משפצת המטוסים של יואב שטרן וזיו נדיבי

כשכולם רצים אחרי מניות האינטרנט, ההיי-טק ושאר החלליות למיניהן, וכמשקיעים רבים נופלים עם מניות שסיפרו עליהן סיפורי אלף לילה ולילה, אז מניה "ישראלית" אחת (ישראלית רק בקשר הישראלי של מנהליה, אבל לא שונה בהרבה ב"ישראליות" שלה ממניות כמו אפי ואחרות), שמעולם לא טורחים להציבה בטורי "המניות הישראליות בוול-סטריט", עושה נפלאות עבור משקיעיה. אנחנו מדברים היום על מניות חברת קלסטרום (KELL בבורסת נאסד"ק).

המניה הזו נרשמה למסחר בנאסד"ק ברבעון השלישי של 1995 בשער של 5 דולרים. זו לא היתה הנפקה אמיתית. החברה נכנסה לתוך חברת השקעות מיוחדת במינה בשם ITAC, המניות של ITAC הוחלפו במניות קלסטרום, וכך הסיפור הבורסאי התחיל.

על-מנת להזכיר נשכחות, נחזור על הסיפור הישן, שרבים מהוותיקים בשוק ההון מכירים היטב. קלסטרום היתה חברה קטנה לשיפוצים ולשירותי תעופה בפלורידה. את החברה הזו הקים ב-1990 טייס אפ-15 ישראלי לשעבר בשם זיוי נדיבי. נדיבי שכנע את חיים ניסנזון, נשיא ראדא, להשקיע בחברה שלו כ-400,000 דולר ולתת לו עוד הלוואה של כ-1.6 מיליון דולר. החברה הפכה לחברה-בת של ראדא, ונדיבי הפך לסגן נשיא ראדא.

בלי כל קשר לעניין הזה הוקמה ב-1993, בניו-יורק, חברת השקעות מעניינת ביותר, ITAC או ITAC .Israel Technology Acquisition Corporation גייסה בבורסת נאסד"ק כ-6 מיליון דולר להשקעות בתחומי היי-טק שונים, "הקשורים לישראל".

את ITAC הקימו יורם רוזנפלד ז"ל ויואב שטרן, ייבדל לחיים ארוכים. יואב הוא סגן מפקד להק אפ-15 לשעבר ואיש עסקים מצליח בהווה, החי לו בסן פרנסיסקו על המים.

בשנת 1995 קנתה ITAC את חטיבת קלסטרום מראדא ב-9 מיליון דולר. ראדא, שהיתה בעיצומו של מעבר מהתחום הביטחוני לאזרחי בתעופה, היתה זקוקה לכסף, ואילו ITAC היתה זקוקה להשקעה, כי לפי התשקיף שהוציאה בזמנו היא היתה חייבת להשקיע תוך כשנתיים או להחזיר את הכסף למשקיעים.

זו היתה מה שקוראים "עסקה טובה לשני הצדדים". לראדא זה נתן אוויר לנשימה ורווח גדול, ול-ITAC זה נתן את הקשר הישראלי וחברה עם פוטנציאל ומנהל מצוין. האמת היא שאנחנו, שאז היינו מעורבים כבד מאוד בשתי החברות הללו, ראינו בעסקה הזו משהו גדול בהרבה, עם המשכיות מעניינת. כיוון שההמשכיות לא יצאה לפועל, אז אין מה לספר, ונחזור לקלסטרום.

הדבר ההיסטורי האחרון שנספר הוא שב-1995 הבאנו את קלסטרום ה"חדשה" לישראל, והצגנו אותה לפני משקיעי המדינה כסיפור מעניין ביותר להשקעה. מעט מאוד אנשים רכשו אז את המניה, ומשום-מה קלסטרום, כאמור, לא נכנסה מעולם בין החברות ה"ישראליות" בארה"ב שמניותיהן מוצגות בעיתונות הישראלית מדי יום.

