בחזרה לנפאל: זה מה שאתם צריכים לדעת כדי לתכנן טיול

פחות מחצי שנה אחרי רעידת האדמה הקשה, בנפאל מקווים שהמטיילים יחזרו לקראת עונת הסתיו ■ מקור האופטימיות הוא שעל אף ההרס והאסון ההומניטרי, מקומות רבים לא נפגעו או שניזוקו בצורה שולית בלבד

נפאל / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

ב-25 באפריל 2015 רעדה האדמה בנפאל. הרעש - אחד החזקים מזה עשרות שנים - ורעשי המשנה שהתחוללו בעקבותיו בחודש מאי, גבו את חייהם של יותר מ-9,000 בני אדם, והותירו מאות אלפים חסרי בית. אם לא די באסון ההומניטרי הקשה, ובכך שהרעש גם גרם להריסתם של מבנים בעלי חשיבות אדריכלית והיסטורית יוצאת דופן בעמק קטמנדו, תנועת התיירים שנפסקה כמעט כליל הנחיתה מכה נוספת על כלכלתה הרעועה ממילא של נפאל.

חצי שנה אחרי, החדשות הטובות הן שהאוורסט עומד על תילו בגובה 8,848 מטר, שעוצמת הנופים בנפאל נותרה כשהייתה, ושרשויות התיירות במדינה צופות שהמטיילים יחזרו בהמוניהם לקראת עונת הסתיו שבפתח. בין אלה שמתעתדים לחזור לנפאל בספטמבר הקרוב נמצא דניאל קרן, מאסטר באמנויות לחימה, רץ למרחקים ארוכים והישראלי הרביעי שהעפיל אל פסגת האוורסט, שגם מוביל מעת לעת קבוצות טיפוס וריצה לנפאל. במאי האחרון הוא היה אמור לצאת בראש קבוצה למרתון האוורסט.

"בצירוף מקרים, בשנה האחרונה יצא לי להיות בנפאל בזמן שהתרחשו בה שני אסונות. באפריל 2014, בזמן המפולת המחרידה באוורסט שגבתה את חייהם של 19 איש, הייתי בדיוק ב-Everst Base Camp. המחנה היה נטוש וכל המשלחות בוטלו. זו הייתה אחת הסיבות לריבוי הנפגעים במאי השנה. כל אלה שדחו את העלייה להר ל-2015 הגיעו לשם במאי.

"באוקטובר 2014, בעת מפולת השלגים באנאפורנה, הדרכתי קבוצה באזור האגמים הקפואים לאנג טאנג (lang Tang), שספג פגיעה קטלנית ברעש הנוכחי. הסופה הגיעה גם אלינו, אבל היינו מאורגנים עם ציוד מתאים. למזלי קיבלתי החלטות נכונות ברגעים הנכונים ודחיתי את היציאה לטרק ביממה עד שמזג האוויר השתפר. זו הייתה חוויה יוצאת דופן כי הכול היה מושלג. רק כשחזרנו לציוויליזציה הבנו את גודל האסון".

תיירות במשבר

הסיקור התקשורתי האינטנסיבי של רעש האדמה שארע באפריל הוא הזדמנות להתעמק מעט באופן טיפולה של התקשורת בישראל ובעולם בנושא של תיירות במשבר. "הסיקור הדגיש בעיקר כיצד המדינה נהרסה עד היסוד, אף שאזורים רבים בה נפגעו באופן חלקי בלבד", אומר ד"ר ערן כתר, איש סגל במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללת כנרת, ומחברם של שני ספרים העוסקים בשיווק תיירות במשבר. "התקשורת כדרכה סיקרה באופן סנסציוני את סצנות האומללות ואת אזלת ידם של השלטונות, תוך התעלמות ממקרים רבים שבהם התושבים סייעו זה לזה היטב, ומאלמנטים ממשלתיים שכן תפקדו".

מבלי לגמד את ממדי האסון - כאשר המטרה היא להעצים את הקטסטרופה, לייצר כותרות המציירות את כל מדינת נפאל כעיי חורבות ולמכור עיתונים דרך סיפורים אנושיים קורעי לב, המשבר התדמיתי אינו מאחר להגיע. "כשיעד תיירותי מקושר עם דימויים שליליים של הרס, מוות וכאוס, נוצר נזק ארוך טווח למידת האטרקטיביות של המדינה, וליכולתה למשוך תיירים ומבקרים ולקיים את הענף הכלכלי החשוב של תעשיית התיירות", אומר כתר. "בטלוויזיה הציגו את זה כאילו לא נותר שם בית אחד על תילו, אף שבנפאל חיים כ-31 מיליון תושבים ולרובם יש קורת גג".

