המשימה של שרון: להקטין את הנזק

מבחינת המשק הישראלי, מתעוררות בעקבות התפטרותו של שר האוצר, בנימין נתניהו, שתי שאלות מרכזיות. האחת: עתידה של ההתנתקות לאור ההתעוררות הצפויה בממשלה בעקבות מהלכו של שר האוצר. השנייה: עתידה של המדיניות הכלכלית והאפשרות שהמדיניות הפיסקלית תהפוך להיות נוקשה פחות, אפילו הרבה פחות, כאשר יש בחירות ברקע.

לגבי השאלה הראשונה, אריאל שרון צריך יהיה להחזיק את ממשלתו בחיים, לפחות לפרק הזמן שיידרש לבצע את ההתנתקות. עצירת התהליך עתה תביא לתוצאות כלכליות קשות, עם עלייה פתאומית ואדירה באי-ודאות, תנודות חדות בשווקים הפיננסים כולל שוק המט"ח, והאטה אפשרית בזרמי ההשקעות למשק הישראלי.

מנקודת ראות המדיניות הכלכלית, אין ספק שהמגזר העיסקי, השווקים הפיננסים והמשק כולו ירצו לדעת האם תימשך המדיניות של שמירה על מסגרת התקציב, או האם משמעות זו תיעלם יחד עם נוכחותו של נתניהו משולחן הממשלה. כך או כך, המשק לוקח כעת בחשבון את האפשרות של בחירות לא יאוחר מינואר 2006, על כל המשתמע מכך.

לשרון לא נותר אלא לקוות שממשלתו תחזיק מעמד כמה שבועות, ובכך יימצא החמצן הדרוש לביצוע ההתנתקות. במקביל יהיה עליו להרגיע ככל שניתן את השווקים השונים ולהצהיר, כי אין בכוונתו לסטות מעקרונות המדיניות הבטחונית והכלכלית, חרף התפטרותו של שר האוצר. מסר זה צריך יהיה להיות אמין וברור. הנזק כבר נעשה, ועתה אפשר יהיה רק לנסות ולהקטין אותו.