ביהמ"ש: הנושה הממשכן גובר על הנושה המעקל

בני הזוג פרץ קיבלו מבנק לאומי למשכנתאות הלוואה לשם רכישת דירה. נגד הבעל הגיש בנק המזרחי תביעה, במסגרתה הטיל עיקול זמני על זכויותיו בדירה.

בהליך אחר מינה ראש ההוצל"פ, לבקשת בנק לאומי, כונס נכסים על זכויות בני הזוג פרץ בדירה לשם מימוש המשכון על הנכס. בנק המזרחי טען, כי העיקול הרשום לטובתו קדם למשכון שנרשם לטובת בנק לאומי ולכן גובר עליו. על כן, הכספים שהועברו לבנק ממכירת הדירה שייכים לו ולא לגלוריה פרץ שטענה כי לבל"ל יש עדיפות על בנק המזרחי.

בית משפט השלום קבע, כי המשכון גובר על העיקול מאחר והעיקול הוא זכות נחותה יותר במדרג הזכויות, ואינו יוצר את הזכויות המהותיות אלא משמש כלי למימושן.

שופטי ערכאת הערעור הילה גרסטל, עוזי פוגלמן ואילן שילה אימצו קביעה זו של בית משפט השלום, לפיה הזכות של משכון ביושר גוברת על עיקול רישום שנוצר לאחריה. השופטים קבעו, כי בעל הזכות למשכנתא ביושר גובר על המעקל שרשם את העיקול, וכי הנושה הממשכן גובר על הנושה המעקל.

השופטים החליטו לדחות את הערעור ולחייב את הבנק בתשלום הוצאות בסך 20 אלף שקל. (ע.א 2188/03).