נסעת לראות ת'משחק?

גל תיירות הספורט העולמי צובר תאוצה משנה לשנה גם בארץ. "תראה את מחירי הכרטיסים", אומר ברוק, "ותבין את העוצמה של אירועי ספורט. הרבה מאוד אנשי עסקים שנוסעים לאירופה, קובעים את הפגישות שלהם בהתאם ללוח המשחקים. תראה מה קרה בפיינל-פור בפראג. אתה חושב שכולם נסעו לראות את המשחק? אנשים באו לעשות עסקים, לקחו אתם לקוחות, חברים. באירוע כזה צריך לראות ולהיראות".

" מה מצב הכרטיסים למונדיאל?

"קשה מאוד להשיג כרטיסים. ספק שאני עובד אתו הציע לי כרטיסים למשחק אנגולה-מקסיקו. המחיר הוא 400 דולר, וזה הכרטיס הכי זול שיש. משחק של אנגליה עולה לפחות 1,000 יורו. למרות זאת מכרנו כבר מאות חבילות, והטלפון לא מפסיק לצלצל".

ב-1999, שנה לפני שפרש מספורט פעיל, הקים יואב ברוק את 'איסתא ספורט' בשותפות (50%) עם איסתא. "איסתא ספורט זה מרכז רווח שלי ושל איסתא, שבקרוב מאוד יהפוך לחברה בע"מ", הוא אומר. הפעילות אומנם סובלת מתנודות, אבל בשנים משופעות באירועי ספורט כמו זו, חוצה המחזור את קו ה-5 מיליון דולר. חוץ מזה, יש לו רשת של בתי ספר ללימוד שחייה, בשותפות עם שחיין העבר, ניר טוביס. "לצערי, אין לנו התנאים כדי לגדל אלופים, אבל לפחות אנחנו מכניסים הרבה ילדים לספורט".

" כיצד קמה השותפות בינך לבין איסתא?

"כששחיתי חיפשתי ספונסרים. אמיר פלד, הבעלים של סוכנות הנסיעות אופקים הפגיש ביני ובין איסתא. חסות לא יצאה מזה, אבל איסתא הציעו לי לפתח אתם את תיירות הספורט. הרמתי את הכפפה, כי היה לי ברור בגיל 28, סידני 2000 תהיה האולימפיאדה האחרונה שלי.

"הרבה ספורטאים טומנים את הראש בחול, אבל לי היה חשוב להכין את המצע ליום שאחרי. יש לי חברים שחוו משבר, שנים אחרי הם בדרך ללא מוצא. ספורטאי חי חיים הפוכים: בניגוד לרוב האנשים, הוא מגיע לשיא בגיל מוקדם יחסית. הסיכוי שיגיע לשיא נוסף בקריירה שונה - נמוך.

"יעל ארד, היא מנכ"לית מאוד מצליחה של חברה מכובדת, עובדת קשה ובטוח שיש לה סיפוק, ועם כל הכבוד, היא תיזכר בזכות המדליה האולימפית שזכתה בה. אייל ברקוביץ', חבר שלי, הוא אמר: 'אני לא יודע לעשות שום דבר חוץ מכדורגל'. אייל עשה הרבה כסף, אבל זה לא אומר שלא תהיה לו בעיה אישית כשיפרוש. אני למדתי, אני יודע לעשות עוד דברים חוץ משחייה, רק כסף לא עשיתי". במחשבה שנייה הוא מתקן: "עשיתי, קניתי דירה, אבל אי אפשר להגיד שהסתדרתי בחיים".

" איך עושים כסף מקריירה של שחיין ישראלי?

"היו לי ספונסרים: שטראוס, ספידו, ב.מ.וו, הולידיי אין. עשיתי פרסומות לטלוויזיה".

הקשרים של ברוק בעולם הספורט היו, בשלב הראשון, הבסיס למיזם המשותף עם איסתא. "השנתיים הראשונות היו מטורפות" הוא אומר, "התאמנתי במקביל לאולימפיאדה, ולמדתי לתואר שני במנהל עסקים. התחלנו בקטן הטסנו לחו"ל משלחות של איגוד השחייה והכדור-מים. הדיל בתחילה היה תביא לקוחות, תקבל אחוזים. לאט לאט התפתחנו לעוד ענפים: התחלנו לטפל במסעות נבחרת הכדורגל של ישראל, נבחרת הכדורסל, נסיעות של ספורטאי הג'ודו, ההיאבקות, כדור-עף. לכולם יש את הצרכים המאוד מיוחדים שלהם. הפעלתי את הקשרים שלי בעולם: קבוצה רוצה לנסוע למחנה אימון בפורטוגל, אתה מרים טלפון לחבר שלך שם ושואל אותו איך עושים את זה. אחרי שנים של תחרויות, קשה למצוא מדינה שאני לא מכיר בה מישהו".

