יציאת עזה: שישה יישובים פונו כמעט ללא עימותים; הפינוי יסתיים מחר בנצרים

בעצמונה ובקטיף מחו המפונים בתפילות, בבכי ולעיתים גם בעימותים מילוליים עם המפנים, אך בסופו של יום הפינוי התבצע ללא אלימות והתושבים התפנו במרוכז.

פינוי הישוב קטיף, כפר קהילתי קטן שהוקם ע"י הפועל המזרחי, על 46 המשפחות וכ-200 מסתננים, היה יחסית מהיר וקל. בשעות הבוקר המוקדמות הבעירו עשרות נערים ונערות בשער הישוב ערימות ענקיות של חציר, צמיגי מכוניות ומשאיות וכמות גדולה של עץ בניין. במעגל השני, במרחק של כ-30 מ' מהשער, הם הציבו בטונדות ופחי אשפה מפלסטיק, ובמרחק של כ-10 מ' נוספים בתוך הישוב, הציבו מכולת אשפה ענקית.

בשעה 10:00 בבוקר בערך, כאשר ניתנה פקודה לכוח הפינוי שוטרים וחיילים, כ-300 במספר, להיכנס לישוב - הציתו נערים בקטיף את ערימת החציר שבשער הישוב. במשך חצי שעה האדמה בערה ולהבות האש הגיעו לגובה רב, וכל נסיונות אנשי הכיבוי להשתלט על האש - נכשלו. רק לאחר שדחפור צבאי ענק הגיע למקום והחל שופך לתוך האש כמויות גדולות של חול כבתה השריפה.

"בהבערת המדורה אין שום תכלית מעשית", אמר ל"גלובס" אחד מהתושבים הוותיקים בקטיף שהסביר: "אנחנו עומדים מול צבא חזק עם כוח פינוי אדיר, ולא נוכל לו. אבל בהבערת המדורה יש מסר לאומה, מסר לעולם, מסר לדור הבא ולילדינו כי לא יעקרו אותנו מביתנו כמו היינו אבק ברוח. אנו נאבקים על דרכנו ומכיוון שהחלטנו שלא להגיב באלימות, תימרות העשן והאש נושאות לשמיים את זעקתינו וכאבינו". בקטיף התגוררו דרך קבע כ-60 משפחות. מאז תחילת יישום ההתנתקות עזבו 16 משפחות את הישוב ואלה שנותרו, יחד עם כ-200 מסתננים, ניהלו את המאבק הפסיבי נגד פינוי הישוב.

כחלק מהחלטת מנהיגות הישוב שלא להיאבק באלימות נגד הפינוי, הסכימו חלק גדול מהמשפחות לארוז את בתיהם באדיבות צה"ל, שסיפק להן מאות קרטונים לאריזות. במסגרת הפינוי הלא אלים של קטיף, ביקשו התושבים לקיים טקס פרידה, באתר שבו נרצחה משפחת חטואל, מהישוב, האם טלי וארבעת בנותיה. דוד אבי המשפחה הודיע כי כאב הפינוי מהמקום שבו נרצחה משפחתו גדול עליו ולכן עזב בסוף השבוע את הישוב.

מפקד המחוז הדרומי של המשטרה אורי בר-לב, קיים בתדריך לעיתונאים לאחר כניסות הכוחות לישוב, כי המנהיגות המקומית ורבני הישוב גילו אחריות רבה והובילו קו של התנגדות פאסיבית, וגם זה בקושי. לדבריו, רבני הישוב אספו את כל הצעירים ששוהים ביישוב והדגישו בפניהם כי אלימות זה לא דרכו של הישוב עם כל הכאב בפינויו.

בעצמונה קיבלו את פני החיילים תושבים זועמים, שהטיחו בהם קללות נמרצות. אך בעקבות הסדר בין מפקד החטיבה, אל"מ אגאי יחזקאל, ומזכיר היישוב, דודי רייש, הושג הסדר לפינוי מרוכז וללא צורך בהפעלת כוח.

80 המשפחות המתגוררות בעצמונה צוו לארוז את חפציהן ולהגיע עם החפצים שיבחרו לבית הכנסת, משם החלו לצאת אחה"צ האוטובוסים במרוכז. "אנחנו רוצים לצאת ביחד כדי לדעת שלא השארנו אף אחד מאחור ולהיות בשליטה", ציין מזכיר היישוב, הנחשב כגרעין האידיאולוגי של גוש קטיף.

למרות המתח והדחיפות, היה מי שניסה לשדר עסקים כרגיל בעצמונה. בבית משפחת עזרא מצאו החיילים את המשפחה בחצר, כשאחד הילדים מתנדנד בנדנדה. בתשובה לשאלה מה בכוונתם לעשות עד השעה היעודה, השיב האב ליאור: "כמו שאתם רואים - מתנדנדים בנדנדה". אבל בני המשפחה לא מתכוונים להגיע למצב בו יגררו אותם בכוח לאוטובוסים. הם יעלו מרצונם, ומשם יעברו לעיר האוהלים שארגנה מזכירות היישוב ליד נתיבות. ביישובי צפון הרצועה החל הפינוי, מיד לאחר החלטת הממשלה, שאישרה היום את הפינוי בצפון רצועת עזה ובצפון השומרון. במערכת הבטחון העריכו, כי עיקר השוהים באותם יישובים הם שוהים בלתי חוקיים.