מתחם הרכבת במנשיה: שימור בזווית שיווקית

קו הרכבת הראשון בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו נבנתה על-ידי העותומאנים בסוף המאה ה-19, וחיבר את יפו לירושלים. המבנה העיקרי של הרכבת באותם ימים היה תחנת הרציף שעמדה בלב שכונת מנשיה שמצפון ליפו. במקרה או שלא, מיקום התחנה ריכז סביבו את שלושת האוכלוסיות הגדולות דאז ביפו: היהודים ישבו מצפון, בשכונת נווה צדק (לימים תל-אביב), הערבים בצד מערב בשכונת מנשיה (אזור כרם התימנים) והמתיישבים הטמפלרים שישבו ביפו.

תחנת הרכבת של מנשיה היתה הראשונה במזרח התיכון, עוד לפני הרכבת החיג'זית למכה (וההסתעפות המפורסמת שלה בארץ: רכבת העמק). הקו שלה נקרא JJ, על שם שתי הערים שהיא חיברה: יפו וירושלים. גם התחנה בירושלים נבנתה על-פי אותו מודל של מנשיה, והשוני בין המבנים כיום נובע מתוספות הבנייה שנעשו במבנה התחנה הירושלמית לאורך השנים.

מבנה התחנה במנשיה עומד מוזנח מתחילת שנות ה-60, לאחר שהרכבת מירושלים לתל-אביב נעצרה בתחנת הדר בת"א, ולא המשיכה למנשיה. בעקבות כך הצבא השתלט על המתחם והאזור, והשתמש בו לצרכיו. השתלטות הצבא למעשה הצילה את המבנה, כיוון שהמתחם כולו נסגר בפני אזרחים והקהל הרחב (מעניין לציין מקרה דומה, בו נשתמרה בשלמותה תחנה של רכבת העמק ליד עפולה, הודות להימצאותה בין כותלי כלא שטה).

המבנה עמד נטוש וללא שימוש בחסות הצבא תקופה ארוכה, עד שהגיע למקום באחד מסיוריו ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי. חולדאי ביקש את אישור משרד הביטחון וקיבל את האחריות למתחם לידי העירייה, במטרה לפתח את רעיון השימור ופתיחת המקום מחדש.

"הרעיון שעומד מאחורי השימור האורבאני של מתחם התחנה הוא החיבור מחדש של יפו ותל-אביב, חיבור בין נווה צדק המשוחזרת למתחם", אמר אמנון בר אור, אדריכל השימור בפרויקט. "המיזם המתוכנן כעת יהפוך את האזור כולו למשהו אחר לגמרי. עד היום הטיילת הסתיימה הרבה לפני יפו ושדרות ירושלים. המתחם התוסס שאנו הולכים לפתוח יעורר לחיים את כל האזור שכרגע רדום, ויקשר באופן טבעי, במיוחד לאור ההיסטוריה שלו, בין תל-אביב ליפו".

לדברי בר אור, "מבנה התחנה עצמו הוא המבנה הבולט במתחם, והוא זה שמיועד לשימור מחמיר. תיעדתי את המקום ברגע שהמתחם נפתח, והיה בו סוג של קסם... כאילו חזרנו עשרות שנים אחורה, לגלות את המבנים ההיסטוריים הללו בין סבך הצמחייה והעזובה. העמודים שמחזיקים את מבנה התחנה למשל - ההטבעה עליהם מראה שהם יובאו במיוחד מפריז על-ידי השלטון העותומאני, למעשה מאותו מפעל פלדה שהקים את מגדל אייפל. אנחנו אפילו נשמר את גרם המדרגות הלולייני שהיה במתחם, והוביל ללשכתו של מנהל התחנה".

מבנה נוסף שמתוכנן לשימור במתחם הוא מחסני התחנה בעלי הצורה העגולה, ששימשו עבור הציוד והסחורה שהועלתה מיפו לירושלים. מבנה זה רצוף בעץ ארז מלא, שהובא מהרי הלבנון.

השימור במתחם בשלב הראשון מתמקד בשני מבנים: תחנת הרכבת ומחסני הרכבת. את המבנים הנוספים לשימור מתעדת החברה העירונית עזרה ובצרון לשמר כשייכנס היזם הפרטי למתחם. מדובר בעיקר במבני המתיישבים הטמפלריים שנכנסו למתחם בתחילת המאה ה-20. שני המבנים הטמפלריים החשובים הם בית הווילה ובית החרושת של וילנד. המתיישבים הטמפלריים (גרמניים) הם אלו שהכניסו לפלשתינה דאז את המודרניזציה - דבר המשתקף גם בבתים שלהם, כשלראשונה אפשר למצוא בנייה טרומית.

הווילה שימשה כמבנה המגורים של משפחת וילנד, והיא מחולקת לחדרי שינה עם קומה שנייה מפוארת וריצוף צבעוני שיוצר בבית החרושת של חומרי בנייה, לבני מלט ומרצפות מעוטרות שבבעלות המשפחה. מעבר לבתים אלו, שאר המבנים לשימור הם מבנים ערביים שהטמפלרים השתמשו בהם זמנית בבואם לבנות את שכונת המגורים שלהם ליד תחנת הרכבת.

