בג"ץ: הקמת מבנים שלטוניים ציבוריים בתחומי ירושלים חיונית, גם אם מדובר במבני ציבור בלתי אטרקטיביים

בג"ץ אישר היום (ב') בפסק דין, את אישורו של שר הפנים להחלטה להעביר את בית המעצר בירושלים ממגרש הרוסים. בית המעצר יעבור לאיזור הנמצא בסמוך למלון הייאט ריג'נסי ולשכונות הגבעה הצרפתית, צמרת הבירה, רמת אשכול וגבעת המבתר.

השופט אליעזר ריבלין, אשר כתב את פסק הדין, בהסכמת השופטים מישאל חשין ואשר גרוניס אומר כי "הקמת מבנים שלטוניים ציבוריים בתחומיה של עיר - במיוחד העיר ירושלים - היא חיונית. בכלל זה - גם מבני ציבור בלתי אטרקטיביים כמו בית מעצר" מבנים אלה נושאים עימם יתרונות רבים לקהילה ולפרטים, אך עלולה להיות כרוכה בהם גם פגיעה מסוימת.

מבני הציבור הנהנים מחברותם בקהילה, נדרשים לספוג פגיעה זו שהיא כורח בל יגונה. חובתן של הרשויות השלטוניות היא לעשות את המירב כדי לצמצם פגיעה זו ולערוך איזון הולם וסביר בין השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים.

מלון הייאט ריג'נסי ובני השכונות הסמוכות למקום המיועד עתרו לבג"ץ בבקשה לבטל את אישורו של שר הפנים, לתוכנית לבנות את מטה מחוז ירושלים ובית המעצר באיזור האמור בהמשך למטה הארצי של המשטרה.

בשנת 1999 אושרה התוכנית להפקדה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בכפוף למספר תנאים ובכללם בניית קיר חוצץ לכיוון המלון. בינואר 2002 החליט מנכ"ל משרד הפנים שלא לאשר את התוכנית כהחלטת ביניים ומאז ועד מארס 2003 התקיימו דיונים בנושא בסופו של דבר הוחלט לפנות את מתחם מגרש הרוסים מקום בו מצוי היום בית המעצר ולהעביר את בית המעצר לאזור האמור על מנת להעניק לעצירים תנאי מעצר הולמים. באפריל 2003 החליט שר הפנים לאשר את התוכנית לאחר שקבע כי לא תיגרם הפרעה ממשית לדיירים המתגוררים בסמוך ולמלון הייאט. עוד צוין כי התוכנית אושרה על ידי הוועדה המחוזית בהסכמת עיריית ירושלים.

מלון הייאט והעותרים האחרים טענו, כי ההחלטה השנייה שבה מאשר שר הפנים את התוכנית, היא פועל יוצא של מסע לחצים מצד גורמים בעלי אינטרסים, וכי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות בשיקול דעת לא סביר היא נגועה בשרירות אטימות לב שיקולים זרים ומשוא פנים.

השופט ריבלין קובע בפסק הדין, כי לרשויות מותר לקבל החלטות ביניים וכי ההחלטה הראשונה התקבלה על מנת לאפשר את המשך הבירור בעניין. פסק הדין מציין, כי להחלטה להעתיק את בית המעצר לאיזור האמור מתנגדים רבים ובכללם משרד התיירות האדריכל ומתכנן הערים פרופ' אדם מזר והגיאוגרף ומתכנן הערים ישראל קמחי.

עם זאת, היו אחרים, ובכללם מתכננת מחוז ירושלים הגב' בינת שוורץ-מילנר, אשר פירטה את היתרונות הגלומים בהקמת בית המעצר דווקא במקום האמור. בין אלה שילוב בית המעצר במטה מחוז המשטרה, נוחות הגישה למקום, המגרש המתאים בגודלו והבטחת התנאים הנאותים לעצורים.

עוד קבעה בינת שוורץ-מילנר, כי בית המעצר איננו חלק משכונת מגורים אלא משולב ומוטמע באופן מלא בקריית הממשלה.

יצוין כי על השטח שיפונה במגרש הרוסים מתוכננים מבני תיירות, עסקים, מסעדות ומסחר אשר יעודד את שיקום מרכז העיר. בסופו של דבר קובע ריבלין, כי יש לדחות את העתירה לאחר שגם קולו של הייאט ריג'נסי נשמע בפני הגורמים המוסמכים ובכלל זה גם עמדתם של שרי התיירות בעבר. (בג"ץ 4776/03).