הרמת מסך: לא בריטי, לא אמריקני, ולא ישראלי

גדלת בישראל אבל אינך גר כאן באופן קבוע כבר 25 שנה. אתה עוד מרגיש ישראלי?

"אנחנו עוברים ממדינה למדינה במשך השנה, ועד היום אני חש כמו מבקר בלונדון. יש לנו דירה שכורה בלונדון, שני בתים בארה"ב בוושינגטון ובית אחד בחיפה, ומכל המקומות בישראל יש לנו שורשים ומשפחה. בלונדון אין לנו כלום. מבחינה פורמלית אני אזרח אמריקני וישראלי, ואני ודאי אינני בריטי, לפחות לא בתפיסה שלי. זה נכון שחייתי יותר שנים בארה"ב מאשר בישראל, אבל הקשר לארץ הוא עבורי חזק ורגשי. כך שזה יהיה מעט יומרני מצידי לומר שאני רואה את עצמי ישראלי, מאחר שב-25 השנים האחרונות הייתי אולי שלוש שנים נטו בארץ.

"השורשים שלי בישראל הם גם החברים שלי. בעוד שבועיים אני מארגן לעצמי מסיבת הפתעה ליום הולדת 60 שתיערך באיטליה. הזמנו כמה זוגות ורובם יהיו מישראל".

* מסיבת הפתעה לעצמך?

"בגיל 40, לפני 20 שנה, חיכיתי למסיבת הפתעה. יום ההולדת שלי עבר והמסיבה לא הגיעה. כששאלתי את יהודית רעייתי מה עם המסיבה שלי, היא אמרה שהיא לא אוהבת הפתעות. אמרתי לה שאני דווקא כן אוהב. חיכיתי, אבל גם בגיל 50 זה לא קרה. אז בגיל 60 החלטתי שצריך לקחת את העניינים לידיים".

* אתה מדבר עברית עם יהודית רעייתך? עם דפנה בתך?

"יהודית ואני מדברים בינינו עברית ועם דפנה זה תלוי בקונטקסט. שיחות מקצועיות איתה יהיו לרוב באנגלית, שיחות חולין יכולות להיעשות גם בעברית. בכל זאת היינו כאן שנתיים בישראל כאשר הקמתי את המעבדה של IBM בארץ ומהן דפנה גם יודעת לקרוא ולכתוב בעברית. יחד עם זאת, אוצר המילים שלה בעברית איננו דומה כלל לאנגלית".

* מתי חשת גאווה אמיתית?

"כשבתי התמנתה לעוזרת תחיקתית של סנטור אמריקני, שמדורג שלישי מבחינת בכירותו במפלגה הדמוקרטית. בתי דפנה סיפקה לי הרבה סיבות לגאווה. היום אנחנו נפגשים 5-6 פעמים בשנה וזה לזמן איכות נטו. מטבע הדברים, לא בכל יום שישי נפגשים אצלנו לארוחת ערב.

"דבר נוסף שמילא אותי גאווה היה הדרך שעברנו עם NDS. כשהגעתי לחברה, היו בה 220 עובדים ומכירות של 50 מיליון דולר. אחרי עשר שנים יש בחברה 2,500 עובדים ומכירות של 550 מיליון דולר. זו תחושה מספקת, שעל פני תקופה ארוכה הצלחנו לבנות משהו רציני".

* אתה רואה את עצמך אדם עשיר יחסית להיותך שכיר?

"לא. את המשכורת שלי אפשר לראות במסמכים שאנחנו מגישים לרשות ני"ע, אז כל אחד יכול להחליט בעצמו (שכר ובונוס של 1.8 מיליון דולר השנה, לפני אופציות והטבות, ג.פ.). יש לי כל מה שאני צריך, לבתי יש קריירה עצמאית ואנחנו חיים בצורה נוחה. עושר אף פעם לא היה המטרה שלי, אחרת כבר הייתי מקים איזה סטארט-אפ או מוצא דרכים אחרות לעשות כסף. אני יותר נהנה מהעשייה, וכסף לא משנה לי את אורח החיים.

