דין אחד לאופציות ומניות: ביהמ"ש התיר ניכוי הוצאות הנפקה גם למניות וגם לאופציות

בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את ערעורה של חברת צינומנטל וקבע כי יש להתיר לה לנכות גם הוצאות הנפקה על אופציות, במסגרת גיוס הון בשנת המס 1994.

הוצאות ההנפקה הסתכמו ב-3.1 מיליון שקל ופקיד השומה למפעלים גדולים התיר למערערת לנכות רק את החלק מההוצאות שהתייחס לרכיב המניות בחבילת ניירות הערך, וסירב להתיר בניכוי את ההוצאות לצורך הנפקת האופציות.

פקיד השומה קבע, בבואו לסווג את הוצאות ההנפקה לצרכי מס, כי מדובר בהוצאות הוניות במהותן, שאינן מותרות בניכוי שוטף. לדבריו, המחוקק נקט במונח מניות, ומשלא הודיע בלשון ברורה ומפורשת כי בגדרו של מונח זה נכללות גם אופציות, לא נותר אלא להסיק כי יש להתיר בניכוי רק את ההוצאות המתייחסות לרכיב המניות בחבילת ני"ע.

המערערת טענה, באמצעות עו"ד רחל כץ, כי יש להעניק פירוש מרחיב לסעיף הרלוונטי בפקודת מס הכנסה, כך שכל הוצאות ההנפקה תותרנה בניכוי.

לטענתה, המונח מניה מעגן בחובו מדרך הטבע גם אופציה לרכישת מניות. עוד טענה, כי השמטת המונח אופציה מהסעיף שבחוק, אינה מונעת פרשנות מרחיבה של המונח.

השופטת ברכה אופיר-תום, קבעה כי האופציה כמו המניה מהווה מכשיר לגיוס הון מהציבור, ואין להפלות בין מכשיר פיננסי אחד לאחר. לדבריה, אין לקבל את עמדת פקיד השומה, לפיה גיוס הון בדרך של הנפקת מניות מאפשר את ניכוי ההוצאות המתחייבות, ואילו גיוס הון בדרך של הנפקת אופציות, אינו מאפשר את ניכוי ההוצאות.

לדברי אופיר-תום, מאז חקיקתו של הסעיף הרלוונטי בחוק עבר שוק ההון תהפוכות רבות, אך הסעיף בחוק נותר מבלי שמילותיו שונו כלל ומבלי שהותאמו לרוח הזמן.

אשר על כן קיבלה אופיר-תום את עמדת המערערת לפיה יש לקרוא את הוראת הסעיף בחוק כמתייחסת למניות ולאופציות כאחת. (עמ"ה 1059/98).