הטור של דרור פויר

יותר פילוסוף משפינוזה, יותר רוקנרול מג’אגר • מוולט ויטמן למדתי את שלושת הדברים שעליהם העולם עומד

לפנות בוקר, בדרך למסיבה, הבנתי שאין שום דרך לעקוף את הבִּיצה. היא גדולה מדי, חייבים לעבור דרכה

אני הבן אדם שהולך לבת-מצוות ויושב בשולחן של החברים של ההורים • משהו בטח השתבש בדרך, וזו חייבת להיות תוצאה של התערבות בין אלים קדמונים

בהנחה שאף אחד לא הולך לשום מקום, בסוף ניאלץ להסתדר איכשהו • המשימה היא להישאר בחיים עד אז

חוקרים נשבעים שכבר עתה מתהלך בינינו אדם שיחיה אלף שנה. אלף שנה. אנשים שאני מדבר איתם על זה נרתעים, מי רוצה לחיות אלף שנים? אני רוצה, וגם אם אני לא יודע איך זה יהיה, יש לי תחושה שזה עדיף על המוות

אני יודע עכשיו שכל מה שנראה בלתי אפשרי יקרה, רק חבל לי שלא בימי חיי

זו לא החלטה אסטרטגית, ואני לא כאן כדי לשכנע, אבל נפגעתי עד עמקי נשמתי מהדיבור ומהיחס שהופנה בבחירות האלה למפלגות ולציבור הערבי • הטור של דרור פויר

1 באפריל |

בעולם שבו כל יום מרגיש כמו מתיחה, שבו חברות גדולות ופוליטיקאים משקרים ללא הפסקה, יש רק דרך אחת להציל את היום השטותי הזה • הטור של דרור פויר

בית אבות |

דרור פויר שמע את השיר שכתבה לאה גולדברג כשהוא מושר בפי מקהלת ילדים אל מול זקנים בבית אבות סיעודי, וכשהוא הסתיים הוא כבר לא היה אותו בנאדם

אופנה |

אירועי בחירות ממלאים אותי בייאוש ובכעס. שבוע האופנה, לעומת זאת, מילא אותי באופטימיות ובנצנצים

ולדימיר פוטין |

אני לא מאמין לאף אחד. וקר. כל הזמן קר • אני מרגיש את המבט הקפוא של פוטין על הגב שלי בכל מקום • כולם נראים לי חלשים מדי, פגיעים מדי, חסרי סיכוי, והמנהיגים נראים לי מפונקים

זה מביש לראות כהניסטים מתקבלים במיינסטרים, אבל אל תפלו לנוסטלגיה. גם למרזל ובן גביר עוד נתגעגע • הטור של דרור פויר • האזינו

בתור אדם שחי עם איבר מושתל, אני יודע כמה דברים על סתירות, וכדאי שתאמינו לי: כמה שיותר, יותר טוב

כשהייתי ילד אמרו לי - ואחר-כך אמרתי לילדים שלי - שמי שלא אוכל את הקשה של הלחם יש לו שיניים חלשות, ובסוף הוא יצטרך מישהו שילעס בשבילו את האוכל • אז אותו דבר: אנשים לא צריכים שיבהירו להם, הם צריכים שיחדדו להם • במקום להשטיח את המשפט, לתת לו שפיץ

למה אנחנו חיים כאילו היינו יתוש שהולך למות מחר?

אני לא אנליסט, אבל נראה לי די ברור מה קרה עם החסכונות של הילדים