גם הנפאלים, כך נראה, היו מעדיפים לוותר על חלק מהסיקור התקשורתי של משלחות ההצלה, בהן משלחת צה"ל המנופחת, וממשלת נפאל אף פנתה מיד אחרי האסון בקריאה אל משלחות הסיוע שיפסיקו בבקשה להגיע. "מן הסתם, המשלחות יצאו מסיבות הומניטריות ואלטרואיסטיות, אך בהחלט גם אינטרסנטיות ואגואיסטיות", אומר כתר. כך למשל, בלב האסון של העם הנפאלי, של אלפי הרוגים והערכות של בין 100 ל-200 אלף חסרי בית, העיתונות הישראלית עסקה כמעט אך ורק במטיילים הישראלים, ובמיוחד העלתה על נס את תרומת צה"ל - הצבא האנושי והחזק, המציל את העולם.

מים זורמים ביו טיוב

בשנת 2013 ביקרו בנפאל כ-800,000 תיירים, שייצרו הכנסות בשווי של יותר מ-400 מיליון דולר. "רעידת האדמה באפריל הציבה את נפאל בשורה אחת עם יעדי תיירות פופולריים בעולם אשר סבלו בשנים האחרונות מאסונות טבע, כמו הצונאמי שהתרחש בדצמבר 2004 באוקיינוס ההודי וגרם למותם של למעלה מ-220,000 בני אדם באינדונזיה, תאילנד, סרי לנקה, הודו, ומדינות נוספות, וזכה להד תקשורתי רב", אומר כתר. "אחת הדרכים התקשורתיות לניהול המשבר הייתה לצמצם את ממדיו. למשל, האיים המלדיביים פרסמו הודעות לעיתונות בהן אישרו כי רבע מחופי המדינה נפגעו, אך הדגישו כי יתר אתרי הנופש פועלים כרגיל. בדומה לכך, אינדונזיה הודיעה כי מרבית יעדי התיירות במדינה ובהם האי באלי לא נפגעו באסון. ההודעות האלה כללו שני רכיבים: אחד שמודה בפגיעה וכך מייצר את אמון התיירים, ושני שממזער את ממדי המשבר ומנסה לצמצם את הפגיעה התדמיתית במדינה".

אחת הדרכים המקוריות לשיקום תעשיית התיירות בעקבות הצונאמי ננקטה על-ידי סרי לנקה. "משרד התיירות חילק גלויות ריקות לאנשי תעשיית התיירות במדינה, וביקש מהם לכתוב באופן אישי לאורחים מהעבר ולבקש מהם לשוב ולבקר במדינה. הגלויות נאספו ונשלחו לרחבי העולם, כטקטיקה שיווקית המתבססת על נטיית הצרכנים לתת יותר אמון במסרים אישיים המועברים מאנשים שהם מכירים מאשר במסרים המגיעים מהתקשורת הממוסדת".

כתר היה מעורב לאחרונה בניסיון של משרד התיירות הקנייתי להתנער מהדימוי השלילי של המדינה, הסובלת בשנים האחרונות מטרור מוסלמי. "כשנסעתי לשם, אנשים כבר הספידו אותי. ומדוע? בגלל סיפור חיידק האבולה, וזאת על אף המרחק בין מערב אפריקה, שם התפרץ החיידק, לבין קניה, הוא כמו בין לונדון לניו יורק. זה כמו לומר שמסוכן לבקר בניו יורק כי בלונדון משתוללת מחלת הפרה המשוגעת. אני קורא לזה תופעת הזליגה, שלפיה אם היה פיגוע בגבול של קניה עם סומליה, אז מן סתם מסוכן גם בשמורות הטבע בקניה. ככל שהמדינה פחות מפותחת, כך אנשים מכירים פחות את הגיאוגרפיה שלה ונוטים להכללות".

- מה מדינות הנמצאות במשבר תיירותי, כמו ישראל, יכולות וצריכות לעשות?

"טקטיקה אחת היא הקטנת ממדי המשבר וגידורו לאזורים מסוימים. כאשר בבנגקוק התחוללו במשך תקופה ארוכה מהומות, משרד התיירות התאילנדי פרסם מודעות הקוראות לתיירים להגיע לאזורים אחרים במדינה, צ'אנג מיי למשל. או, בסוף שנות ה-80, בלב האינתיפאדה הראשונה, כשטיסות השכר מסקנדינביה לאילת היו בשיאן, אילת שיווקה את עצמה כ"'Eilat on the Red Sea'".

