התקשורת

לדבריו, "סיפרו על שריפות בדליית אל כרמל ועוספיה, ולא היו שם שום שריפות. העיתונאים לא נכנסים לשטח אלא עומדים ליד החפ"ק, מקבלים מידע בביפר ומיד משדרים אותו"

שוב נוכחנו כמה קשה להחליט האם התקשורת מייצגת את הלך הרוח - או מייצרת אותו

ישי צריך להתפטר בעוון הפקרה, אבל גם אנו העיתונאים לא התעניינו קודם באש מי-יודע-מה

לפי הבהלה בתקשורת, תקלה בסלקום חמורה יותר מהפסקת חשמל והרסנית יותר מהוריקן

העיתונות הישראלית הפכה משומרת זכות הציבור לדעת למסעדת פאסט-פוד של מידע

פעמיים בשנה נקבל את יגאל עמיר, פעמיים את גלעד שליט ו-4 פעמים את דו"ח העוני

כשאנשים מוצלחים מפסידים, התקשורת לרוב מרגישה חובה לדחוף להם את זה לפרצוף

מהי בעצם השורה התחתונה בפסטיבל התקשורתי סביב פסק דין הנגבי? לא ברור

כשבמרכזו של סיפור עומד אדם רב עוצמה וקשרים - דווקא אז גובר הטעם בפרסומו

התקשורת קופצת על סיפורים עם שמות מפורסמים, גם אם הם לא ממש ראויים לפרסום

הסנגוריה הציבורית יוצאת נגד השימוש של המשטרה והפרקליטות בתקשורת: "הפרקליטות פועלת בתקשורת כדי ללחוץ על ביהמ"ש; התקשורת הפכה למערכת הרדופה ע"י שד הרייטינג"

השופט הנכבד הפך את כולנו, העיתונאים, לחשודים. אבקש לפיכך שיסביר לי איפה טעיתי

העיתונים מתנהגים כמו משתמשי פייסבוק: במקום לדווח הם משנים סטטוסים ומעלים תמונות

אם אפשר לפרסם מסמך שמקורו לא ידוע, כל אחד יכול לחבר מסמך ולדאוג שיגיע לתקשורת

כבר זמן רב שתפקיד התקשורת אינו מסתכם רק בדיווחים. והיכן שיש תקשורת - יש יועצי תקשורת

הנזק שנגרם לשוק התקשורת מחקיקה שאיחרה את זמנה הוא עצום - ראו מקרה ערוץ 10 למשל