ראיון? בזיון!

הראיון שקיים אתמול ארז רותם עם משה קצב, כשלצידו עומדת גילה הכואבת והשותקת, היה אינוס לשמו. אם כי פרקליטי הנשיא ימהרו לטעון, שהכתב א' עבר בעצם רק בעילה אסורה בהסכמה. למרות שיאי הרייטינג שהשיג אתמול ערוץ 2, היתה זו נקודת השפל הירודה ביותר של "מדורת השבט" הישראלית, במהלכה התנדבו יונית וגדי להשלים בטקס מבזה ומחפיר של "כיבוי צופי" מהאולפן את אחרוני הניצוצות מאותה מדורת חדשות דועכת.

עו"ד אביגדור פלדמן התפייט השבוע בתגובה לבג"ץ, ש"בכיכר התקשורת מעלים על המוקד את מר קצב, סורקים את בשרו במסרקות ברזל, והאבנים נוחתות על כל פיסת גוף...". אז זהו, שפלדמן חי כנראה בטלוויזיה אחרת. בערוץ 2 אין מוקדים, אפילו לא נרות או פנסים קטנים. לכל היותר "זבובי פגרים זוהרים וכבדי כנפיים המצקצקים בלשונם", כלשונו הציורית של פלדמן.

לא ברור אם אותה מסיבת עיתונאים מפורסמת בינואר, בה השתלח קצב בגדי סוקניק, היא זו שאפשרה לו להשיג עם ערוץ 2, עסקה שהסתברה כלא פחות טובה מעסקת הטעון. בכל מקרה, באותו "ראיון"-בזיון מטעם אתמול בערוץ 2, קצב פשוט קיבל מ"כלי התקשורת המרכזי במדינה" מיקרופון ובמה למונולוג שלא הופרע. השאלה היחידה שהוצגה, למי שהיועץ המשפטי הגדירו "עבריין מין סידרתי", היתה שאלה דביקה וחנפנית לגבי הסבל שעבר על משפחתו. רותם לא טרח אפילו לשאול, האם פירוש הודאתו של הנשיא היא, שאכן היו יחסי מין בינו לבין המתלוננות; האם לאחר הודאתו, הוא אכן לוקח אחריות על העבירות בהן הודה; והאם באמת מדובר בהבעת חרטה כנה ואמיתית; מדוע גילה לא נשאלה, ולו שאלה אחת במשך כל הראיון ?

על ערוץ 2 היה לגלות לצופים קודם לראיון, האם הוא הותנה בסיכומים מוקדמים עם הנשיא וליועציו, לגבי מה שישאל, ובעיקר מה שלא יישאל. עם כל הכבוד לרייטינג, מדוע הסכים הערוץ למכור בעבור הראיון הבלעדי את נשמת העיתונאות החוקרת. "ידעתי ושתקתי" התוודה לאחרונה העיתונאי שלום ירושלמי על שנאלץ להימנע מלפרסם את שידע במשך שנים על מעלליו של קצב. אלא שלעיתונאות לא עומדת זכות השתיקה. תפקידה וחובתה לשאול ולדווח.

ערוץ 2 לא עמד אתמול בחובתו זו, כשהסכים להחביא את המתלוננות ו"ליישר קו" עם גרסת ה"חיבוקי נישוקי" של הסב החם והרגשני מבית הנשיא. קצב שהרימו לו להנחתה, ניצל את המגרש היטב, וטען קבל עם ועדה ש- 90% מהעבירות בהן הואשם "הושלכו לפח". והנה אבוי לבושה. אפילו הג'ינג'י מהשייטת החליט לפתע לצלול למעמקים, למלא פיו מים ולא לשאול דבר על אותם 10% הנותרים. סוקניק בחר לסיים את "הכתבה" באמירה המביכה: ש"זה נראה כמו סיפור אהבה".

--

הכותב הוא עו"ד ומנהל השקעות בפריזמה