המתווכים זקוקים לתיווך

פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א בסכסוך בין המתווכים גיל ויניק לבין שלום קוממי קובע כי שני הצדדים אינם חפים ממעשי חבלה האחד כנגד השני.

השניים היו שותפים ב-1998 במשרד תיווך. משזו לא עלתה יפה נחתם ביניהם בפברואר 1999 הסכם לפירוק השותפות אלא שההסכם, במקום להסדיר את המחלוקות הוליד סכסוכים מרים ביניהם. כל אחד מהצדדים טען להפרת ההסכם על-ידי משנהו.

גיל ויניק הגיש תביעה נגד שלום קוממי לתשלום חובות שלטענתו חב לו קוממי בטענה שלא נשא בחלקו בחובות השותפות כפי שהתחייב בהם. בנוסף עתר ויניק לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב מעשי בריונות של קוממי.

קוממי טען למעשי בריונות כלפיו מצד ויניק והגיש תביעה שכנגד בגין חלקו הנטען בעסקאות תיווך שלא שולם לו בגינן, חלקו בזיכיון, במוניטין ובציוד העסק. וכן בגין נזקים עתידיים של אובדן הכנסות והוצאות שלטענתו נגרמו לו על-ידי ויניק עקב הפרת ההסכם על-ידו.

ויניק טען בתביעתו, כי קוממי ניתק בזדון את קווי הטלפון במשרד וגרם נזק מכוון לרשת המחשבים בעסק מתוך מטרה לחבל בעבודתו. קוממי מצידו טען, כי דווקא ויניק חיבל בקווי הטלפון ששימשו אותו במשרד ובמחשב האישי שלו וכי הוא אינו חייב דבר לויניק בהקשרים אלה.

השופטת ענת ברון, קבעה בפסק הדין, כי ממכלול העדויות עולה, כי שני הצדדים אינם חפים ממעשי חבלה האחד נגד השני.

לדבריה, ויניק הודה מפורשות, כי מנע מקוממי שימוש בתוכנת מחשב הכרחית אלא שלדבריו עשה כן לאחר שביטל את ההסכם ולא היה זכאי להשתמש עוד בתוכנה זו. לדברי ברון משקבעה, כי ההסכם בוטל שלא כדין הרי שהתנהגותו של ויניק במונעו מקוממי שימוש בתוכנת מחשב חיונית לא מתקבלת על הדעת. עוד הוסיפה, כי לדברי קוממי לא הבליג וחיבל אף הוא ברשת המחשבים שפעלה במשרד והיא שוכנעה, כי בנו של קוממי גרם אף הוא לחבלה ברשת המחשבים.

ברון קבעה, כי מאחר ששני הצדדים ליבו את הסכסוך ביניהם על-ידי מעשי חבלה וגרמו זה לזה לנזקים הדדיים היא אינה רואה מקום לפצות איש מהם. בנוגע לקווי הטלפון לא שוכנעה ברון, כי קוממי הוא זה שניתק את קווי הטלפון שפעלו במשרד כפי שטען ויניק.

ברון חייבה את ויניק לשלם לקוממי 25 אלף דולר כערכם בשקלים באוקטובר 1999 המהווים את שווי חלקו בזיכיון של רשת הנדל"ן. וכן 12 אלף שקל (יתרת הזכות בהתחשבנות בין הצדדים בגין עסקאות התיווך וחובות השותפות) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאוקטובר 1999. ויניק חויב לשלם לקוממי הוצאות משפט של 25 אלף שקל. (ת"א 2828/00).