"הטמפלרים למעשה עירבו את סגנון הבנייה שלהם עם הבתים הערבים אליהם הם נכנסו", אומר בר אור. "לכן השימור במתחם הזה מורכב. השימור מערבב תקופות שונות של טכניקה וטכנולוגיית בניין. זה לצד זה אפשר לראות בניין מורכב מאבן כורכר וסיד, שמשתלב עם בנייה טרומית מודרנית, ושוב מצד שני טיח שעשוי מבוץ. מדובר בעבודה זהירה על בניינים מתפוררים הדורשים עבודה רבה".

לדברי בר אור, לצורך השימור יש ציוד רב וצוותים מומחים המגיעים מחו"ל, מומחי טיח, בוץ, נגרים לצורך שחזורי דלתות הענק של התחנה עצמה, אריחים ומרצפות ממספר מקומות באירופה, נפחי פרזול ועוד. "בגלל ערבוב התקופות שבו דורש המתחם עבודה רבה עם מספר רב של מיומנויות. הערכה שלנו היא, שלאחר שלב התשתיות, שיסתיים בעוד כחצי שנה, יידרש לקבלן השימור שנה עד שנה וחצי לסיים את העבודות במתחם, ולהראות מוצר משוחזר לבאים", מסכם בר אור.

מתחם "התחנה" מיועד להיות מתחם העסקים והבילוי החדש של העיר תל-אביב-יפו. המתחם משתרע על שטח של 20 דונם, ובו פרוסים 16 מבנים לשימור ולשיקום ו-6 מבנים לשיפוץ, בשטח בנוי הכולל 5,600 מ"ר. חלק מהמבנים מיועדים לשימור מחמיר, ובין אלו נכללים מבני תחנת הרכבת ומכלול המבנים של מפעל חומרי הבנייה ללבני מלט ומרצפות מעוטרות של משפחת וילנד הטמפלרית, שניבנו בתחילת המאה ה-20.

במסגרת השימור של השלב הראשון ישוחזרו, בעלות של 25 מיליון שקל, מבני תחנת הרכבת, מחסני הרכבת ובית הוילה של משפחת וילנד על-ידי החברה העירונית עזרה ובצרון, בעוד שהשימור בשלב השני יבוצע על-ידי יזמים פרטיים. המבנים ישומרו הן מבפנים והן במעטפת.

לדברי רן וולף, מנהל הפרויקט מטעם עזרה ובצרון, תוכנית המיתוג של המתחם כוונה לשמור על אופיו ההיסטורי וייחודו הארכיטקטוני, בשילוב עם קווי עיצוב ופעילות עדכניים. שימושי המבנים מיועדים לפנאי, בילוי ומסחר גם יחד, תוך התאמתם למבנים המשוחזרים ושילובם בשפה ההיסטורית של המתחם. השיווק של המתחם יפנה לעסקים ייחודיים, שיוכלו לעמוד בסטנדרטים הנדרשים.

עו"ד עדי הדר, יו"ר חברת עזרה ובצרון, אמר כי בנוסף על אחריות החברה לביצוע עבודות הפיתוח במקום ושיחזור המבנים בשלב הראשון, תפקידה הוא לדאוג לאכלוס מתחם התחנה בבתי עסק שיעמדו בסטנדרטים הנדרשים למתחם על-פי הנחיות עיריית ת"א: "אנו רוצים ליצור מתחם שייקח את המבקרים במסע לאחור בזמן. המקום יראה כפי שהוא נראה לפני יותר ממאה שנה, אך באותו זמן יאוכלס בבתי עסק מודרניים וייחודיים שישתלבו ויתרמו לרוח המקום. מטרתנו היא להעניק למבקר בילוי חוויתי יוצא דופן, שלא קיים ברוב מקומות הבילוי בעיר".

לדברי הדר, לא נוכל למצוא במקום דיסקוטקים או מתחמי בילוי שלא יתאמו את הרוח ההיסטורית של המתחם. "לא רק שהעסקים שייבחרו יתאימו לרוח המקום - אלא גם אם יידרש מהם לבצע שינוי קונספט, למשל ברמת השילוט וברמת עיצוב הפנים של המבנה. הכוונה היא שרק עסקים ציבוריים הפתוחים לכל יהיו במתחם". הדר מוסיף, כי במבנים מסוימים נוכל למצוא שימושים מעורבים של בתי קפה, גלריות ומסחר בחלל אחד, ובאחרים התאמה לבית עסק אחד. עזרה וביצרון תנהל את המתחם גם מבחינת התחזוקה השוטפת ושיווק המקום.

לדברי וולף, כדי לחזק את תפיסת המתחם ולשווקו כמקום היסטורי וייחודי בתל-אביב, עבודת השיפוץ והשחזור תיקח חלק גם בשטחים הפתוחים של המתחם, ולא רק במבנים. במרכז המתחם ישופצו וישוחזרו פסי הרכבת וקרוניות הרכבת ששימשו את התחנה לפני מאה שנה. בצד כל מבנה יוקמו תחנות מידע שיכללו הסבר היסטורי וויזואלי, שייתן למבקרים את סיפור המבנה. כן תוקם במרכז המתחם עמדה מידע מרכזית שתספר את סיפור המתחם כולו לאורך מאה שנה.