המשבר האקולוגי, או משבר האקלים, הוא כינוי לתופעה של שינויי אקלים המתרחשים ברחבי כדור הארץ, כגון בצורת מתמשכת במדינות מסוימות, קרחונים הנמסים בקצב מהיר וגורמים לעליית פני הים ברחבי העולם ואירועי מזג אוויר קיצוניים כמו סופות אבק, שיטפונות, שריפות המשתוללות באזורים נרחבים במשך ימים ארוכים ועוד.
על אף שתופעות מסוג זה אינן חדשות, וככל הנראה התקיימו בכדור הארץ זה מיליוני שנים; בעשורים האחרונים הולכת ועולה תכיפות הופעתן, בעוד מזג האוויר מתחמם בקצב גבוה יחסית. בין סוף המאה ה-19 לשנת 2016 התחמם כדור הארץ ב-0.9 מעלות – כאשר רוב ההתחממות אירעה ב-35 השנים האחרונות.
ב-1992 נערכה פסגת כדור הארץ (ועידת ריו), שדנה בדרכים לצמצם את זיהום הסביבה. בהמשך ישיר לוועידה, ב-1999, נחתם פרוטוקול קיוטו – בו התחייבו יותר מ-140 מדינות לנקוט צעדים אופרטיביים להפחתת פליטת פחמן דו-חמצני וגזים נוספים.
בוועידת האקלים שנערכה בפריז ב-2015 נחתם הסכם נוסף, המאשרר את יעדי הפחתת הפליטה וטיפול בגזים המזיקים, כאשר המטרה היא להגביל את ההתחממות הגלובלית לרמה של פחות מ-2 מעלות עד 2050.
מדענים וגופי מחקר רבים, וביניהם נאס"א, מייחסים את המשבר האקולוגי לפעילותו של המין האנושי מהמהפכה התעשייתית ואילך – בדגש על שימוש בדלק מאובנים (נפט) לצורכי תחבורה ותעשייה. שימוש זה פולט לאטמוספירה כמויות גדולות של גזים, כגון פחמן דו-חמצני, המגבירים את אפקט החממה של האטמוספירה – וכך מביאים להתחממות כדור הארץ.
השלכותיה של התחממות זו רבות, כאשר בראש ובראשונה, המסת הקרחונים צפויה להמשיך להעלות את גובה פני הים ולהעמיד ערים ואזורים רבים בסכנת הצפה. הטמפרטורות הקיצוניות פוגעות בחקלאות ברחבי העולם ועלולות להביא למחסור במזון; וככל שהאדם מתפשט אל שטחים מיוערים ושטחים פתוחים אחרים, מרחבי המחיה של חיות הבר מצטמצמים והולכים, ונוצרות סכנות בריאותיות חדשות – כמו נגיפים המתפשטים ברחבי העולם במהירות.
כתבות
ני"ע
