כפר דרום היה ראשון, ב-1970

בדולח: הוקם ב-1986 על ידי דור ההמשך של מושבי הנגב בדרום ומושבי לכיש והשרון, במסגרת איגוד מושבי הפועל המזרחי. בדולח הוא מושב בעל אופי דתי, ברוח ''תורה ועבודה'' של בני עקיבא. ביישוב התגוררו 31 משפחות. רוב חברי המושב עסקו בחקלאות חממות מתקדמת ליצוא ולשוק המקומי.

גדיד: הוקם ב-1982 והתגוררו בו 56 משפחות. גדיד היה בעל אופי דתי, ותוכנן כמושב עובדים, והחממות בו נבנו בסמוך לבתי המתיישבים ולא מחוץ לאזור המגורים.

גני טל: היישוב הוקם כמושב עובדים ב-1979 והוא בעל אופי דתי. כיום מתגוררות ביישוב כ-80 משפחות. תושביו באו מישיבות בני-עקיבא, בוגרי צה''ל, הנח''ל וישיבות ההסדר. מרבית התושבים עסקו בחקלאות.

גן אור: מושב עובדים דתי. הוקם ב-1983 על ידי בוגרי ישיבות הסדר ובני-עקיבא. התגוררו בו 53 משפחות, שהתפרנסו מחקלאות חממות ומקצתן מיזמות פרטית ומקצועות חופשיים.

דוגית: בשנת 1982 החליטה הממשלה להקים שלושה יישובים בצפון רצועת עזה, אחד מהם הוא דוגית. העלייה לקרקע החלה במאי 1990. הגרעין הראשוני מנה שלוש משפחות, וכיום מונה כ-30 משפחות. היישוב השתייך לתנועת ''אמנה''. מקור התעסוקה העיקרי של התושבים היה הים: גידול דגים בבריכות, חקלאות ימית, שירותי תיירות, ועוד.

כפר דרום: הוקם ב-1970, וכיום חיות בו 95 משפחות. בסמוך ליישוב פעלו חממות, שבהן עסקו תושביו בחקלאות מתקדמת ובגידולים חקלאיים מתקדמים.

כפר ים: כפר ים הוא יישוב קטן שהוקם ב-1983 על ידי תנועת אמנה. הוא מוגדר ''התיישבות בודדים'' על חוף הים. הוקם על-ידי שתי משפחות במתחם של כפר נופש נטוש של הצבא המצרי. תושבי היישוב התפרנסו מחקלאות חממות מתקדמת ומקצועות חופשיים.

מורג: הדרומי מבין יישובי גוש קטיף. ראשיתו במאחז נח''ל שהוקם בחודש ספטמבר 1972, אוזרח בשנת 1983 והפך למושב עובדים חקלאי דתי השייך לאגוד המושבים של הפועל המזרחי. ביישוב התגוררו 40 משפחות המתפרנסות ברובן מחקלאות.

עצמונה: עלה על הקרקע ב-1978 בתגובה להסכמי ''קמפ דייויד''. בראשיתו היה עצמונה יישוב שיתופי, ולפני כמה שנים הוא עבר תהליך הפרטה. כל המשפחות שייכות לאגודה הקהילתית, ו-30 משפחות ביישוב שייכות למסגרת השיתופית. היישוב מנה כ-100 משפחות, והוא בעל אופי דתי-תורני.

נווה דקלים: יישוב קהילתי-דתי, הגדול ביישובי גוש קטיף, עלה על הקרקע ב-1983, והתגוררו בו 520 משפחות.

ניסנית: היישוב הקהילתי השני בגודלו ברצועה, המונה כ-290 משפחות, עלה לקרקע כהיאחזות נח''ל ב-1980. ב-1993 עבר הגרעין לשטח הקבע והפך לישוב עירוני קהילתי. ניסנית ממוקם בגבול הדרומי של מישור החוף. תושבי ניסנית עבדו ביישובי האזור וחלקם ניהלו עסקים פרטיים.

נצרים: הוקם ב-1972 כהיאחזות נח''ל של גרעיני השומר הצעיר, והיא שוכנת בלב רצועת עזה. ב-1984 אוזרח המקום על ידי תנועת הקיבוץ הדתי. לאחר כמה שנים פורק הקיבוץ ויוצאיו הקימו במקום יישוב קהילתי-עירוני. כיום מונה היישוב כ-70 משפחות. יישוב בעל אופי דתי-תורני. עיקר פרנסתו על גידולים חקלאיים ליצוא.

נצר חזני: ב-1973, הקימו חברי תנועת הנוער ''עזרא'' וגרעינים מאיגוד המושבים הדתיים את היאחזות נח''ל 'קטיף. לקראת אזרוחה שונה שמה לנצר חזני, על שם שר הסעד מיכאל חזני, שכונה ''אבי ההתיישבות הדתית''. ביישוב התגוררו כ-80 משפחות, ועסקו בחקלאות אורגנית.

פאת שדה: יישוב קהילתי מעורב, חילוניים ודתיים, שעלה לקרקע ב-1989. ב-1993 עלה היישוב לשטח הקבוע: גבעה שצופה לעבר רצועת החוף. התגוררו בו כ-25 משפחות. מרבית התושבים עסקו בחקלאות וחלקם במקצועות חופשיים.

קטיף: בקיץ 1985 עלה על אדמת קטיף גרעין ''שלהבת'', שמנה 10 משפחות ומספר רווקים, מתוך בוגרי ''בני עקיבא'', ישיבות ההסדר, הנח''ל ויוצאי צבא. ב-1992 פתח המושב את שורותיו לקליטה קהילתית. המושב מנה כ-75 משפחות. רוב תושבי היישוב התפרנסו מתעשייה וחקלאות.

רפיח ים: הוקם ב-1984 כיישוב קהילתי מעורב. גרעין היישוב הורכב מזוגות צעירים מרחבי הארץ. בסוף 1991 נכנסו התושבים לבתים חדשים ביישוב הקבע. ביישוב התגוררו 25 משפחות. מרבית התושבים התפרנסו מחקלאות חממות מתקדמת.

שליו: יישוב קהילתי. הוקם ב-1980 כהיאחזות נח''ל. מ-1982, אחרי הפינוי מסיני, שימש היישוב כמחנה מעבר לגרעיני התיישבות שונים. בראשית שנות ה-90 התגוררו בחלקו האחד של היישוב מספר משפחות ווכן בסיס מג''ב. ב-2001 עבר ליישוב גרעין מתיישבים מהמכינה הקדם צבאית ''עצם'' שבעצמונה. גרו ביישוב כ-15 משפחות, רובן מפוני ימית.