ומנחם רובינשטיין, שמהמחקרים שלהם נולדה תרופת הרביף שמייצרת חברת סרונו. התרופה הניבה לשני הפרופסורים תמלוגים בגובה עשרות מיליוני דולרים. לקבוצה זו שייכים גם הפרופסורים מיכאל סלע ורות ארנון וד"ר דבורה טיטלבאום, שפיתחו את המולקולה שעליה מתבססת תרופת הקופקסון של טבע, שהניבה גם להם סכומים לא מבוטלים.

שמות קצת פחות מפורסמים מייצרת האוניברסיטה העברית בירושלים באמצעות חברת יישום, זרוע המסחור של האוניברסיטה. הכסף שעשו הפרופסורים מגבעת רם ומהר הצופים הוא "כסף קטן" לעומת עשרות המיליונים של רבל וארנון, אך עדיין מדובר במחקרים שמכניסים לחברת יישום ולחוקרים מיליוני דולרים מדי שנה.

חברת יישום היא חברה בע"מ אשר הוקמה בשנת 1964 במטרה למסחר את הפטנטים שהמציאו אנשי הסגל באוניברסיטה. ב-2004 הציגה החברה הכנסות של 35 מיליון דולר (כ-160 מיליון שקל), לעומת הכנסות של 29 מיליון דולר ב-2003 והכנסות של כ-15-16 מיליון דולר בשנת 2001. מהתמלוגים שמקבלת החברה 40% הולכים לחשבון הבנק של החוקרים, 20% מיועדים למחקרי המשך ו-40% הנותרים הולכים לאוניברסיטה העברית ולחברת יישום.

מאחורי מקור ההכנסות המרכזי של חברת יישום עומדת פרופ' מרתה ויינשטוק-רוזין, שפיתחה את מולקולת הריבסטגמין (RIVASTIGMINE) שעליה מבוססת תרופת האקסלון (Exelon) לטיפול במחלת האלצהיימר והשיטיון. התרופה נמכרת על ידי חברת התרופות נוברטיס ומזכה את יישום בתמלוגים של 4% בשנה. ב-2004 מכרה נוברטיס את האקסלון ב-448 מיליון דולר, מתוכם הגיעו כ-18 מיליון דולר ליישום ו-8 מיליון דולר לחשבון הבנק של רוזין-ויינשטוק.

נובטריס, אגב, מראה גידול משמעותי במכירות התרופה בשנים האחרונות: ב-2003 היא מכרה ב-367 מיליון דולר ושנה קודם לכן היא מכרה את התרופה בכ-341 מיליון דולר. משמעות הדבר היא שהכנסותיה של ויישטוק-רוזין בשלוש השנים האחרונות הסתכמו בכ-18.5 מיליון דולר.

המיליונר השני מבית היוצר של גבעת רם הוא פרופ' יחזקאל ברנהולץ מהפקולטה לרפואה, אשר פיתח מולקולה שעליה מתבססת תרופת הדוקסיל (Doxil) המיועדת לטיפול בגידולים סרטניים ונמכרת על ידי ענקית התרופות ג'ונסון אנד ג'ונסון (סימול: JNJ). אשתקד מכרה ג'ונסון את תרופת הדוקסיל בכ-280 מיליון דולר ואל יישום הגיעו תמלוגים בהיקף של 2.15% מהמכירות דהיינו 7 מיליון דולר שמתוכם 2.8 מיליון דולר נכנסו לחשבון הבנק של ברנהולץ.

אכזבה גדולה ותקוות גדולות

מי שכמעט הצטרף למועדון המיליונרים הוא פרופ' רפי משולם - המדען שהצליח לבודד את החומר הפעיל במריחואנה ועל בסיס המולקולה שבודד ניסתה חברת פארמוס לפתח את תרופת הדקסינבול לטיפול בפגיעות ראש טראומתיות. אבי ברק, נשיא ומנכ"ל חברת יישום, מעריך שאילו הדקסינבול היה מגיע לשוק, יישום הייתה מקבלת בעוד שנתיים-שלוש תמלוגים של 12-15 מיליון דולר, מה שהיה מניב למשולם סכום של 5-7 מיליון דולר. תזכורת קטנה: בימים שלפני הכישלון הצורב של פארמוס, ראשי החברה דיברו על פוטנציאל שוק של מיליארד דולר ומכירות של רבע מיליון דולר ברבעון, מה שהיה מכניס למשולם סכומים גבוהים בהרבה, אם היה מתגשם.

ברק גם מספק תקוות גדולות לגבי העתיד לבוא בשנים הקרובות. לדבריו, באוניברסיטה עובדים על כמה פיתוחים מרכזיים שאם התקדמותם הטכנולוגית תצליח ויישום תצליח לתרגם אותם לחוזים עם חברות מסחריות, יניבו לחברה הכנסות של 60-80 מיליון דולר בתוך שלוש-ארבע שנים. מדובר על פיתוחים בתחום הסרטן, דור חדש של תרופות, תרופה למחלת הפרקינסון, חיסון לשפעת וכן גם תקוות גדולות מחברת הסטארט-אפ מוביל-איי (MobilEye) הירושלמי, שמפתחת טכנולוגיות לגילוי וזיהוי עצמים המיושמות בתעשיית הרכב. הסטארט-אפ הוקם ב-1999 בידי פרופ' אמנון שעשוע מבית הספר להנדסה ומדעי המחשב, וגייס עד היום 35 מיליון דולר. הגיוס האחרון בוצע בשלהי 2003 לפי שווי חברה של 195 מיליון דולר אחרי הכסף.

פיתוחים אחרים של יישום, אשר מספקים לה תמלוגים קטנים יחסית לתרופות, הם בתחום הזרעים לעגבניות אשר מאפשרים לגדל עגבניות עם חיי מדף ותכונות מוצקות. החברה גם מקבלת תמלוגים בהיקף של 150 אלף דולר בשנה ממכירות של שבב ה-Period Chip, שבב עשוי פולימר שבתוכו כלואה אנטיביוטיקה. מדובר בשבב מוכנס לפה בעת טיפול שורש ולאחר שהאנטיביוטיקה חודרת בצורה הדרגתית לפה הפולימר מתכלה.

על ההמצאה חתומים הפרופ' מיכה פרידמן מבית הספר לרוקחות, פרופ' דורון שטיינברג והפרופ' מיקי סלע.

"התפקיד של יישום הוא לסגור עסקה", מסביר ברק. "העדפה שלנו היא על פי רוב לקבל תמלוגים עבור הפטנטים שפותחו באוניברסיטה ולא להחזיק במניות בחברה שקונה את הפטנטים".

* יש ויכוח קבוע באשר לשאלה עד איזה שלב צריכה האקדמיה להגיע בפיתוח מולקולה. מהי עמדתכם?

"היכולות באקדמיה להביא פיתוחים להבשלה בשוק היא נמוכה. אקדמיה יודעת לעשות מחקר בסיסי ובמעט מאוד מקרים אפשר להגיע לפרה-קליניקה. אני מנסה לאתגר את האוניברסיטה כדי להבשיל את התרופה לעוד פאזה ממה שמקובל, אבל עמדת האוניברסיטה היא שלילית. אם היינו מתקדמים הלאה בפיתוח המולקולות לאקסלון ולדוקסיל, היינו מקבלים יותר כסף עבורם, אך התקדמות בשלבי פיתוח היא רבת סיכון והאוניברסיטה צריכה כסף לפעילותה השוטפת". *

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות