החברה הערבית | טור סופ"ש

מקרי הרצח לא עוצרים את המהפכה הנשית בחברה הערבית

בין מקרי הרצח האחרונים של נשים בחברה הערבית מתגלים סיפורים שונים מבעבר: הימלטות ממערכות יחסים אלימות, עצמאות כלכלית ומשפחות שלא מעלימות עין

הפגנה במחאה על רצח נשים בחברה הערבית / צילום: שלומי יוסף
הפגנה במחאה על רצח נשים בחברה הערבית / צילום: שלומי יוסף

מתחילת השנה נרצחו 117 אזרחים ערבים במדינה, 15 מתוכם נשים. אין ספק שמדובר במגמת עלייה של השנים האחרונות, מגמה מטרידה. הנתונים לא משקרים. אך לנתונים האלה נדרשת פרשנות אופטימית למרות התחזיות הקודרות.

כל מי שעוקב בעשור האחרון, מזהה את התהליכים והשינויים הטקטוניים בחברה הערבית: התרחבות מעמד הביניים, עלייה ברצון להשתלבות בחברה הישראלית, נהירה לאקדמיה, מעבר הזוגות הצעירים מהכפרים בפריפריה לערים ועוד רשימה ארוכה, שבראשה השינוי במעמד האישה הערבייה - מדובר בשינוי חיובי. נכון שמשבר הקורונה שיבש קצת את המגמה, אך רוב התחזיות סבורות שזה שיבוש זמני והמגמה תחזור.

השתלבות הנשים הערביות בשוק העבודה בשנים האחרונות הגיעה לקרוב ל-40%. שלוש נשים מתוך כל ארבע נשים בחברה הערבית הן נשים עובדות, וזה בלי לדבר על המהפכה באקדמיה - רוב המתקבלים הערבים למסגרות אקדמיות בישראל ובחו"ל הן נשים. זאת בנוסף לעלייה ניכרת בפעילות העמותות למען חיזוק מעמד האישה בחברה הערבית וההגנה עליה מפני האלימות, ובמיוחד האלימות בתוך המשפחה.

המניעים משתנים 

אחרי כל מה שהוזכר, עולה השאלה איך אפשר להבין את הרצח של 15 נשים מתחילת השנה? התשובה טמונה בפרשנות. בכל פעם ששומעים על רצח אישה בחברה הערבית החשד הראשוני לרוב הוא שמדובר במה שהיה נהוג לכנות "רצח על רקע כבוד המשפחה". אני רוצה להסביר בקצרה מהו הרצח המתועב הזה לפי ההגדרה הזו, שיש להוציא אותה מהלקסיקון. מדובר ברצח שמתבצע על ידי קרובי משפחה של אותה אישה כמו אביה או אחיה ובמצב שמדובר באישה נשואה זה יכול גם להתבצע על ידי בעלה בתמיכת משפחתה או בהעלמת עין. כבוד אין כאן.

חדי העין יזהו שמקרי הרצח ששמענו עליהם לאחרונה לא מתיישבים עם ההגדרה הזאת. זאת בדיוק הסיבה שבגינה אטען שמדובר בעלייה במספרים היבשים, אך המניעים והתופעה שונים. ניתן לראות שבמקרים רבים משפחותיהן של הנשים כבר לא בצד של הרוצח, ובמיוחד כשמדובר בנשים שיצאו ממסגרת של מערכת יחסים אלימה. המשפחה בחלק מהמקרים ניצבת לצד האישה ומספקת לה מגורים והגנה. כמובן שלא מדובר ברוב המקרים, אך יש פה תופעה שהולכת ומתרחבת.

הרצח של תושבת עראבה, ופאא עבאהרה, שנרצחה בידי בעלה לשעבר לפני שנה הוא אחד הסיפורים שמגלמים את התופעה. עבאהרה סירבה להמשיך במערכת יחסים אלימה עם בעלה, יצאה מהבית וביקשה להתגרש בתמיכת משפחתה. ברגע שחשה סכנה ממשית לחייה פנתה למשטרה והגיעה למקלט נשים מוכות. גם לאחר שנרצחה, משפחתה פתחה בקמפיין תקשורתי נגד הרוצח והגורמים שכשלו בשמירה על חייה ובראשם המשטרה ומחלקת הרווחה בעירייה, שבמקום לספק לה הגנה ניסו לתווך בינה לבין בעלה האלים.

ויש עוד מקרים, שבהם אנחנו רואים למשל אישה שחוותה אלימות לוקחת את ילדיה ומוצאת לה מסגרת אחרת, ממשיכה לעבוד ושוכרת בית ומפרנסת את עצמה ואת הילדים. זה לא מובן מאליו, וזה לא דבר של מה בכך.

כבר לא תלויות כלכלית

נשים שמצליחות לעבור את כל המכשולים החברתיים והכלכליים מוצאות את סופן על ידי אותו בעל אלים שהימר שאשתו תחזור אליו אחרי שתישבר בגלל חוסר היכולת שלה לשרוד את הלחצים החברתיים, ולא פחות חשוב - לשרוד כלכלית. וזאת המהפכה האמיתית: הנשים הערביות כבר לא נשענות כלכלית על הגברים, ובמצבים מסוימים הן יכולות להיות גם המפרנסות העיקריות במשפחות הרוסות מן הסוג הזה.

הרצח של אותן נשים הוא לא אותו רצח קלאסי של אלימות בתוך המשפחה, למרות שזה יכול להיראות אותו דבר לעין זרה. ההבחנה הזו חשובה - מדובר ברצח מסוג אחר, זהו רצח של בעל אלים ומתוסכל שרואה את אשתו לשעבר מסרבת לקבל את מרותו ומפרקת את החבילה שעושה לה ולילדיה עוול, ומצליחה ובגדול מחוץ למסגרת שהוא שרטט לה.

השינוי האדיר שהצליחה האישה הערבייה לעשות הוא בלתי הפיך. ההשתלבות באקדמיה, בשוק העבודה ובפוליטיקה, גם אם בשיעורים נמוכים, סיפק לנשים הערביות עצמאות. בראש ובראשונה עצמאות כלכלית, כשבעבר התלות הכלכלית היא זו שגרמה כמעט לכל אישה אמיצה שניסתה לצאת לדרך חדשה להיכשל ולחזור בעל כורחה למסגרת האלימה והמשפילה שברחה ממנה.

ואם לדייק עוד יותר, הנשים הערביות שנרצחו בעבר בגלל היכולת הרבה לשלוט בהן ולקבוע את גורלן, נרצחות היום בגלל חוסר היכולת הזאת. ואל מול האומץ הזה, מה שנותר לעשות פה הוא רק דבר אחד וזה כבר אך ורק באחריותה של המדינה ולא של אף גורם אחר - להגן על הנשים שמצאו את הדרך לעצמאות ולחופש שלהן, ולתת להן אופק ובמיוחד אופק תעסוקתי.

הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12