אמנה בין תושבי השכונות למדינה

הרפורמות המוצעות נוסו והצליחו. הן לוקחות בחשבון את האינטרסים של כל המשתתפים בתהליך ההתחדשות תוך הלימה מוחלטת ביניהם.

אישור תמ"א להתחדשות עירונית: לאלתר, אשר תקבע את גבולות השכונות כאשר כל הנמצא בגבולן שייך לבעלי הקרקע השוכנים עליה ולרשות המקומית בזכויות הבניה החדשות.

עיקרון "משכונה לרובע": כל שכונה תהפוך לרובע תכנוני - זכויות הבנייה בשכונות יהיו בהתאם לתיקון 4 לתמ"א 35 הקובע מינימום של זכויות בנייה להתחדשות עירונית. השכונות תהיינה לרובעים עירוניים שיתוכננו בצורה הוליסטית ומיטבית ולא על בסיס פרטני ומקרי, זכויות הבניה הסבירות, לפי מנהל התיכנון, הם 70-80 יח"ד לדונם, ולאורך הרכבות הקלות והמטרו, הקבוע בהוראות מנהל התיכון.

תמריץ לרשות המקומית: במסגרת התמ"א להתחדשות עירונית תוקצה קרקע לרשות המקומית בשיעור של 10%-20% בהדרגה, מצפון ומדרום למרכז, מהזכויות החדשות שיוענקו. כך לרשות המקומית יהיה חלק ונחלה בהתחדשות העירונית. השטחים שיוקצו לרשויות יוכלו לשמש עבור מטרות חברתיות או הכנסות שיהוו בסיס לכיסוי הוצאות הפיתוח המיוחדות הקשורות להתחדשות עירונית.

תמריץ ליזמים ולקבלנים: התמ"א להתחדשות עירונית תאפשר ליזמים לקבל לידיהם מיזמים עם היקפי בנייה אדירי ממדים שיש בהם ודאות והלימות קניינית ותכנונית. הרשות המקומית והקבלנים, "בוני הארץ", יתמודדו במישרין על פרויקטים ב"רובע" מסודר ומרוכז, כאשר הקנין והתכנון - ברור. ולא השתתפות ב"שוק השחור", אשר כולו רווי ניגודי אינטרסים ומחטף המאמלל מאות אלפי משפחות בישראל.

כדי להצליח יש לבטל את החסמים האמיתיים להצלחת ההתחדשות העירונית שהם:

ביטול הכפירה בזכויות הקניין של תושבי השכונות באמצעות תקן 21 על גלגוליו, שאין בו כל נפקות תקנית וסטטוטורית, אשר גוזר את הזכויות בהתחדשות מהדירה ולא משיעור הבעלות מהקניין הקרקעי, אלא מגודל הדירה, שנהרסת.

א. אנחנו דורשים את ביטול תקן 21: שר המשפטים יעצור את ההליכים הקשורים ב"תקן" 21 לאחר שהתוודע לעמדת המכון, המייצג בפועל את האינטרסים של תושבי השכונות - שלא הושמעו, ויבטל מה שמתיימר להיות "תקן".

אנו יודעים שכל העניין נעשה לפני כהונתו של סער כשר המשפטים ואנו מאמינים שלאחר שהתוודע למשמעותו ולפגיעה החמורה בזכויות הקניין ובתמורות ההתחדשות העירונית דווקא של השכבות העממיות במדינת ישראל ע"י קביעת תמורה "אחידה" - תאום מחירים , הסדר כובל לגבי כ-500 אלף חוכרים שזכו להיות בעלי קניין קרקעי, ויצירת בעלי קנין סוג א' וסוג ב' בשכונות.

ב. התקן הזה אם כן פוגע אנושות בחופש ההתקשרות, בזכויות הקניין, מייצר הסדר כובל ותיאום מחירים בלתי חוקי. יש לבטלו.

ג. הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית פרסמה נייר עמדה לכל מוסדות התכנון והקבלנים בו נאמר שעמדתה הרשמית של הרשות היא שהתמורה הראויה לבעלי הדירות היא "תוספת של 12 מ"ר ומרפסת", המכתב בידינו. כלומר כופים על בעלי הדירות לקבל דירה חדשה עם תוספת עלובה, מדירת דחק לדירה דחוקה. ומנסים למנוע מתושבי השכונות את המגיע. מנהל התכנון, יאמר לשיבחו, דחה בחסר שחר את הפניות וקבע כי התושבים הם בעלי הרכוש בשכונות.

ד. ההפרש בין המגיע לפי התקן לבין התמורה בעסקת קומבינציה הוא בממוצע עד כמיליון ₪ לדירה למאות אלפי הדירות בשכונות, כלומר מאות מיליארדי ש"ח שמופקעים כלאחר יד מבעלי הקרקע בשכונות. יש לציין כי ההפרש במרבית הערים והעיירות עולה באופן דרמטי על היקף ההטבות במס וההוצאות הנלקחות בחשבון "בתקן".

לחדול מהפקרת התכנון לחוסר ודאות בהיעדר תמ"א להתחדשות עירונית ומסירת התכנון בפועל, לגורם אקראי, ל"מאכרים" - כל אזרח שמצליח להחתים דייר - היה "ליזם", עפ"י החוק לארגון עסקאות, תשע"ז-2017 שאין לו אח ורע, הנותן גושפנקא מסיבות הזויות.

היעדר התחשבות באינטרס הישיר של הרשות המקומית להיות בעלת זכויות קנייניות בהתחדשות, כגורם ישיר בתהליך ובעל אינטרס, שיגדל עם גידולו.

היעדר מודל לבוני הארץ בעסקות קומבינציה המעניק להם תמריצים ביחס להגדלת התמורה לדיירים, למדינת ישראל ולרשויות המקומיות.

הרפורמה הקניינית לפי חוק הרשות מ- 2009, לפי הנתונים שבידנו, מעניקה את זכויות הקניין לתושבי השכונות עבור 808 אלף חוכרים הפרוסים על פני על 251,600 דונמים עליהם בנויות כ-770 אלף דירות ו-38,715 חוכרים של אזורי משרדים ומסחר. המדובר ב 25%, רבע מכלל הדיור במדינה, למעלה משני מיליון אזרחים.

כך, יבנו מאות אלפי יח"ד, בשטחיה שבהם הדיור צפוף אבל הישוב פתוח ומפותח למאות אלפי יח"ד על פני כ- 250 אלף דונם.

וכל אלה ניתנים למימוש ע"י החלטות מועצת רמ"י ומנהל התכנון, וה"אמנה" וההתחדשות תפרח והגאולה כהרף עין. האמנה בין המדינה לתושבי השכונות תקוים .

טובת השכונות - היא טובת המדינה