צמצום נזקי הרשות מתביעות השבה

הרשויות המקומיות מתמודדות לא אחת מול תביעות השבה בגין היטלי הפיתוח שנגבו מבעלי נכסים בתחומה. לא אחת נפסק, כי קיימת עילת תביעה וכי על הרשות להשיב למשלם ההיטלים סכומים בלתי מבוטלים. פסיקות כגון אלו פגיעתם כפולה: מעבר לפשט בו הרשות משיבה סכומים ניכרים אלו שיועדו לפיתוח התשתיות המוניציפאליות בתחומה ועתה עליה למצוא להם אמצעי מימון חלופיים, קיימת פגיעה נוספת בעצם יצירת תקדים לפרצה דרכה עלולות לצוץ תביעות נוספות.

פרצות לדוגמא החוזרות ונתקפות בערכאות השונות הן: שימוש בבסיס חיוב לא מתאים, הכללת עלויות לא מקובלות, הנחות ותחזיות לא ריאליות או לא מקובלות, ביצוע העמסות בשיעור ובאופן חריג, אי הכללת השתתפויות הממשלה במימון הקמת התשתית, הצמדה שגויה ועוד.

הרשויות מצידן יכולות לצמצם משמעותית הן את הסיכון של תביעות ההשבה והן את היקף ההשבה. זאת, באמצעות פעולה פשוטה יחסית של עדכון התחשיבים בבסיס היטלי הפיתוח והתאמת חוקי העזר הרלבנטיים.

אי לכך, על הרשויות להקפיד על עדכונם של התחשיבים הכלכליים באופן תקופתי, ובעיקר בעת שינוי אופי הבנייה, בנייה עתידית מאסיבית, שינוי בעלויות הנחת תשתית הפיתוח, הנחת תשתיות שלא נלקחה בחשבון בתחשיב הקיים וכו'. עדכון התחשיבים יביא להתאמה בין הוצאות הרשות בגין פיתוח התשתיות בתחום, לבין הכנסותיה מגביית ההיטלים והאגרות בתחום. זאת, לאור עקרון משק הכספים הסגור - האמור למנוע היווצרותם של עודפים או גירעונות לרשות בפיתוח התשתיות המוניציפאליות בה.

כאמור, עדכון תעריפי חוקי העזר בתקופת המשבר הגדולה הפוקדת את הרשויות המקומיות בישראל חשוב שבעתיים לאור המשבר התקציבי ברשויות והקיצוץ העמוק בתקציב הרשויות, שאינו פוסח על התקציב השוטף וגם לא על התקציב הבלתי רגיל.

תעריפי חוקי העזר מבוססי התחשיבים הנ"ל נקבעים על-ידי כל רשות באופן עצמאי, בכפוף לאישור משרד הפנים. תחשיבים אלו הם תוצאה של בחינה יסודית של עלות הקמת מערכות התשתית, הנגזרת מפריטים וממשתנים רבים וכוללת עלויות ישירות ועלויות עקיפות, עלויות פנימיות ועלויות תשתיות-על, ובסיס החיוב המתאים, שהוא בדרך כלל גודל (או נפח) הנכסים החייבים בהיטל (שטחי קרקע ושטחים בנויים).

עובדת היותם של גורמים אלו ייחודיים לכל רשות, שאליהם נוסיף את אפשרות לביצוע התחשיב במספר שיטות - יוצרת תעריפים שונים לרשויות שונות, ועשויה אף ליצור תעריפים שונים ברשות ספציפית בטווחי זמן שונים.

משרד הפנים מעודד את הרשויות לעדכן את חוקי העזר, ורואה חשיבות רבה בהתקנה ועדכון חוקי העזר.

עוד הוא מורה לרשות המקומית "לנהל מעקב אחר משך תוקף התעריפים", ולדאוג לעדכונם במידת הצורך (ראו אור במכתבו של המשנה למנכ"ל ומנהל המינהל לשלטון מקומי, מר יצחק בלק, לראשי הרשויות המקומיות מ-7/6/05).

פעולה נוספת שעל הרשות לבצע על מנת להקטין את פוטנציאל תביעות ההשבה הוא עדכון נוסח חוקי העזר והתאמתם הן לתנאים הספציפיים ברשות (שייתכן והשתנו מאז הנוסח הקיים) והן להתפתחויות המשפטיות בתחום.

נציין כי חוקי עזר עירוניים רבים נוסחו לפני שנים רבות, וכדאי להתאימם בהתאם לשינויים הרבים שחלו, הן בנתוני הרשות והן בהלכות המשפטיות, במיוחד לאור הידע הרב הנצבר במהלך התקופה ולאור הפסיקה הרלבנטית.

על הרשויות לדאוג, כי תישמר מטרתם העיקרית של היטלי פיתוח והיא לממן את עלויות פיתוח, הקמה ורכישת התשתיות המוניציפאליות, תוך שמירה על עקרון "משק כספים סגור". משמעותו של עקרון זה היא, שבטווח הארוך משתוות סך ההכנסות המיועדות לפיתוח התשתית הספציפית, ובכללן ההכנסות מגביית ההיטל, לסך עלות פיתוח התשתית עבורה נגבה ההיטל. הפער בתזרים המזומנים בין עיתוי ההכנסות מההיטל לבין ההוצאות מתאזן באמצעות זקיפת הוצאות מימון בתחשיב לקביעת ההיטל.

היטל, בניגוד למס, משולם כנגד שירות הניתן על-ידי הרשות המקומית ומטרתו הבלעדית היא לממן את עלות התשתית שבגינה הוא נגבה (מס מאידך מוטל על הנישום מבלי שהרשות נדרשת ליתן תמורתו שרות ספציפי). מאחר וההיטל הנו תמורה בעד שרות שניתן לתושבי העיר, חייבת הרשות המקומית לשמור על יחס סביר בין התמורה הניתנת לבין תשלום ההיטל.