"אני למשל מאוד אוהב ללכת למסעדות יקרות אבל תמיד אהבתי את זה, גם כשלא היה לי כסף. אני זוכר שכשהייתי בצבא הקבע, הלכתי ב-1969 לאחת ממסעדות הגורמה הראשונות שנפתחו ביפו שקראו לה 'שה רוז'ה'. זה היה מקום מאוד אלגנטי עם יין וטקסיות רבה, והביקור שם עלה לי מחצית מהמשכורת החודשית שלי כחייל. ובכל זאת, לא חשבתי פעמיים. כך שברור שאורח החיים שלי השתנה עם השנים, אבל אני לא חושב על עצמי בממדים של עשיר".

* מתי הרגשת לראשונה חשוב, שיש אימפקט לדברים שאתה אומר?

"בתקופה ב-IBM עברתי בשלב מסוים מניהול קבוצה של חמישה עובדים ל-70 עובדים כך שהפכתי למנהל בשכבת הביניים. באחד מהימים אמרתי משהו כבדרך אגב, שאינני זוכר היום במדויק, לקבוצת העובדים שלי, שהיה קשור להתפתחות לכיוון מסוים שאני חושב לעשות. מסתבר שנוצרה חרדה רבה מאוד ממה שאמרתי. לא הקדשתי מחשבה לניואנסים כפי שעושים כאשר מדברים עם חמישה אנשים, והם לקחו את זה בצורה קשה שהייתה לא פרופורציונלית למידת המחשבה שאני הקדשתי לדברים. כך למדתי שיש אימפקט לדברים שאני אומר, שככל שיותר אנשים תלויים בשיקול הדעת ובהחלטות שלי, אני צריך להיות זהיר יותר. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שעברתי מסטטוס של אחד מהחבר'ה לסטטוס של מנהל שאינו יכול לומר כל שעולה בדעתו מבלי לחשוב על ההשלכות".

* אילו זיכרונות יש לך מראשית ימי האינטרנט, מאלרון, החברה שהקימה את ה-ISP הראשון בישראל?

"זו הייתה תקופה מדהימה. ב-1993 כל סיפור האינטרנט רק התחיל וזו הייתה הזדמנות גדולה בשבילי לפעול בשוק שעדיין לא הבינו אותו. את יודעת מה, אפילו אנחנו עדיין לא הבנו אותו. אני זוכר למשל שהייתה לנו פגישה ראשונה עם מנכ"ל משרד התקשורת בה ייצג אותנו עו"ד יצחק הרצוג, כאשר רצינו לקבל אישור שיאפשר לנו לספק אינטרנט לאנשים רגילים וחברות.

"במשרד התקשורת לא ידעו אז האם בכלל מותר לגופים ישראליים להתחבר לאינטרנט מבחינה רגולטורית והם ביקשו ממני אישור מהנהלת האינטרנט שזה אפשרי. אין הרי דבר כזה, אבל החלטתי שזה יותר מדי מסובך להסביר להם. חבר שלי מ-IBM היה אז מנכ"ל האינטרנט BackBone של IBM ואני החלטתי שזה מספיק קרוב כדי להיות 'הנהלת האינטרנט'. קיבלנו ממנו מכתב שמאשר, וזה תויק במשרד התקשורת וקיבלנו את האישור המבוקש".

* אתה עדיין בקשר עם עוזיה גליל, מי שהיה אז יו"ר אלרון?

"כן, אבל לא הדוק מאוד. לפעמים אני פוגש אותו במקרה, אבל לא תמיד שנינו בארץ באותו הזמן. לפני שבועיים פגשתי אותו דווקא במקרה במסעדה רומנית בחיפה וניצלנו את זה לסוג של פגישת סיעור מוחות על תקשורת וסלולר. עוזיה יושב הרי בדירקטוריון של פרטנר ומאוד מבין בתחום שמעניין אותי. הלוואי על כולנו להיות בגילו, עם האנרגיה שלו והעניין האדיר שלו בדברים. כאילו כלום לא השתנה בעשר השנים האחרונות".

