בוועידת ישראל לעסקים שנערכה השבוע, הציגו חוקרים, יזמים ומקבלי החלטות את תחזיותיהם לגבי ישראל בשנתה ה-100. היום כבר לא מדובר ב"טווח הארוך" הערטילאי, אלא בתאריך ברור ומוחשי בעוד פחות מ-27 שנים. זו המציאות שמי שנולדו בעשור האחרון יחיו בה כאנשים בוגרים. לא הכל יהיה שחור, ובנוסף לאתגרים הרבים יהיו גם הזדמנויות ניכרות - אך אלו תלויות מאוד בפעולותינו היום. אחת התמות המרכזיות של הכנס היא שמתוך אחריות כלפיהם - צריך לחשוב כבר מעכשיו איך המציאות הזאת תיראה וכיצד יש להיערך.
איזו מדינה תהיה לנו ב-2048, כמה אנשים יחיו כאן ובאיזה חלקים ברחבי הארץ, כמה בעייתית תהיה התנועה בכבישים, ומהם האתגרים המרכזיים שבהם, כאמור, רצוי להתחיל כבר עכשיו לטפל.
דמוגרפיה: מדינה קטנה שתצטופף במרכז
השינוי הבולט והברור ביותר הוא הדמוגרפי: בעוד רוב המערב (ואף רבות ממדינות אסיה) כבר ירדו מזמן מתחת לסף שימור האוכלוסייה של 2.1 ילדים לאישה - הישראלית הממוצעת יולדת כ-3 ילדים. לא רק זה, אלא שנתון זה שומר על יציבות כבר מעל 30 שנה. המשמעות העתידית: האוכלוסייה צפויה להמשיך לגדול - מ-9.4 מיליון איש נכון להיום, ל-17 מיליון איש ב-2048.
אזור המרכז (מחוזות ת"א, מרכז וירושלים) צפוי לצמוח מ-6.5 מיליון אנשים היום ל-12 מיליון. הצפון צפוי לגדול בקצב איטי יותר, מ-1.5 מיליון איש היום ל-2.4 מיליון ב-2048. לגבי הנגב - זו שאלה של הגדרה. בעוד תנועת "אור" הציגה בכנס נתונים שמחשיבים את מערב הנגב (נפת אשקלון) כחלק מאזור המרכז, משרד האוצר ראה את אותו האזור בדיוק כחלק מאזור הדרום. זה יצר פער של מיליון איש בהצגה של אותם הנתונים.
האם נפת אשקלון היא דרום או מרכז? זו שאלה פרקטית - האם מי שגר במערב הנגב יזכה לגישה קלה למרכזי התעסוקה בגוש דן, למשל באמצעות רכבות מהירות, או שיוכוון למרכזי התעסוקה של באר שבע והסביבה? התשובה אינה ברורה מאליה. ככה או ככה, זו החלטה אסטרטגית שצריך לקבל כבר עכשיו, ולהתחיל לתעדף את תשתיות התחבורה הרלוונטיות בהתאם לחזון שייקבע.
הרכב האוכלוסייה: שאלת הפריון בחברה החרדית
היסטורית, אוכלוסיית החברה הערבית בישראל היא ברוכת-ילדים, אולם היא מסתנכרנת עם המגמה העולמית של צמצום בשיעור הילודה ומתכנסת לעבר הממוצע הכלל-ישראלי. לכן, שיעור האוכלוסייה הערבית בישראל (לא כולל הפלסטינים בגדה, כמובן) יעמוד ב-2048 על 21% מהאוכלוסייה, בדיוק כמו היום.
השינוי הניכר ביותר צפוי להיות בחברה החרדית, שכיום הממוצע בה עומד על ילודה של כ-7 ילדים לאישה. בהינתן שלא יהיה שינוי תרבותי גדול ומהיר בחברה החרדית ב-27 השנים הקרובות, שיעור החברה החרדית מהאוכלוסייה צפוי לעלות מ-13% ל-23% - כמעט רבע מכלל ישראל.
בהתחשב בשיעורי הפריון הנמוכים של חרדים בישראל, נתונים אלו עלולים לגרור לתרחיש בעייתי ברמה הכלכלית. אך זה לא חייב להיות כך: מנכ"ל האוצר רם בלינקוב הציב בכנס יעדים להגדלת שיעור התעסוקה של גברים חרדים ב-25%, מה שיביא אותם עד כדי נגיעה משיעור התעסוקה בישראל, שנחשב גבוה ביחס לעולם - 66%. מאז 2003, שיעור התעסוקה של גברים חרדים זינק משמעותית, אך נבלם בשנים האחרונות. הורדת גיל הפטור ל-21, יחד עם תוכניות הכשרה מקצועית וצמצום תשלומי הרווחה - תוכל על פי האוצר לשבור את הקפאון של השנים האחרונות ולהשיב את המגמה לעלייה.