העסק התפתח אל הקהל הרחב, ולטענת ברוק, הוא היום הגדול בתחומו. "אם בעבר התרכזנו באירועים של פעם בשנה, כמו גמר ליגת האלופות, היום זה פול טיים ג'וב. יש ביקוש כל השנה למשחקי הליגה האנגלית, האיטלקית, הספרדית. בשבת האחרונה למשל שלחנו 80 איש למשחק הבית של ברצלונה. אנשים נוסעים אתנו לטור דה פראנס, למרוצי פורמולה אחת, למרתון ניו-יורק, לתחרויות איש הברזל. אני מעריך את התחום תיירות הספורט בעשרות מיליוני דולרים, אבל קשה לדעת. אנחנו לא יודעים כמה ישראלים נסעו לארה"ב וקנו שם כרטיס למשחק NBA".

לקוראינו שמחפשים הזדמנויות עסקיות, ממהר ברוק להבהיר: "התחום הזה נשמע אולי סקסי, אבל הוא קשה". זכר הכישלון הטרי שחווה ברוק, במשחק בין ברצלונה לצ'לסי, לא התפוגג עדיין. עשרות ישראלים ששלח למשחק נשארו בחוץ, ללא כרטיסים. הספק, ממשרד כרטיסים ספרדי שהכזיב, ספג מכות מאחד הישראלים הנזעמים. "זה המקרה הגרוע ביותר שקרה לנו אי-פעם", אומר ברוק, "אבל הסיכונים בתחום הזה גדולים. שילמנו שכר לימוד כבד, הרבה מאוד פעמים".

" עד כמה כבד?

"שיש דרישה לטיסות, קשה להשיג מטוסים, וכשיש דרישה לכרטיסים, לא ניתן להשיגם. אתה מוכר כרטיס ב-600 יורו ובדיעבד מתברר שאין כרטיסים. אתה הופך את העולם, עד שמוצא כרטיס במחיר 800 יורו, והלקוח עוד חושב שגזרת עליו קופון. אתה לא מבין, כמה סיבובים וכמה נסיעות, כמה אכזבות וכמה דפיקות לב. לפעמים, אתה רוכש כמות גדולה מדי, ואם עבדת על 10% רווח, די שנתקעת עם 10% מהכרטיסים, כדי לעבור להפסד. הקהל הישראלי לא קל. אתה תשמע מעט מאוד תודות והרבה תלונות, גם כשהכול דופק כמו שעון. נסיעות ספורט זה דבר מאוד אמוציונלי. בכלל, נסיעות זה דבר שכרוך במתח. אנשים נורא מהר מתלהמים".

"מי שנכווה ברותחין, נזהר בפושרים", מוסיף ברוק. "חששנו שספקים לא יעמדו במילתם ולכן לא דחפנו במלוא הכוח את החבילות למונדיאל. כשמקורות שלנו מציעים כרטיסים ברגע האחרון, אני לא תמיד יודע מה מקורם. ייתכן שאלו כרטיסים שהוגרלו על-ידי פיפ"א (התאחדות הכדורגל העולמית) באינטרנט ונושאים את שם הזוכים. אני מיידע את הלקוחות שבמקרה שיקנו כרטיס כזה, עלולים למנוע את כניסתם לאצטדיון, אם יבדקו את דרכונם ויגלו ששמם שונה".

" ממי אתם קונים כרטיסים?

"אנחנו עובדים עם סוכני נסיעות, משרדי כרטיסים, וכן, גם עם ספסרים. הכל חוקי ולגיטימי, כך עובד כל עולם הספורט. תראה מה קורה ב-eBay. גם אני 'ספסר', קונה כרטיס במחיר מסוים ומעלה אותו. כולנו צריכים להרוויח".

"פשוט רציתי להתקדם"

יואב ברוק, ללא ספק אחד מטובי השחיינים של ישראל, התחרה בשלוש אולימפיאדות והיה שותף לרביעייה שעשתה היסטוריה, והובילה את ישראל למקום השמיני בגמר אולימפי באטלנטה, במשחה 100*4 מטר מעורב. שש שנים לאחר שפרש ברוק הוא עדיין שיאן ישראל במשחים ל-50, 100 ו-200 מטר חתירה. בגיל 9 הוא החל לשחות, בבריכה במושב לכיש, ליד הבית. בגיל 12 הוא שבר שיא גילאים ראשון. בגיל 17 שבר את שיא ישראל לבוגרים, ובמקום לנוח על זרי הדפנה, נסע ללמוד באוניברסיטה בלאס-וגאס, למועדון שהיו בו הרבה שחיינים טובים ממנו. "פשוט רציתי להתקדם".