המניה, שפתחה את דרכה ב-5 דולרים (למעשה היו גם 2 אופציות "קשורות" לטבורה) סגרה את 1996 על 9 דולרים, את 1997 על כ-22 דולר, והיום היא משייטת לה בסביבות ה-28-26 דולר, ומומלצת על-ידי כל האנליסטים שבענף.

לא היו בדרך נפילות א-לה ווקלטק או גלילאו ואחרות, לא היו בדרך זעזועים כלל. המספרים שפורסמו בכל רבעון דיברו בעד עצמם, והמניה עלתה. אולי זה בגלל שקלסטרום לא מכרה חלומות אלא עובדות, ואם יש מניה שעומדת בקריטריונים של וורן באפט הגדול, מוצרים טובים, הנהלה טובה ותחום טוב, אז קלסטרום היא כזו.

קלסטרום היא ספק של ציוד אווירונאוטי, הפועלת בתחום השירות המשני (After market). זו ההגדרה הכוללת. כשיורדים למיקרו, אז קלסטרום רוכשת מנועים וחלקי מנועים של מטוסי סילון, משפצת אותם, בעיקר באמצעות קבלני משנה, ומוכרת את החלקים או המנועים המשופצים לחברות תעופה. נוסף על כך, החברה עוסקת בליסינג או במכירה מחדש של מטוסי נוסעים, מנועים וחלקי מנועים (משהו כמו סוחר מכוניות משומשות בארה"ב).

התרחבות באמצעות רכישת חברות בעבר התמחתה החברה במנועי פראט אנד ויטני, החברה-הבת של יונייטד-טכנולוג'יז. היום היא מתעסקת במנועי פראט אנד ויטני, ג'נרל אלקטריק, רולס-רויס, CFMI ואליסון. בתחום המסחר במטוסים, במנועים ובחלקיהם, החברה מוכרת ומחכירה מטוסים של בואינג ומקדונל-דאגלס.

ההצלחה המסחרית של החברה נובעת מהעובדה שהיא יכולה לספק פתרונות בתחום ניהול מלאים ותוספת ערכים לחברות התעופה הקשורות איתה. לחברה יצאו מוניטין בינלאומיים של ידע ושירות בתחום, והיא נחשבת למובילה בתחום זה, שהולך וגדל במהירות מדי שנה.

ב-1997 רכשה החברה את חברת Aero Support USA Inc. החברה הזו, שהוקמה ב-1983, עושה את מה שעושה קלסטרום, אבל בתחום ההליקופטרים ומנועי טורבו בינוניים וכבדים. אירו סופורט מביאה איתה, מלבד מוניטין רציניים, 500 לקוחות ומנהל שנחשב מהמעולים בתחום, מוטי ברקוביץ', ועוד מומחה לשיווק בנושא, ששמו מיכאל נבון, ואתם תגידו לנו שלא מגיע לקלסטרום להופיע ברשימת הישראליות היומית!

בחודש שעבר חתמה קלסטרום על רכישה של חברה נוספת, Aerocar Aviation, למעשה צמד חברות. החברה הזו, שמושבה בפלורידה, עוסקת באותם תחומים של קלסטרום, והיא תמוזג לתוך קלסטרום. מכירות החברה הנרכשת ב-1997 היו 42 מיליון דולר, והרווח הנקי היה 13.3 מיליון. העסקה הזו תוסיף משמעותית למאזנה של קלסטרום ב-1998.

קלסטרום קונה את החברה ב-44 מיליון דולר במזומן. לבעלי החברה יהיו גם אופציות לרכישת 250,000 מניות קלסטרום במחיר בו יעמדו ביום החתימה על ההסכם. כן התחייבה קלסטרום להשקיע בחברה עוד 5 מיליון דולר במהלך השנתיים הקרובות. לצורך העסקה הזו ולצורך סגירת הלוואות שונות שיש לחברה, קלסטרום הגישה בקשה לגיוס באמצעות מניות ואג"ח להמרה, ועל זה נדבר בהמשך.