מיותר לציין את חשיבות השימוש ברשתות החברתיות כדי להתגבר על הסיקור המתלהם והדרמטי במכוון של ערוצי תקשורת בארץ ובעולם. "המסרים האלטרנטיביים בערוצים האלטרנטיביים יכולים לספר את הסיפור 'יד ראשונה', מהאנשים בשטח. ערוצים ביו טיוב שבהם יראו שיש מים בברזים בקטמנדו, או תיירים המשחקים מטקות בחוף בתל אביב, ייתפסו כאמינים יותר מקמפיין פרסומי ממוסד. גם ישראל בתקופת צוק איתן ניסתה להעביר לתיירים את המסר שאמנם נופלות רקטות באשדוד ובאשקלון וגם בתל אביב, אבל בים המלח יש תיירים והים עודנו מיוחד ומלוח. גם אפשר ורצוי לעשות שימוש בסלבריטאים ובהילה התקשורתית שלהם, ממש כפי שנעמי קמפבל שתלה עץ קקאו בטיול מתועד היטב בקניה בזמן התקריות האלימות ב-2009, והחיים בקניה נראו טובים ובטוחים".

אוויר גבהים ופסגות אישיות

גם בנפאל לא נפגעו כל חלקי המדינה במידה שווה. אתרים רבים לא נפגעו כלל ברעש או נפגעו במידה שולית בלבד, כמו למשל פוקארה (Pokhara), העיר השנייה בגודלה בנפאל ויעד חובה לכל תייר ומטייל. גם אתר העלייה לרגל הבודהיסיטי לומביני (Lumbini), הנמצא ברשימת אונסק"ו, ושבו ילדה על-פי המסורת המלכה Mayadevi את סידהרתא גואטאמה המוכר יותר בשם בודהה, לא ניזוק. הפארק הלאומי Chitwan שבדרום נפאל, הנמצא אף הוא ברשימת אונסק"ו, ממשיך להיות אחד מיעדי התיירות הפופולריים במדינה, כשהוא שוקק בעלי חיים כמו פילים, נמרים, קרנפים ועצלנים (sloth); שלא לדבר על הממלכה הצפון נפאלית מוסטאנג (Mustang), עם נופי ההימלאיה וההוויה הטיבטית הבלתי מופרעת שלה. ראוי לציין שגם בקטמנדו ישנם אתרים רבים שלא נפגעו.

כל מי שביקר בנפאל לא יכול שלא להתאהב במדינה היפיפייה והענייה הזו ובתושביה.

נופים נהדרים יש גם בשוויץ, באוסטריה ובניו זילנד, אבל אף אחד מהם אינו נפאל או הרי ההימלאיה עם האוויר הדליל, הסטופות (Stupa, מבנה מקודש המכיל על פי האמונה שרידים או אפר של בודהה), הגומפות (Gompa, מקדש בודהיסטי), החמורים, השרשרות הצבעוניות של דגלוני התפילה הבודהיסטים וגלי האבנים המקודשים, שכל החולף על פניהם מוסיף עוד אבן. הייתי שם פעמיים: פעם ראשונה בטרק סובב האנאפורנה (Around Annapurna) המהולל, ופעם שנייה בממלכת מוסטאנג הנידחת הנושקת לטיבט - מן המקומות הבודדים שבהם המסורת הטיבטית נותרה עצמאית ובלתי מופרעת.

את הטרק במוסטאנג התחלנו בעיר המחוז ג'ומסום, אליה הגענו במטוס קטנטן מפוקארה. המראה מבעד לדלת תא הטייס הפתוחה לרווחה היה דרמה בלתי נשכחת. טסנו בין פסגות ההימלאיה האימתניות המכוסות שלג עולמים, הנישאות לגובה של למעלה מ-8,000 מטרים.

אחרי שפגשנו באנשי הצוות שילווה אותנו לאורך הטרק, התחלנו לצעוד לאורך גדתו המזרחית של נהר Kali Gandaki האדיר. לאט-לאט נפתח בפנינו עולם פלאות גיאולוגי - תוהו ובוהו של סלעים צבעוניים ושכבות אופקיות ואנכיות בתצורות שונות ומתקופות שונות. הנופים האלה, של המהומה הגיאולוגית המאפיינת את ההימלאיה, הצליחו לטלטל גם את המנוסים שבמטיילים. הכפרים הטיבטיים בחבל הארץ הנידח הזה - המנוקדים בסוג של עצי צפצפה שנוטעים באירועים משפחתיים חשובים, שבתיהם עשויים לבני בוץ לבנות, משקופי חלונותיהם צבעוניים להפליא ואמונתם העמוקה של תושביהם נוגעת ללב - הילכו עליי קסם.