* מתי גילית את אמריקה?

"הפעם הראשונה שהגעתי לארה"ב הייתה במסגרת תפקידי כקצין הטכני הראשון של חיל הקשר בצה"ל. ב-1967 עוד הייתי בחטיבה של אריק שרון, אבל אחרי המלחמה עברתי לתפקיד זה. הארץ התרחבה וצריך היה להביא מערכות חדשות ואנטנות ענק גם לשארם א-שייח ולאזורים אחרים, וכך נסעתי לאמריקה בשליחות זו.

"לימים, חזרתי לפרינסטון ללמוד. הסתדרתי טוב בארה"ב, בה גרתי גם במרבית ימיי ב-IBM. סך הכול אני די טוב בשפות - אולי זה קשור לכך שאבי ידע שבע שפות - ואף פעם לא מצאתי את עצמי מגמגם באנגלית. מה שכן, לא מספיק לדעת את השפה, צריך גם להבין את התרבות. למשל, אחרי שכבר הייתי מספר שנים בארה"ב, בא אליי חבר טוב והראה לי את קורות החיים שהוא מתכוון לשלוח להצעת עבודה. הוא כתב שם שהבריאות שלו היא טובה (Good Health). זו דוגמה להבדלי התרבות בין ארה"ב לאנגליה. אם אתה כותב ככה בארה"ב, סימן שאתה על ערש דוויי ותוך זמן לא ארוך אתה עשוי למות. בארה"ב אתה צריך לכתוב שהבריאות שלך היא מצוינת. באנגליה דווקא מי שהיה כותב בריאות מצוינת היה נחשב לאדם לא צנוע ומתרברב. באנגליה עדיף אנדרסטייטמנט".

* אילו רגעים קשים היו לך בקריירה?

"ראשית, פשיטת מס הכנסה על הדירה שלי בחיפה ב-6:00 בבוקר וכל הסיפור שהיה לאחר מכן (ב-1997 נחשדו פלד ומנהלים נוספים ב-NDS כי הונו את שלטונות המס וכי היו מעורבים גם בהאזנות סתר, ג.פ.). יצאנו מזה בסוף, אבל אני חושב שזה היה קשה מאוד להוריי שהיו אז עוד בחיים, לאשתי ולמשפחה יותר מאשר לי, שכל הזמן ידעתי שבפרשה הזו אין כלום ושזה יתברר בהמשך.

"ברור שזה לא היה סימפטי עבורי, עם קריירה טכנולוגית כמו שלי, להיחקר במשטרה על האזנות סתר ביחידה לחקירות פשעים חמורים. אגב, היום זה פרט שנוטים להזכיר לפעמים בכתבות על NDS גם בארץ וגם בחו"ל וזה בסדר. אני מבין את זה. זה פיקנטי, ומעניין יותר לכתוב על זה מאשר סתם על עוד חברת טכנולוגיה.

"רגע קשה נוסף היה התקופה בה נתבענו על ידי קאנאל פלוס ואקוסטאר (ב-2002, כאשר חברות הלוויין הללו האשימו את NDS בכך שפיצחה קודים של כרטיסים חכמים שלהם והפיצה אותם ברשת, ג.פ.). בתקופות כאלה צריך שהצוות ימשיך להאמין שהחברה לא תתמוטט, ואחד התענוגות הגדולים שלי הוא שאף אחד מהמנהלים הבכירים, שכולם יכלו למצוא עבודה בקלות במקום אחר ולא להסתבך עם הצרות האלה, לא עזב".

* המנהלים אולי נשארו אבל לא המשקיעים. המניה ירדה אפילו מתחת ל-5 דולר בסוף 2002.