" מאיפה הדרייב?

"תמיד ניסיתי להיות הכי טוב שאני יכול. לא הכי טוב בשכונה או בישוב או בארץ, אלא הכי טוב בעולם. במקרה ניתבתי את זה לשחייה, כי אהבתי ונדבקתי לזה. כששברתי שיא בגיל 12, רציתי לשבור את השיא לגיל 13, ואחרי זה הסתכלתי על שיא הבוגרים ואחרי זה על הדירוג העולמי. בסופו של דבר, לא הייתי מספיק מוכשר כדי להיות מדליסט אולימפי, אבל בהחלט הייתי בצמרת העולמית".

אתה נוהג להרצות על הקשר בין הצלחה בספורט להצלחה בעולם העסקים "ספורט דורש ממך את כל התכונות, של עבודה קשה, התמדה, התמודדות עם ניצחונות והפסדים. כמה אנשים רושמים על הקיר את המטרה שלהם, שעבורה הם קמים כל בוקר? כשיש לך מטרה ואתה רוצה להיות הכי טוב, אתה מוכן לקום בארבע בבוקר, ושעה אח"כ להתחיל באימון. ואם איחרת בדקה, הבריכה נעולה כבר והעונש שלך הוא לחזור לישון. בספורט אתה עושה דברים מאוד קיצוניים. אם יבואו אליי היום שני מועמדים לעבודה, עם כישורים דומים, שאחד היה ספורטאי ואחד לא, אעדיף את הספורטאי, כי אני מאמין שיש לו ערכים נוספים".

" יש לא מעט ספורטאים שכשלו בעסקים.

"ספורט זה לא תעודת ביטוח. הוא נותן לך כלים ופותח דלתות. אבל הדלת נפתחת פעם אחת. אחר כך אתה במבחן. הסיכוי שאדם יהיה מוצלח בספורט ובעסקים הוא בכל זאת, לא כל כך גבוה. כמה אלוהים יכול לתת?"

" הניצחון הוא העיקר?

"כספורטאי למדתי שניצחון הוא לא העיקר, הוא הכול. היום אני מבין שגם הדרך חשובה. מה לעשות, אם אלוהים ברא מישהו יותר מוכשר ממני, אז כל החיים אסתובב שפוף? לפעמים שואלים אותי אם יש רגע או משחה אחד שאני זוכר. אז כן, בקריירה של 20 שנה יש כמה רגעים כאלה, אבל אתה לוקח כל כך הרבה יותר".

" משהו בעולם העסקים יכול להשתוות לריגושים של עולם הספורט?

"זו לא אותה ליגה, לא אותה שפה. אי-אפשר להשוות את הסיפוק שיש לך ברגע שאתה נוגע בקיר (הבריכה), אחרי שנה שלמה שעבדת. לא קורה הרבה פעמים שאתה רואה את התוצאה, ואתה מאושר. השנייה הזו של סיפוק עילאי לא יכולה להתקרב לשום עסקה שתעשה. עסקים הם תוצאה של עבודת צוות מתמשכת, וכשהם מסתיימים, כלומר כשסיפקנו מוצר ללקוח, יש יותר אנחת רווחה משמחה".

" אין אופוריה.

"נכון, לעומת הספורט, שיש לו את הרגעים הבודדים של הניצחון המתוק. זו תחושה שנפרדים ממנה לתמיד, כשנפרדים מהספורט. אין לי ילדים עדיין, אבל אולי רק הרגע הזה שנולד לך ילד הוא דומה".

" אז מה מניע אותך בעסקים?

"יש פה סיפוק מקריירה חדשה ועסק שאני בונה. בכל זאת צריך לחיות ממשהו ולהרוויח. כשפרשתי מספורט ציפיתי להצליח באותה מידה בעסקים. היום אני הרבה יותר ריאלי. בחיים הקודמים שילמתי מחיר מאוד כבד של עבודה קשה ומעט זמן פנוי. היום אני רוצה להיות אדם יותר מאוזן, לעבוד קשה, אבל גם להשקיע במשפחה ובתחביבים, לצאת מוקדם לפעמים, לשחק גולף או לשחות. "