שטח מפורז: אין דין ויש ארנונה

השאלה שבית המשפט התבקש להכריע בה היתה, מהו התחום של מדינת ישראל? בפסק דין ארוך, מנומק ומפורט, הגיע בית המשפט, כבוד השופט אלכסנדר רון, למסקנה, כי לא הוכח שההסעה בוצעה בתחומי מדינת ישראל. (ת.פ 1193/04 מדינת ישראל נגד איתן קרמר, בית משפט השלום בבית שמש, השופט אלכסנדר רון).

לפסק דין זה השלכות רבות לגבי הדין בשטחים, שעד לשנת 1967 היו שטחים מפורזים. אקדים ואפרט בקצרה מהו הדין שחל בכל חבל ארץ רלוונטי:

א. הקו הירוק נקבע בהסכמי רודוס בשנת 1949 ובתחומו חל הדין הישראלי, למרות שלא נקבע באותו הסכם שביתת נשק, כי הקו הירוק הוא גבולה הבינלאומי של מדינת ישראל.

ב. בעקבות מלחמת ששת הימים הוחל בכל השטחים שנכבשו, ואשר היו בריבונות ירדן, מצרים וסוריה, הדין של המושל הצבאי, בצד הדין הזר שחל שם קודם לכן.

ג. "חוק ירושלים" החיל את הדין הישראלי בירושלים רבתי.

ד. "חוק רמת הגולן" החיל את הדין הישראלי ברמת הגולן.

ה. הסכם השלום עם מצרים הפך את הקו הירוק בין ישראל למצרים לגבול בינלאומי. סוגיית טאבה הוכרעה בבוררות.

ו. הסכם השלום עם ירדן הפך את הקו הירוק בין ישראל לירדן לגבול בינלאומי, והוא אינו כולל את הקו הירוק בין ישראל ליהודה ושומרון ולא את צפון ים המלח והבקעה - כלומר, לא כולל את השטחים שנכבשו ב-1967.

ז. שורת הסכמים בין ישראל לרשות הפלשתינית החילה באזורים מסוימים את חוקי הרשות.

מה נותר? השטחים שהיו שטחים מפורזים מאז הסכם רודוס ועד למלחמת ששת הימים. ההסכמים שחתמה ישראל עם מצרים ירדן והרשות הפלשתינית לא חלים על שטחים אלה. שטחים אלה לא היו בריבונות זרה, ולכן לא חל בהם הדין הזר ולא דיני המושל הצבאי. שטחים אלה לא היו בריבונות ישראל, ולכן לא חל בהם הדין הישראלי, ומכאן פסק דינו הנ"ל של בית המשפט.

ומהכלל לסוגיית הארנונה.

הארנונה בישראל, בירושלים רבתי וברמת הגולן מוטלת על-פי הדין הישראלי.

הארנונה ביהודה שומרון וחבל עזה מוטלת על-פי דיני המושל הצבאי. מכוח איזה דין מוטלת הארנונה בשטחים שהיו שטחים מפורזים?

בפסק הדין הנ"ל נידון מעמדו הטריטוריאלי של המושב נווה שלום, שמרביתו נמצא בשטח המפורז באזור לטרון. בנוסף לשטח מפורז זה, קיים שטח מפורז גדול יותר, ובו נמצא היישוב מכבים.

בשנת 2004 אוחדה מכבים עם העיר מודיעין, אולם אין באיחוד מוניציפאלי זה כל השפעה לגבי השאלה שהועלתה - מכוח איזה דין מסמיך מוטלת הארנונה במכבים?