"זה נכון, אבל מניות עולות ויורדות. סך הכול לאורך זמן אנחנו בסדר. באמצע כל הבלגן של התביעות הייתי ברוד שואו בניו יורק ורצה לפגוש אותי מנהל קרנות צעיר. הוא אמר לי: 'הסתכלתי על הנתונים הפיננסיים והחברה נהדרת, אבל הנפילה במניה הכניסה אתכם לדו"חות הסטטיסטיים שלי שכן היא קיצונית. רציתי לפגוש אותך כי אמרתי לעצמי שאם אתה לא נוכל, אני אשקיע הרבה בחברה. אני רואה שאתה לא נוכל'. ובאמת הקרן הזו עשתה הרבה כסף על NDS. באותם ימי שפל היו אפילו הקרנות הגדולות כמו פידליטי שהגדילו את האחזקות בחברה. לאורך זמן התאוששנו".

* מה מרגיע אותך?

"האמת היא שכולם מודאגים מזה שאין לי תחביב. אני לא מחבב ברידג', אני לא בונה רכבות או מטפס על קירות. אני אוהב ארוחות טובות עם אנשים מעניינים, זה דבר מרגיע עבורי, וגם לטייל ולראות עולם. אני סטודנט של אנשים ואוהב לראות תרבויות ומאוד נהניתי משהות במדינות כמו סין, וייטנאם ויפן.

"יחד עם זאת, לא הייתי בהימלאיה למשל או אפילו בניו זילנד והאמת היא שגם אף פעם לא עשיתי טיול מקיף בארה"ב. זה מצחיק, אבל יש מקומות שחברים מהארץ ותיירים כבר היו בהם כמה פעמים - כמו הגרנד קניון - ואני עוד לא הייתי בהם.

"כשמסתכלים ברשימות כמו '50 דברים לעשות לפני שתמות', יש אחוז גבוה מהדברים שעשיתי אותם, לפחות בכל הקשור למסעדות, מלונות ואתרים היסטוריים. אני מקווה לעשות גם את החלק האחר שעוד לא הייתי בו".

* אל רומניה, אותה עזבת בגיל 13, חזרת מאז?

"עשיתי מעין טיול שורשים ברומניה לפני שנה וזו הייתה הפעם הראשונה שחזרתי אליה, אבל אני די מצטער על כך. זה הורס את הזיכרונות. ברומניה גרנו מאחורי בית המרקחת של אבי בבית אחד עם משפחה נוספת, עם שירותים משותפים בחצר. אני זוכר בעיקר את השטחים הפתוחים, את הנהר, את החזירים, הפרות והסוס בחצר. כשהגעתי לשם במסגרת הטיול, ראיתי שהיום גרות באותו הבית ארבע משפחות במקום שתיים, ובין בית לבית באזור יש בקתות מוזנחות, הרבה מאוד צוענים ולכלוך, ואת מי הנהר בכלל היטו כנראה. זה לא רומנטי כפי שזכרתי".

* מה היית עושה אחרת?

"אני בטוח שיש המון דברים שיכולתי לעשות יותר טוב, אבל אני תמיד מסתכל קדימה ולא אחורה. גם קשה לדעת מה היו התוצאות של כל החלטה. למשל, ב-1993 קיבלתי הצעה רצינית וקוסמת להיות סגן נשיא בכיר בחברה אמריקנית וגדולה שמאוד הצליחה לימים, שעסקה בתחום של דיסקים מתקדמים. במקום זה החלטתי ללכת לאלרון. ברור שאם הייתי הולך לחברה האמריקנית, הייתי עושה יותר כסף, האופציות שלי היו עושות שם יותר מאשר באלרון. אבל אני לא רואה בזה שגיאה ולא מצטער על כך. כסף הוא ממד חשוב אבל לא הקובע בחיים".

* הרבה כסף עובר היום בתעשיית ההימורים באינטרנט. גם ל-NDS יש חברה בת שמספקת פלטפורמה להימורים ומשחקים. מה אתה חושב על הטרנד?

