מעבר לספק סביר

המציאות של השנים האחרונות זימנה לנו משפטים חוזרים, וטענות על הרשעות-שווא, שנתקבלו בסופם של מסעות משפטיים וציבוריים ארוכים. המונח "משפט חוזר" כמעט ומוטבע במוחנו כאות וכסימן להרשעת שווא. לא כאלו הם פני הדברים תמיד. לא כך בעניינם של רוצחי הנער דני כץ ז"ל (הרצח בוצע בשנת 83'). 22 שנה מסעיר הרצח של דני כץ ז"ל את המדינה. כמעט 20 שנה מסעירה אותנו פרשת הרשעתם של חמשת המערערים ברציחתו - אחמד קוזלי, סמיר ג'נאמה, מחמד ג'נאמה, עלי גנאיים, עאטף סביחי. החמישה חזרו ופנו לערכאות בטענות מטענות שונות - בית המשפט המחוזי, העליון, דיון נוסף, שהרשיעו אותם.

ואז, בקשה לקיום משפט חוזר, שנענתה, ומשפט חוזר שחזר והרשיע, והבוקר אושרה ההרשעה בבית המשפט העליון. ובלשונה של השופט איילה פרוקצ'יה, "אשמת המערערים בעבירות בהן הורשעו הוכחה מעבר לספק סביר. כך הוא במשפטם המקורי, וכך במשפטם החוזר. הפרשה הקשה והטרגית הזו שהעיקה על מערכת המשפט ועל הציבור בישראל מזה שני עשורים באה לסיומה".

"התהיות שעלו בקשר לאחריותם של המערערים הביאו את בית המשפט לבחון עצמו בחינה חוזרת כדי להסיר כל בדל אפשרות פן ארעה חלילה טעות, או נגרם עיוות-דין למאן דהוא. הבחינה הנוספת נעשתה. בית המשפט המחוזי, בפסק דין הבנוי לתלפיות, ניתח בעומק, בזהירות ובאחריות שאין למעלה ממנה כל פרט בתשתית הראיות, ולא הותיר אבן שלא הפכה, ולא השאיר קצה חוט שלא נקשר".

פסק דינו של השופט אליהו מצא הוא פסק דין ענייני עד יבשושי. נסקרות בו הטענות הכוללות שהעלו המערערים בעבר ובהליכים הנוכחיים, וכל טענה נדחית, בעיקר במישור העובדתי והראייתי שלה. פסק הדין נטול התפלמסות משפטית יתירה. כיאה לפרשה וכיאה לטענות המערערים, כל טענה נבחנה וניתנו לה התשובות המצויות בחומר הראיות. ובסופו של יום, ובסופן של שנים רבות שבהן הושמעו טענות קשות מפי החמישה, מתברר כי ההרשעה היתה מוצדקת והטלטלות שהיו מנת חלקם של משפחת המנוח ושל הציבור התבררו כמיותרות. והמעשה המחריד של המערערים התברר כעוד אחד מאותם מעשי רשע בנאליים להחריד.

פסק הדין שכתב השופט מצא דן במכלול טענות המערערים, הן בהתייחס למשפט החוזר והן בהתייחס למשפט המקורי. והטענות נדחו. אחת לאחת. החמישה טענו נגד כשירותו של אחד משלושת השופטים, ונגד השימוש שנעשה במשפט החוזר בפרוטוקולים של המשפט המקורי, וכנגד דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי במשפט החוזר. והטענות נדחו.

המערערים הודו בעיתו. לאורך השנים הושמעו טענות אודות קבילות ההודאות שנגבו מהם, "קשר של חוקרי המשטרה" להפלילם בכוח, אמצעים פסולים שהופעלו להשגת הודאותיהם, על "תבניתיות" החקירה ועל "השראת" חוקרי המשטרה על תוכן הודאותיהם. והטענות נדחו.

"הצגת גירסה שמסר אחד המערערים למי מחבריו שימשה בידי החוקרים כאמצעי למיון המידע שהושג בחקירה. לא פעם אירע שהצגת פרט חדש שנמסר על-ידי אחד המערערים, למי מחבריו, גררה תגובה שסייעה לחוקרים לאשש או לשלול את אמיתותו, או אף חשפה פרט חדש שטרם נגלה להם. כך ובהדרגה עלה בידי החוקרים לזהות את המשותף בין הגירסאות השונות. עם זאת יצוין, כי הפעלתה של טכניקה זו לא הובילה להתמזגות כל הגירסאות לגירסה אחת אחידה", קבע השופט מצא. "אין לשלול את האפשרות שבחקירת המערערים עשתה המשטרה שימוש באמצעים פסולים... התרשמתי, כי אם אמנם נקטו החוקרים כלפי המערערים אמצעים פסולים, לא היו אלה האמצעים הקשים והחמורים שתוארו בטענות הפסול של הסניגורים ובעדויות המערערים". כזכור, אחת מהטענות שהושמעו לאורך השנים היתה, בעצם, תמיהה. מדוע רצחו החמישה את הנער? מה היה המניע? האומנם נמצא מניע? ובכן, היה:לאומני. כך עלה מדברי החמישה במהלך חקירתם.

ועל כל אלה, הוסיף השופט מצא וציין, את גרסאות האליבי של המערערים, חלקן כבושות, חלקן שתולות בפרטים כוזבים. ואכן, עיון בגרסאות שמסרו המערערים בראשית החקירה, והשוואתן לגרסאות "המתוקנות" בהמשך החקירה אומרת דרשני. "דמיו של דני כץ זועקים כל העת מן האדמה, וגם חלוף השנים אינו גורע מעוצמת הפשע הנורא אשר קיפד חיים צעירים של נער-חמודות רך בשנים שטרם טעם טעמם של החיים. מערכת המשפט מיצתה את כל האמצעים שבידיה כדי למצוא את האשמים, לדונם ולהענישם", כתבה השופטת פרוקציה. "היא לא שקטה עד אשר חזרה ובחנה את עצמה לאורך שנים ארוכות חזור ובחון, חזור וחקור, עד ששארית העננה שהיתה נסוכה על הפרשה נמוגה. היא עשתה דין צדק, תוך כיבוד זכויות היסוד של הנאשמים וחתירה להגיע לחקר האמת, אגב השקעה אדירה של משאבים אנושיים כדי למנוע כל טעות אפשרית. סיומה של הדרך מביא עמו נחמה-פורתא ושלווה-פורתא". *

(רע"פ 3268/02 קוזלי ואח' נ. מ"י, פס"ד מיום 3.3.05. השופטים אליהו מצא, איילה פרוקצ'יה ואשר גרוניס)