העליון אסר, המחוזי התיר

מפעם לפעם מתקבלת הכרעה משפטית שקשה ליישבה עם הכרעות משפטיות אחרות. כך קרה, למשל, עם פסקי הדין בעניין טהורי ובעניין גרינברג: ב-4.8.2004 נסתם סופית הגולל על טיעוניו המשפטיים של יעקב טהורי (ע"א 1107/03), בעת שבית המשפט העליון דחה את ערעורו (ואף השית עליו הוצאות בסכום של 10,000 שקל), ונתן תוקף לפסק הדין שהוצא בערכאה הקודמת, ביום 14.4.2002, על ידי השופטת ברכה אופיר-תום.

המדובר ביחיד, שהיה בעל שליטה בחברת תינוק-כל תעשיות שיווק והפצה (1988) בע"מ, שהעמיד ללא תמורה נכס מקרקעין שבבעלותו לשימוש החברה (לרבות השכרתו לשוכרים חיצוניים). דמי השכירות שקיבלה החברה נכנסו לקופתה, ונכללו בדוחות שהגישה על הכנסותיה לפקיד השומה.

בית המשפט קבע שטהורי לא הוכיח, כעניין שהעובדה, כי הסב את פירות הנכס לחברה, ומכאן שמדובר בשימוש בהכנסה (ולא בעיתוק הכנסה). כמו כן נדחה הערעור בשל כך שטהורי לא הביא לדעת בית המשפט "טעם כלכלי ממשי" לעיתוק ההכנסה, ולא ניתן ע"י בית המשפט משקל רב לטענתו של המערער, כי "הטעם לקבלת ההכנסות נבע משיקולי התנהגות מול הבנק".

וכך קבע בית המשפט: "לבד מטענתו של המערער, אין בידינו ראיות של ממש הנוגעות לעיתוק הנטען. כך, למשל, בלא ראיות כלשהן על טיב העיתוק ונסיבותיו, לא ניתן לקבוע אם העיתוק ניתן לביטול...בנסיבות אלו יש לדחות את טענות המערער, כי הכנסתו מהנכס עותקה לחברה שבבעלותו".

מבלי שנתיימר להביע עמדה בסוגיה זו, נבקש להפנות את תשומת הלב לפסק הדין שניתן ביום 13.10.2004 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מפי השופטת רות אבידע (סגן נשיא), בערעורם של אליהו ודב גרינברג נגד פקיד השומה באר שבע (עמ"ה 529/01 וכן עמ"ה 530/01).

במקרה זה, מדובר בשני מערערים (אב ובן) שהם בעלי המניות בחברת א.ד. גרינברג בע"מ, שבבעלותם נכס מקרקעין עליו נמצא מבנה, אשר בו ניהלה החברה חנות משנת 1992 ועד לאוגוסט 1997.

הסתבר, כי משנת 1993 ועד לסיום פעילותה של החברה בנכס, באוגוסט 1997, לא שילמה החברה לבעלי המניות תמורה כלשהי בגין השימוש בנכס, ובמהלך השנים 1993 עד 1997 ביצעה שיפורים בנכס, בעלות של כ-1.9 מיליון שקל.

באוגוסט 1997 נערך הסכם משולש בין החברה, בעלי המניות וחברת ריבוע-כחול ישראל בע"מ, לפיו התחייבה החברה לפנות את הנכס על ציודו והמלאי שבו, ולהעבירו לריבוע הכחול. תמורת הפינוי קיבלה החברה מהריבוע הכחול סך של 1,572,630 שקל, ותמורת השיפורים והציוד קיבלה סכום נוסף של 2,752,102 שקל.

כמו כן, נחתם באוגוסט 1997 הסכם שכירות בין גרינברג לריבוע הכחול, לפיו הושכר הנכס לריבוע הכחול לתקופה של 9 שנים ו-11 חדשים.

פקיד השומה קבע כי בעלי המניות קיבלו בשנת המס 1997 תמורה רעיונית, בסכום של 1,933,513 שקל, בגין השיפורים במושכר (שתמורתם שילם הריבוע הכחול לחברה). לחילופין טען פקיד השומה כי יש לראות בדמי הפינוי ששילם הריבוע הכחול לחברה (בסך 1,572,630 שקל), הכנסתם של בעלי המניות.

בית המשפט קיבל את הערעור, וקבע כי בנסיבות המקרה "לא ניתן לומר כי הייתה לבעלי המניות בשנת המס 1997 הכנסה בגין השיפורים שאותה קיבלו בפועל". כמו כן דחה בית המשפט את טענתו החלופית של המשיב, וקבע כי בשל העובדה שדמי הפינוי שולמו על ידי הריבוע הכחול לחברה, אין הצדקה להרמת מסך ההתארגנות ואין לראות בדמי הפינוי הכנסת בעלי המניות.

לא קל ליישב את הסתירה הפנימית בין שני פסקי הדין הללו, וניתן ללמוד מכך ככל הנראה עד כמה קשה מלאכת גיבוש תכלית החקיקה בדיני המס.