מחלף השלום: חולדאי צודק

מחלף השלום בתל-אביב - כלומר, העובדה שהמחלף עדיין לא נבנה - הוא אחד ממחדלי התחבורה החמורים ביותר של שתי ממשלות, היוצאת וקודמתה, ושל צמרת העיריה בתקופות של שלמה להט ורוני מילוא.

אתמול (ב'), בצעד ציני, הודיע משרד האוצר לעיריה, כי בגלל דרישות מוגזמות כביכול של העיריה - משרד האוצר החליט להקפיא את המשך הפרוייקט היוקרתי של בניית קריות הממשלה בצומת, מול מרכז השלום.

ראש העיר, רון חולדאי, העמיד בצדק את שאלת התחבורה בעיר בראש סולם העדיפויות בהתחיבות שלו לבוחר (בלי אמירה גרנדיוזית על רכבת תחתית כפי שעשה מילוא). חולדאי קיבל את המנדט, ותושבי העיר, וגם הבאים אליה, זכאים לדרוש מחולדאי לספק את הסחורה, ובהקדם האפשרי, כי המטרופולין על סף כאוס תחבורתי.

נתוני הבסיס פשוטים מאוד. על פי התב"ע, אסור לאפשר את הבנייה והאיכלוס של מגדל קריות הממשלה, וכמו כן אסור לתת ליזם דוד עזריאלי היתרי איכלוס נוספים לפרוייקט מרכז השלום - וזאת עד להשלמת ביצוע המחלף בדרך פ"ת-דרך השלום-נתיבי אילון.

יש כאן שלושה גורמים תקועים: משרד האוצר, שמתנאה בפרוייקט קריות הממשלה אותו מוליך החשב הכללי; הזוכים במיכרז להקמת המגדל, אפריקה-ישראל ומנרב; היזם דוד עזריאלי, שנתקע בשיווק שלו במרכז השלום. למעשה, לעזריאלי יש יסוד לטענות בעלות משקל כלפי האחראים למחדל הצומת, כי דווקא האיחור בבנייה ובהפעלת הפרוייקט (בגלל המאבק הארוך על זכויות היוצרים עם אדריכל אלי עטיה), אפשר למשרדי האוצר והתחבורה עוד כשנתיים נוספות לצורך מימוש המחלף.

חולדאי עומד בלחצים כבדים מצד שלושת הגורמים הללו, לאפשר את המשך הבנייה והאיכלוס, בניגוד לתב"ע התקפה. אם חולדאי ייכנע ללחצי משרד האוצר והיזמים, משמעות הדבר כי יש ללכת לשינוי תב"ע. שינוי כזה, משמעותו היא בגידה בבוחר התל-אביבי וכאוס תחבורתי בלב המטרופולין. אתמול אמר חולדאי: "למרות הלחצים, לא אתן ידי להפקרות תחבורתית".

במאזן האינטרסים הכולל, כשמצד אחד פרוייקט קריות הממשלה והאינטרס של היזמים, ומצד שני מצויים שרידי השפיות של נהגי ותושבי תל-אביב - אין שום ספק שחולדאי צודק. יש כאן גם צדק פואטי קטן: הממשלה, הנושאת באחריות למחדל אי הקמת מחלף השלום, תתכבד ותחכה עם משרדיה החדשים עד שתמלא את חובתה למשלם המיסים