80 מ' ד' מכירות ב-97' שנת 1997, כמו 1996 לפניה, וכפי שהעניינים נראים כעת, גם כמו 1998, היתה שנת תפנית נהדרת לחברה. המכירות ב-1997, 79.44 מיליון דולר, הראו עלייה של %219 לעומת 1996, וזאת לאחר עלייה של %190 לעומת 1995. הרווח הנקי של החברה ב-1997, 8.54 מיליון דולר, עלה ב-%223 לעומת 1996, וזה האחרון עלה בכ-%600 לעומת 1995. הרווח למניה, בדילול מלא, היה, ב-1997, 0.95 דולרים, עלייה של %69.6 לעומת 1996, למרות שמספר המניות הוכפל.

החברה שילמה ב-1997 מס בשיעור %37, מעל 5 מיליון דולר. באותה שנה שילמה למעלה מ-4 מיליון דולר ריבית על קווי האשראי שלה שמשכה, כ-78 מיליון דולר. מטרת הגיוס הנוכחי, מלבד רכישת חברת איירוקאר, היא להוריד את לחץ ההלוואות שלקחה.

לחברה מאזן חזק מאוד. היחס המהיר בין רכוש שוטף להתחייבויות שוטפות עמד ב-31.12.97 על 2.8. לחברה היו התחייבויות ארוכות בסך כ-11 מיליון דולר ואג"ח להמרה (%5.75 ריבית) בסכום של 54 מיליון דולר. ההון העצמי עמד על 50 מיליון דולר, וערך השוק שלה הוא בסביבות 310 מיליון דולר.

אם מסתכלים על סעיפים מובילים כאחוז מהמכירות, אז בשנת 1997 חל שיפור, למרות הגידול המהיר. הרווח התפעולי היה %22 מסך המכירות לעומת %19.1 ב-1996. הרווח לפני מס עלה ל-%24.1 מהמכירות לעומת %20.8 ב-1996.

לחברה יש מדיניות ברורה ומוצהרת של צמיחה לפי קריטריונים שהיא מפרסמת מפעם לפעם. במאזן 1997 מופיע פרק שלם על פילוסופיית הניהול והצמיחה של החברה. "איתור הזדמנויות של רכישה או מיזוג מתאימים היה תמיד ויהיה בעתיד אחד מהקריטריונים המובילים בתכנון ההנהלה. אנחנו מאמינים בבניית צוותים בעלי מוטיבציה גבוהה ומודעות לשורה תחתונה, המפוצים בצורה נאה. אנחנו, באופן שוטף, מתרחבים, אבל יחד עם זאת, אנחנו קבוצה מגובשת שמתחלקת באותה המטרה עם בעלי המניות, העלאת ערך המניות".

החברה מקימה כעת מרכז חדש בעיר Sunrise שבפלורידה, על כ-35 דונם. המרכז ישכן את משרדי ההנהלה ומחסני המלאים והבדיקות. בזמנו ביקרנו במרכז הישן שבפורט לודרדייל, וגם הוא היה מאוד מרשים. המרכז החדש, שייפתח בסוף השנה, ירכז בתוכו את כל פעילות החברה, ולדברי ההנהלה ייעל וישפר את מצבה בצורה ניכרת.

ההנפקה הקרובה, עליה הכריזה החברה באמצע מאי, תהיה מורכבת מאג"ח להמרה שישלמו ריבית של %5.5, ויהיו ניתנות להמרה למניה לפי שער של 32.5 דולר. האג"ח היא ל-5 שנים, עד 2003. תהיה אופציה לממש את האג"ח החל בשנת 2001. החברה מנפיקה אג"חים בסכום של 75 מיליון דולר. נוסף על אג"ח תנפיק החברה 2.75 מיליון מניות בהנפקה משנית (במחיר השוק שיהיה ביום ההנפקה) של מניות רגילות.

ההנפקה הזו תכניס לחברה, תלוי במחיר היציאה, כ-70 מיליון דולר. אלכס בראון-בנקרס טראסט, יחד עם חברת ברין-מאורי מניו-יורק, ינהלו את ההנפקה. במקרה של גרין שו תגייס החברה עוד 25.11 מיליון דולר באג"חים ועוד 412,500 מניות. מטרת כספי ההנפקה היא להחזר חובות קיימים, להמשך רכישות ומיזוגים ולהשלמת המרכז החדש, שמחירו יהיה כ-9.5 מיליון דולר.