היינו קבוצה זעירה של שישה מטיילים ומדריך בתוך עוצמה של טבע ושל התמודדות קבוצתית בקשיי הדרך ובאוויר גבהים דליל. אני נזכרת בגעגועים בשיחות הנפש האינטימיות ובהגיגים הפילוסופיים שהחלפנו על מהות החיים. פורבה הטבח הכין לנו ארוחות כיד המלך בתנאי שטח לא פשוטים, והפתיע בכל יום עם תבשילים שונים - מרקים, חביתות ירק, אורז עם ירקות, מומו (כיסנים מאודים) ממולאים בירקות או בשר עוף, או לחילופין אגרול מטוגן ממולא במחית בננה. בכל בוקר קיבלנו לאוהל ספל תה חם וקערת רחצה עם מים חמימים. עוד לא נתקלתי בצוות כה חביב ועם זאת לא מתרפס. בזכות הצוותים המקומיים האלה, לתייר המערבי חובב הטרקים הרבה יותר קל לטייל בנפאל ובמדינות אחרות הקרויות מתפתחות, מאשר באירופה או בצפון אמריקה.

"פסגת האוורסט שלי הייתה דווקא 4,000 מטרים מתחת לפסגה הפיזית, ובערך שבועיים ימים לפני שעמדתי על גג העולם", משחזר דניאל קרן. "המתח שבהתמודדות היומיומית, תחושת החנק באוויר הדליל שגורמת להילחם על כל שאיפת אוויר, ובעיקר ההמולה שיצרה נוכחותם של המוני המטפסים האחרים גרמו לי להרגיש שאני צריך רגע של שקט, לבד. לבשתי את מעיל הפוך העבה וצעדתי אל מחוץ למחנה האוהלים. אחרי הליכה של כשעה ראיתי סלע שחור שבלט על פני השלג הלבן. פני הסלע היו חמימים מהשמש של שעות הבוקר. התיישבתי עליו.

"אחרי כמה דקות הנשימה נרגעה, ואז שמתי לב לשקט המוחלט מסביב. המשכתי לשבת ללא תנועה כשאני מוקף בקירות קרח אדירים בצבע כחול עמוק, שהתרוממו עד השמים. הבטתי מסביב. עוצמת הטבע עטפה, אפפה, בלעה אותי. ככה פתאום, בשקט, בלי פסגה ובלי דרמה, בלי מאמץ ובלי סכנה, בלי אדרנלין ובלי תמונת הנפת הידיים, הגיעה הפסגה שלי. המסע שלי הסתיים, ובעצם רק התחיל".

מידע מעשי

מתי: הכי טוב בסתיו, מסוף ספטמבר-נובמבר - כשעונת המונסונים מסתיימת וכשהאוויר צלול והראות מצוינת. גם האביב הוא עונה טובה, בין מרץ לסוף אפריל, כששיחי הרודודנדרון פורחים.

הגעה: חברות כמו "טורקיש" ו"רויאל ג'ורדניאן" מפעילות טיסות לקטמנדו.

עם מי: כמה חברות, בהן "אקו טיולי שטח" ו"עולם אחר", מציעות טיולים שונים לנפאל - מטרקים למיטיביי לכת בלבד ועד טיולי משפחות הכוללים מסע בג'יפים, ראפטינג ורכיבה על פילים. המחירים נעים בין 3,200 ל-3,500 דולר לאדם עבור כ-12-15 ימי טיול (לא כולל אשרת כניסה לנפאל שעולה כ-25 דולר). חברת Xtrip מוציאה טיול ב-24 בספטמבר. המחיר: מ-3,785 דולר לאדם.

למטייל העצמאי: בקטמנדו פועלות חברות שונות דרכן ניתן לשכור שירותים של "פורטר" (מדריך/סבל). המחיר תלוי מאוד באזור הטיול ובאורך המסלול. למשל, מחירו של טיול בממלכת מוסטנג הנידחת הוא כ-2,000 דולר לאיש, פלוס 500 דולר עבור אישור כניסה ל-10 ימים. אנחנו נעזרנו ב-Shangri-La Journeys Travel & Trekking המצוינים, ובהזדמנות קודמת שכרנו את שירותיה של חברת More than Mountain Trekking.

ציוד מומלץ: נעלי הליכה טובות ועמידות, מקלות טיולים, כובע, מסנן קרינה, תרופות, ביגוד בשיטת הבצל (מחולצות מנדפות ועד מעילי פליס), גרביים עבים, כפפות וכובעים.

גובה: להתייחס ברצינות גמורה, להיוועץ ברופא ולשקול לקיחת גלולות אורמוקס (או דיאמוקס).

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988