אפשר לגבות היטל השבחה ממשכירי נכסים לחברות הסלולר

ההחלטה היא רק קצה הקרחון. פסק הדין עשוי להתייחס כמעט לכל מבנה המוקם מכוח אישורה של תוכנית ארצית מפורטת.

זו היא הפעם הראשונה שבית משפט מחליט לחייב במס בשל השבחה הנגרמת כתוצאה מתוכנית מתאר ארצית. עד כה ניתן היה להטיל מס כזה על תוכנית מקומית או תוכנית מפורטת בלבד.

פסק הדין, שניתן על-ידי השופטת אסתר אסתר נחליאלי-חיאט, קובע כי תוכנית מתאר ארצית כשהיא מפורטת, גוררת בעקבותיה את היטל ההשבחה.

המשמעות היא כי ניתן להטיל דמי השבחה על תוכנית המתאר הארצית לאנטנות לטלפונים ניידים, על תכניות המתאר הארציות לתשתית הכבישים ולמשק החשמל והאנרגיה אשר חלקן או כולן מפורטות.

להערכת גורמים בשלטון המקומי הסכומים שייגבו עשויים להגיע לעשרות מיליוני שקלים. דבר אשר עשוי לייקר את עלות הפרויקטים הארציים בתחומים אלה.

בעניין האנטנות הסלולריות עשויה המציאות החדשה להוסיף כאב ראש נוסף לחברות. תמ"א 36 מאפשרת התקנת אנטנות כמעט בכל מקום, אף מבלי ליידע את התושבים בסביבה.

מאחר והתוכנית מפורטת, יכולות הוועדות המקומיות להטיל היטל השבחה על הנכסים שעליהם מותקנות האנטנות. חברות הסלולר מוכנות לשלם לבעלי נכסים עליהם מותקנות האנטות דמי שכירות הגבוהים בהרבה מדמי השכירות הרגילים המקובלים. דהיינו מכוח התוכנית הארצית חלה השבחה של הנכס ומכאן החיוב במס השבחה.

החלטת בית המשפט עשויה לפתור את המחלוקת על השיפוי לתושבים בגלל הקמת אנטנה סלולרית, מכיוון לא צפוי - באמצעות גביית הפיצוי או חלקו מבעלי הנכס המושבח.

גורמים ברכבת אליהם הגיע פסק הדין העלו ספקות ביחס לאפשרות הטלת היטל ההשבחה על פרויקטים של הרכבת. המסילה המתוכננת לירושלים למשל מתבססת על תוכנית מתאר ארצית מפורטת. לדברי הרכבת, השלטון המקומי אינו יכול לבא בדרישות להיטל השבחה מהרכבת כאשר בניית המסילה והתחנות הן שמביאות להשבחת הנכסים שבקרבת התחנות ולעיתים בכל הישוב המדובר.

לדוגמה הם מביאים את בנימינה אשר בעקבות הקמת תחנת הרכבת, עלו מחירי הקרקע בעיר בעשרות אחוזים. "אם לדבר על גביית דמי השבחה, הרי שעל השלטון המרכזי לגבות אותם מהשלטון המקומי ולא להיפך", כך לדברי הרכבת.

עוד העלתה הרכבת את הטענה, כי בניית תחנת רכבת אינה אירוע משביח. לדוגמה מביאים אנשי הרכבת את בניית תחנת "ההגנה" בת"א. זוהי תחנה מינימלית שעלתה 16 מיליון שקלים ושלעולם ההכנסות לא יכסו את ההוצאות, אמרו.

בנייתן של תחנות כוח, בהתבסס על תוכנית ארצית מפורטת, עשויות להניב הכנסות לא מבוטלות לוועדות החולשות על השטחים האמורים, ומאידך להטיל נטל נוסף על היזמים.

בעניין תשתיות הכבישים המצב יותר ברור. פסק הדין מתייחס ישירות לבנייני השירות שלאורך כביש חוצה ישראל. האנלוגיה לשאר הכבישים הנבנים מכוח התוכנית הארצית המפורטת ברורה. פסק הדין גם מסביר את התנאים הנדרשים להטלת ההיטל.

חברת דרך ארץ הגישה בקשה להיתר בנייה להקמת שתי תחנות דלק של דור-אלון בהתאם לתמ"א 31. ההיתר אושר בכפוף לדמי השבחה שישולמו לוועדה המקומית לודים.

עורכי הדין שייצגו את הוועדה המקומית לודים, רון צין וטל צפריר, הודיעו כי למרות שסכום ההיטל הוא 1.5 מיליון שקל בלבד, לפסק הדין השלכות מרחיקות לכת. לדבריהם, אלפי חקלאים עשויים למצוא עצמם בעקבות פסק הדין במצב דומה, בו הם יהיו מחויבים בדמי השבחה.

עו"ד גדעון חתוכה, אשר ייצג את דרך ארץ, אמר כי בימים הקרובים יוגש ערעור על פסק הדין. לדבריו, פסק הדין עומד בניגוד לכל הפרקטיקות שנהגו עד כה.

משרד הפנים, שפסק הדין התקבל בו בהפתעה, סרב להגיב קודם שילמד את ההשלכות הנובעות ממנו.

מה שברור כבר עתה הוא שהוועדות המקומיות החלו לברר את הנושא בחיפוש, על מי ניתן להטיל את ההיטל. חלקן כבר עורכות חישובים של הכנסות והתועלת שעשויה לצמוח להן מהעניין.