חכמי וול-סטריט מעריכים שהחברה תרוויח השנה כ-1.2 דולר למניה, עלייה של כ-%28 לעומת השנה שעברה. לחברה מדיניות נדיבה של פיצוי העובדים באמצעות אופציות למניות. כמו כן מציעה החברה תוכניות חיסכון לעובדיה.

מי בהנהלה?

יואב שטרן הוא יו"ר קלסטרום. יחד עם יורם רוזנפלד ז"ל וזיוי נדיבי הקימו גם את חברת ההשקעות-בנק אחזקות בשם Helix Capital, שמושבה בניו-יורק ובסן פרנסיסקו. הליקס היא חברה מעניינת בזכות עצמה, ונראה שגם מאוד מצליחה. החברה הוקמה ב-1994, ומאז בנתה לעצמה מוניטין נאים.

יואב שטרן עצמו הוביל את ההשתלטות גם על חברת European Gateway Acquisition Corporation - EGAC, שמאוחר יותר, באמצעות מיזוג, השתלטה על חברת (BGN Bogen בבורסת AMEX). בוגן היתה חברה של ג'יאוטק.

שטרן הוא גם נשיא חברת Wordstar, שביוזמתו התמזגה עם שתי חברות ציבוריות לחברה בשם TLC) The Learning Company בבורסה של ניו-יורק), שמכירותיה מגיעות לכ-350 מיליון דולר. הוא גם היה דירקטור בחברת כתר פלסטיק הישראלית ונשיא חברת ליפסקי.

בתחילת דרכו העסקית היה מנהל פיתוח העסקים בקבוצת אלרון. בוגר אוניברסיטת תל-אביב במתמטיקה ומחשבים, וכאמור שימש בתפקידי פיקוד שונים בחיל האוויר הישראלי.

זיוי נדיבי, הנשיא וה-CEO של קלסטרום, ייסד את החברה, כאמור, ב-1990. ב-1994 הצטרף להקמת הליקס, המשמשת כיועצת השקעות של קלסטרום. נדיבי הוא מנהל-איש עסקים מקצועי, American style. דאגתו לבעלי המניות יוצאת דופן. הוא עצמו קנה פעמיים, במחיר שוק, מניות קלסטרום.

כשביקרו בישראל, ב-1995, רכש מניות בחברה בכמיליון דולר. וול-סטריט לומדת להעריך את האיש הזה יותר ויותר כמנהל מוכשר. לסיכום, כדאי היה שמשקיעים ישראליים יוכלו לעקוב אחרי חברת קלסטרום, שמשום-מה נפלה היכן שהוא בין הכיסאות, ורק המשקיעים האמריקאיים נהנים מהשקעותיהם במניה.

כשפרץ המשבר במזרח אסיה וכתוצאה ממנו נפגעו, זמנית, מניות אמריקאיות וישראליות רבות, הביזנס של קלסטרום רק נהנה מכך. באפט אמר פעם שהוא רוכש מניות שיש להן מוצר מבוקש ושהוא מאמין ביכולת ההנהלה. קלסטרום מוכרת שירות-מוצר מאוד מבוקש. היא תפסה נישה בשוק שהולך וגדל במהירות, וקלסטרום, עקב המוניטין שרכשה, גדלה עם השוק ובקצב מהיר יותר.

החשוב ביותר, ההנהלה. נדיבי, כאמור, הוא אחד המנהלים היותר טובים שפגשנו בשנותינו הארוכות בשוק ההון, וזו בהחלט לא רק דעתנו. היכולת שלו כבר מוכחת לא רק כמנהל חברה אלא כאיש עסקים ממולח. יש כאן מה שקוראים באמריקאית Win-win situation. מי שרוצה תשקיפים, שילך לברוקר שלו ויבקש. אם הברוקר לא יודע, אז נא להחליף ברוקר