ביהמ"ש איפשר לגרש מקיבוץ חברה שעבדה בחוץ והעבירה לו רק חלק ממשכורתה

עוד קבע בית המשפט, כי הקיבוץ איננו רשאי להוציא מהקיבוץ את בעלה חבר הקיבוץ אשר ידע על כך. פסק הדין התקבל על ידי השופט משה דרורי בתביעה שהגישו בני הזוג זבולון ואורלי הרטי כנגד קיבוץ קלי"ה (קם לתחייה ים המלח).

קיבוץ קלי"ה ממוקם סמוך לחלקו הצפוני של ים המלח והוא במרחק של כחצי שעה נסיעה מירושלים. זבולון הרטי (הידוע גם בשם זבובי) הוא אחד ממייסדי הקיבוץ והיה בגרעין הנחל שהקים את התשתית בקיבוץ בשנת 1979.

הקיבוץ כיום מונה 80 חברים. אורלי הרטי הייתה חברת הקיבוץ מאז 1986. אורלי עבדה בקבוצת התקשורת סולן מאז 1966. הזוג נישא בשנת 1998 ומאז הם גרים יחד בבית. שנה לאחר מכן נולד להם בן והם הרחיבו את ביתם בקיבוץ בהשקעה של 150 אלף שקל כאשר הקיבוץ העמיד לרשותם הלוואה של 100 אלף שקל.

על פי נהלי הקיבוץ, משכורתו של כל מי שעובד מחוץ לקיבוץ עוברת לקיבוץ והוא מקבל מהקיבוץ את מלוא צרכיו. במסגרת זו אורלי העבירה לקיבוץ את הכספים שקיבלה כהכנסה מחברת סולן אקספרס כאשר הסכומים הועברו ישירות לחשבון הבנק של הקיבוץ.

בעקבות הלידה בשנת 1999 קיבלה אורלי דמי לידה ואחת מהפקידות בהנהלת החשבונות של הקיבוץ "ראתה שהמספרים לא מסתדרים". מנהל הקהילה של הקיבוץ חשד כי חלק משכרה של אורלי לא הגיע לקיבוץ ובעקבות חקירה בעניין התברר כי בין השנים 1996-1999 הייתה לאורלי הכנסה של 320 אלף שקל מתוכם הוכנסו לקיבוץ 41% ואילו 59% הועברו לחשבון הבנק.

מתברר כי תלושי השכר של אורלי פוצלו בין שני תאגידים השייכים לאותה קבוצת תקשורת (סולן) והמשכורת הנמוכה יותר הועברה לקיבוץ. בספטמבר 1999 החליטה האסיפה הכללית להוציא את שני בני הזוג מהקיבוץ.

האסיפה קבעה כי המעשים שעשו בני הזוג הם בלתי הוגנים, פוגעים ביסודות הקיבוץ ומטרותיו ובאורח חייו ולפיכך יש להפסיק את חברותם בקיבוץ. הטענה המרכזית של ב"כ התובעים עו"ד עופר נועם הייתה כי לא היה מקום לנהוג בחומרה כלפי בני הזוג שכן הקיבוץ נמצא בהליכי הפרטה וכי המציאות בקיבוץ סוטה מהתקנון של הקיבוץ.

הזוג טען, כי יש לראות את התנהגותה של אורלי באור הנכון ובפרופורציה הנכונה תוך השוואה למקרים אחרים שגם בהם חברי קיבוץ קיבלו משכורות שלא דווחו.

הקיבוץ טען, כי כמעט שלא קיימות סטיות מהתקנון ביחס לרכוש וקבלת הכנסות וכי הגרעין המרכזי של רעיון הקיבוץ הינו כי ההכנסות נכנסות כולם לקיבוץ וכל אחד מקבל על פי צרכיו.

עו"ד עומר כהן ב"כ הקיבוץ ציין כי אורלי הפרה הפרה בוטה את התקנון. עוד טען הקיבוץ כי בעלה זבולון ידע על מעשיה ולכן בשל העובדה כי לא מנע את הפרת התקנון יש לראות אותו כמי שהפר את תקנון הקיבוץ.

השופט משה דרורי בוחן את הנושא ואומר, כי הבעיה המרכזית הינה כיצד רשאי ומוסמך לנהוג קיבוץ בימינו ולא בשנות ה-60' כאשר ארע מקרה כזה. השופט קובע בצורה ברורה כי הקיבוץ צדק כאשר הוציא את אורלי מהקיבוץ וכי סטייה מתקנון הקיבוץ תהיה פגיעה מרכזית מהותית ויסודית בעקרונות הקיבוץ ולכן מי שפעל בניגוד לעיקרון זה ואיננו מעביר את מלוא הכנסתו לקיבוץ באופן שוטף ובתקופה ארוכה ניתן לומר עליו כי הוא עשה מעשה בלתי הוגן הפוגע ביסודות הקיבוץ ומטרותיו ובאורח חייו.

עם זאת קובע השופט, כי הקיבוץ הסתכל על הסיטואציה כאילו עומדים שני בני המשפחה מול הקיבוץ מבלי להתבונן באופן אישי על מעשיו וידיעתו של כל אחד מבני הזוג.

השופט קובע, כי הוא מאמין לזבובי שלא ידע את פרטי ההכנסות של אשתו, אך השאלה הנשאלת היא האם יש מקום לראות בשני בני הזוג כיחידה אחת לעניין האחריות של אי העברת ההכנסות.

השופט דרורי אומר, כי יש לנהוג כלפי כל אחד מבני הזוג באופן נפרד ולבדוק את מעשיהם של כל אחד ולבחון האם במעשה זה יש להוציאו מן הקיבוץ. האחריות היא אישית ולא אחריות קיבוצית לכן הקיבוץ איננו רשאי להטיל אחריות קולקטיבית על בני הזוג.

תקנת הציבור מחייבת לקבוע את הכלל לפיו לא ניתן לראות בבן זוג שאיננו מדווח לקיבוץ על רעהו כמי שסטה מעקרונות הקיבוץ, וזאת לאור חובת הנאמנות הבסיסית הקיימת בין בעל לאשתו.

השופט קובע, כי המשפחה היא "התא היסודי שעליו יישובו של עולם קיים" (דברי השופט טל) ולאור זאת לא ניתן להוציא את הבעל מחברותו בקיבוץ. בסופו של דבר אישר בית המשפט את הוצאת האשה, דחה את הוצאת הבעל, הורה לאשה לשלם 25 אלף שקל הוצאות משפט לקיבוץ ולקיבוץ לשלם 20 אלף שקל הוצאות משפט לבעל. הדיון בעניין זה ממשיך בשאלות הכספיות שבין הצדדים. (א' 1484/99).