האירוע הבא יכול היה להימנע. כמעט כל המעורבים בו התנהלו ברשלנות, מי יותר ומי פחות, אך את תוצאותיו הטראגיות אין בכך כדי לשנות. בחודש אוגוסט 96' התארח שמעון זוזוט בן ה-8, יחד עם הוריו ואחיו בבית המלון "שאול המלך" באשקלון. האב ושני בניו ביקשו להיכנס לבריכה, אך מאחר שבריכת הפעוטות היתה סגורה, הם נאלצו לשהות במים הרדודים שבבריכה הגדולה.
הבן הקטן יותר ביקש מאביו לצאת מהמים, והאב נענה לבקשתו והפקיר את בנו בן ה-8 במים הרדודים שבבריכה הגדולה. לאחר זמן קצר ביותר, ראה האב את אחד מאורחי המלון מוציא את בנו מהמים, כשהוא חסר הכרה. ניסיונות ההחייאה צלחו באופן חלקי, ולאחר כחודש בו היה מאושפז, נפטר שמעון בבית החולים.
בתביעה שהגישו הוריו לבית משפט השלום בפתח-תקווה נגד המלון, חברת הביטוח כלל והמציל בבריכה, נטען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו להפעלתה של בריכת הפעוטות, בכך שהתירו כניסה של מתרחצים רבים מדי לבריכת השחיה, בכך שהמלון העסיק בבריכה מציל אחד בלבד, וגם הוא עובד חדש, בכך שאיפשרו לשמעון להיכנס למים העמוקים, בכך שלא דאגו לקיומו של ציוד החייאה תקין ועוד. הנתבעים טענו מנגד, כי שמעון טבע מסיבה אחת בלבד: רשלנות הוריו, שהתירו לו לרחוץ לבדו בבריכה הגדולה.
השופט נחום שטרנליכט כתב בפסק הדין, כי המלון הפר כמה חובות המוטלות עליו בחוק. כך למשל, בבריכה לא היתה משאבת מציצה, וקו ההפרדה בין המים הרדודים למים העמוקים לא היה בעומק של 1.2 מטר, אלא עמוק יותר. "הוראת חיקוק זו", ציין שטרנליכט, "נועדה להגן על מתרחצים שאינם יודעים לשחות, ולהתרות בהם לבל ייכנסו לתחום המים העמוקים. המציל העיד, כי המנוח נמצא באזור קו ההפרדה. מכך ניתן בהחלט להסיק, כי המנוח רצה להתקדם עד לקו ההפרדה, ועקב העובדה שקו ההפרדה היה כבר בתוך תחום המים העמוקים, טבע המנוח".
המציל העיד, כי בשל העובדה שבריכת הפעוטות לא הופעלה, מותר היה לילדים מכיתה א' ומעלה להיכנס לבריכה הגדולה, בתנאי שיהיו ליד המדרגות. המציל הוסיף, כי הוא שמר על כך, שהילדים לא יתקרבו למים העמוקים. "המציל היה מודע לחובותיו", קבע השופט, אך "הימצאותו של המנוח במים העמוקים וטביעתו שם מעידה על כך, שהמציל הפר את חובתו זו".
בית המשפט ציין שורה של התרשלויות מצד המלון. "בריכת הפעוטות היתה סגורה, דבר שהביא לעומס גדול יותר של מתרחצים בבריכה הגדולה. מידת הסבירות חייבה הפעלת שיקול דעת וצירופו של מציל נוסף. בבריכה לא הוצב שלט, האוסר באופן חד-משמעי רחצת ילדים ללא הוריהם. המציל ישב על כסא נמוך ולא בסוכת מציל מוגבהת, שהיתה מאפשרת לו שדה ראיה רחב יותר. סימון ההפרדה בין המים הרדודים ובין המים העמוקים לא היה בעומק 120 ס"מ כנדרש, אלא בעומק של כ-150 ס"מ".
"מעבר להפרת החובה החקוקה שיש בכך, דבר זה גם מהווה רשלנות חמורה. הנתבעים לא פעלו במידת הסבירות הנדרשת בהפעלת בריכת השחיה, ובכך הפרו את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליהם כלפי הרוחצים בבריכה".
באשר לאשמו של האב, קבע שטרנליכט כי "אין ספק, שהשארתו של ילד צעיר, שאינו יודע לשחות, ללא השגחה בתוך בריכת שחיה יש בה משום רשלנות, והיה בה כדי לתרום לאסון שארע בטביעתו של המנוח. יחד עם זאת, לאור החובות החקוקות שהופרו ע"י הנתבעים ולאור התרשלותם, לא היתה רשלנותו של האב הגורם הבלעדי והמכריע שגרם לטביעה". הוא העריך את האשם התורם בכ-15%.
מאחר שמותו של שמעון לא היה מיידי, הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים הועמד על כ-930 אלף שקל. "חייו של אדם אינם נמדדים לא בכסף ולא בשווה כסף", כתב השופט. "יחד עם זאת, אין מנוס מכימות הדבר הנורא שבאובדן שנות חייו של אדם, לגבולותיו של פיצוי כספי ממשי, שיפצה על אובדן קשה שכזה". בנוסף, הוא קבע פיצוי מוערך של 700 אלף שקל, עבור הפסד כושר ההשתכרות של שמעון ב"שנים האבודות", השנים בהן היה יכול להשתכר אלמלא מותו.
לאחר הוספת הוצאות האישפוז והקבורה וניכוי 15% בגין האשם התורם של ההורים, נקבע כי הנתבעים יפצו את ההורים ב-1.4 מיליון שקל, וישלמו להם 60 אלף שקל הוצאות משפט (ת.א. 7045/02).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