"בכל שנה אנחנו מקיימים אסיפת עובדים ולא מזמן היא הייתה בקולג' ישן באנגליה. החלטנו לעשות שם דיון בנוסח אוניברסיטאי בו נבחנו הדעות בעד ונגד המעורבות שלנו באספקת טכנולוגיה להימורים. הקטגורים אמרו שזה יגדיל את ההתמכרות להימורים והסנגורים טענו שאנחנו עסק שמפתח טכנולוגיה, ואם לא אנחנו נעשה זאת, יהיה מישהו אחר במקומנו. לא תיארתי לעצמי מה תהיה תוצאת ההצבעה, הופתעתי: בערך 70 ל-1 היו בעד. אני אישית לא הצבעתי, אבל אני מניח שלו הייתי עושה זאת, זה היה בעד. אנחנו בסך הכול מספקים טכנולוגיה שתבדר את האנשים. זה שאנחנו חושבים ביזנס לא אומר שאין לנו ערכים".

* אתה מנסה את הטכנולוגיות החדשות בתחום הטלוויזיה?

"כן, מדי פעם אני מנסה אותן. למשל המקליט האישי, ה-PVR, הוא המצאה גדולה. אני מאוד אוהב קומדיות אנגליות או אמריקניות, למשל את Drop The Dead Donkey שמשודרת ב-23:30 בלילה. אני מקליט אותה ב-PVR ובסוף השבוע יכול לראות גם 4-5 פרקים. הסדרה הזו היא על חדר חדשות של טלוויזיה והיא נוגעת לסיפורים מצחיקים הקשורים גם לביום של חדשות, כמו כתב שמארגן שיזרקו דגים מתים למים כי צריך לעשות סיפור על דגים מתים.

"אגב, רוב האנשים הגיעו ללימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה בטכניון כי הם היו חובבי רדיו או משהו בסגנון. אני הגעתי באמצעות אלגוריתם פשוט: לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד, אבל זו הייתה המחלקה שהיה הכי קשה להתקבל אליה. הבנתי שזה בטח צריך להיות משהו מוצלח במיוחד".

* אתה עוקב אחרי פוליטיקה בישראל? התנתקות? אתה מצביע בבחירות?

"לא רק שאני עוקב, אלא שד"ר עוזי ארד (ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, ג.פ.) הוא חבר מאוד טוב שלי וממנו אני מקבל ניתוחים מעמיקים על כל הנושא הפוליטי, לא שאני מסכים תמיד עם דבריו.

"NDS היא חברה של דתיים וחילוניים ויש בה אווירה של כבוד הדדי, סובלנות ושיתוף פעולה וזה פנטסטי, וחבל שזה לא כך בחיים. לדעתי, הרבה יותר חשובים ההצלחה והחוסן הכלכלי של ישראל מאשר אם יש לה יותר שטח או פחות. זה לא פונקציה של שטח אלא של היכולת להיות יצירתיים.

"לגבי הבחירות, לא הצבעתי באלה האחרונות כי אני חושב שאני לא חי בארץ מספיק. זה לא מתאים שאצביע גם אם אני יכול אולי טכנית. פרט לכך, האופי של הבחירות בישראל הוא שעד הסוף לא יודעים מי יתמודד מול מי ובסופו של דבר לא יודעים מה יהיה בקדנציה. הרי מי היה מנבא ששרון ילך לכיוון שהלך בסופו של דבר?"

* מושך אותך לייסד פעם משהו לבדך?

"לא. זה לא הקטע שלי, כמו שאומרים בארץ".

* רוב הזמן אתה בלונדון, שלושה חודשים בארה"ב ושישה שבועות בישראל כל שנה. אפשר להמשיך כך לאורך זמן?

"אני חושב שכן. יכול להיות שהייתי מאוד משתעמם ונעשה חסר מנוח לו הייתי במקום אחד כל הזמן, קשה לי לדעת. אבי היה רוקח עוד ברומניה והחל מהשבוע הראשון בישראל עבד בנהריה כרוקח והמשיך לעבוד עד גיל 85. כשהוא נפטר בגיל 95, הוא היה עדיין מאוד פעיל ועירני. צריכים להיות בריאים אבל גם עסוקים וליהנות ממה שעושים".

פלד: שתי פגישות היו משמעותיות במיוחד - האחת עם עוזיה גליל והשניה עם רופרט מרדוק.