בחברה הערבית מגמות התעסוקה מעורבות: 40% מהנשים הערביות מועסקות, ובכך הן עוקפות בשנתיים את היעד הממשלתי מלפני עשור - תוך כדי משבר הקורונה. אך אצל הגברים הערבים המגמה הפוכה, ושיעור התעסוקה שלהם ירד מ-80% (מעל הממוצע הישראלי) ב-2017, ל-73% כיום. זאת בשל משבר הקורונה, וכניסת עובדים פלסטינים וזרים רבים לענף הבנייה. עם זאת, ייתכן וזהו משבר זמני, שמהווה חלק מ"הגמילה" של גברים ערבים בישראל מהתלות בענף הבנייה לצורכי פרנסה.
ההכנסה הממוצעת למשק בית בישובים ערביים זינק ב-15 השנים האחרונות ב-134% ריאלית, מה שמבטא שינויים מבניים באופי התעסוקה - כולל חלוקה שוויונית יותר בנטל העבודה בין גברים לנשים. עם זאת, הפער עדיין גדול מאוד ויידרש מאמץ ומדיניות נכונה כדי לסגור אותו.
ישראל מתבגרת: להכין את מערכת הבריאות
אתגר נוסף הוא העלייה בשיעור האוכלוסייה המבוגרת בישראל: נכון ל-2019, 11.9% בלבד מהאוכלוסייה בישראל הם בני 65 ומעלה, שיעור שנחשב נמוך ביחס למערב. אך עד 2048, שיעור זה צפוי לעלות ל-15.4% ולהמשיך לעלות ככל שיעבור הזמן.
שינוי דמוגרפי זה בהרכב הגילאים יוביל לנטל נוסף על מערכת הרפואה בישראל. למרות התקציבים האדירים שהושקעו בה בעשור האחרון, שיעור הרופאים והאחיות לנפש במצב רע ביחס למערב וצפוי להידרדר עוד. נדרש שינוי גדול באופי וקצב הכשרת הצוות הרפואי בישראל כדי להביאו למצב הרצוי ב-2048, ורצוי להתחיל בשינוי כבר מעכשיו - זמן הכשרת רופא לא מאפשר התנהלות של "כיבוי שריפות" ומחייב תכנון ארוך טווח.
צמצום ההוצאה הצבאית: לנתב את הכסף שיתפנה
משרד האוצר צופה צמיחה גבוהה בשנים הקרובות, ואחד הדברים שיתרמו לכך הוא צמצום ההוצאה הצבאית. לפני 27 שנים, בשנת 1994, ישראל הוציאה 7.3% מהתוצר השנתי שלה על ביטחון, ועד 2021 שיעור זה הצטמצם ל-4.3% בלבד. הוצאות הביטחון כמובן גדלו בזמן הזה, אך הכלכלה צמחה בקצב מהיר עוד יותר.
אפילו אם ימשיך שיעור הירידה האיטי של העשור האחרון, אנחנו צפויים להגיע ל-3.2% הוצאות ביטחון מהתוצר ב-2048. הכסף שיתפנה יאפשר להשקיע עוד בתשתיות, מנועי צמיחה והורדת נטל המס.
מנכ"ל האוצר בלינקוב ציין בכנס שני מהלכים נוספים שיסייעו להוריד נטל עודף מתקציב המדינה: העלאת גיל הפרישה לנשים, ושינוי מודל אגרות החוב המיועדות. הוא ציין גם שני מנועי צמיחה שיסייעו להעלות את רמת החיים: חשיפת המשק לייבוא ורפורמה בתקינה, והקמת המטרו וניהול ביקושים בתחבורה. כך, טוענים באוצר, נוכל להביא לצמיחה מהירה ולהיכנס עד 2048 לרשימת 20 המדינות עם התוצר הגבוה לנפש ב-OECD. כיום מדורגת ישראל במקום ה-24.
תחבורה: צרה ענקית שמחייבת תכנון חכם
האתגר אולי הגדול ביותר במבט קדימה הוא התחבורה. על פי דו"ח ארגון "צפוף", בתרחיש ריאלי נגיע מ-180 רכבים לק"מ כביש ב-2020, ל-480 רכבים לק"מ כביש ב-2050. רק מעט מתחת למומבאי, שידועה בפקקי-הענק שבה.
בתקציב 2021-2022 השקיעה המדינה 28 מיליארד שקל בשנה בפיתוח התחבורה הציבורית - הכפלה ביחס לתקציב האחרון. אך להשקיע כסף זה לא מספיק, ונדרש גם תכנון חכם של מערכי הסעת ההמונים וביצוע מהיר תוך שיתוף פעולה של כלל הגורמים.
ישראל בת 100 יכולה להיות מקום מצוין לחיות בו, מעצמה כלכלית וטכנולוגית שמשלבת את האוכלוסיות השונות בה. אלא שהאחריות לכך לא מוטלת על ישראל ב-2048, אלא על ישראל 2021. כדי להביא אותנו שם נדרשים כבר היום תכנון, חזון, ויכולת ביצוע שחורגת מגבולות הקדנציה הקרובה. עכשיו זה ה"מאני-טיים".
גילוי מלא: הוועידה בשיתוף בנק הפועלים ובחסות תנועת אור, הפניקס, פרופימקס, אמדוקס, שטראוס, אזורים, HOT וסופר-פארם. ובהשתתפות: מקורות, חברת חשמל, נמל אשדוד, עיריית תל אביב ורשות החדשנות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
