גם תיקון טעות טעון אישור השרים

פריץ קומפניס ישראל טי. בע"מ (להלן: "העותרת") מחזיקה, משנת 1998, בנכס בשטח 4,450 מ"ר המצוי באזור צריפין (להלן: "הנכס") עליו מצוי מבנה שמרבית שטחו הוא מדפים לאחסון רכיבים ומוצרים של חברות היי-טק. במקום לא נערכת פעילות ייצור כלשהי. הייעוד של הנכס הוא מתן שירותי אחסנה ופיתרון לוגיסטי לחברות היי-טק.

משנת 1998 ועד שנת 2000 חויב הנכס בתעריף של "תעשיה" לצרכי ארנונה. בתחילת שנת 2000 ערך מנהל הארנונה (להלן: "המשיב") ביקור בנכס וגילה, כי הסיווג הראוי לנכס הוא סיווג של "משרדים, שירותים ומסחר", ועל כן, הוא שינה את הסיווג רטרואקטיבית.

העותרת הגישה השגה אל מנהל הארנונה בשל שינוי הסיווג הנזכר. ההשגה נדחתה, ועל כן הוגש ערר אל ועדת הערר לעניין ארנונה. ועדת הערר דחתה את הערר, ועל כך הוגש ערעור מנהלי לביהמ"ש המחוזי בת"א. בעקבות כך הורה ביהמ"ש לעותרת למחוק את ההליך המנהלי ולהגיש במקומו עתירה מנהלית, אשר נדונה בפני השופט עודד מודריק.

טענת העותרת היא, שלפי הוראות הדין לא ניתן לשנות סיווג של נכס באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל בשל הנכס, אלא אם כן השתנה השימוש בפועל בנכס או ניתן אישור של השרים לאותו שינוי. היות שבין שנת 1999 לבין שנת 2000 השתנה השימוש בפועל בנכס, לא ניתן היה לשנות את סיווג הנכס, ובהעדר אישור השרים לשינוי הסיווג שנערך, יש לבטלו מעיקרו.

המשיב העלה מספר טענות, וביניהן הוא טען, כי אמנם, תקנה 4(א) לתקנות ההסדרים אינה מאפשרת שינוי רטרואקטיבי בחיובי ארנונה, אולם היא אינה מחייבת את הרשות המקומית להוסיף ולגבות ארנונה שאינה תואמת את הדין במקום שהתבררה טעות.

השופט מודריק מניח, כנקודת מוצא, שהשימוש שנעשה בנכס בשנים הרלוונטיות הוא שימוש התואם את הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" ולא את הסיווג "תעשייה". מכאן, שסיווגו של הנכס בגדר "תעשייה" בשנים 1998-1999 בטעות יסודו.

הטעות נגלתה לעיני מנהל הארנונה לקראת הוצאת דרישות התשלום לשנת 2000. אין נפקה מינה, קובע השופט מודריק, אם מקור הטעות נעוץ בחוסר תשומת לב של פקיד זוטר וגילויה היה בידי מנהל הארנונה עצמו, או שהגילוי הוא הארה שהייתה ליועץ משפטי שנכנס לתפקידו בתנופה מעשה "מטאטא חדש וגו'". זו כן זו טעויות, והשאלה היא האם הרשות שגילתה את הטעות רשאית לתקן אותה, או שמא, כיון שנעשתה טעות, יש להניח לה להשתרש.

התשובה לכך ניתנה בפסיקה מפורשת של בית המשפט העליון, שעניינה, בין היתר, טענה לטעות בדרישת תשלום ארנונה.

"אפילו נפלה טעות בסיווג הנכס לצורכי ארנונה... טעות זו אינה מעלה ואינה מורידה לשאלת שינוי הסיווג. מבחינת דיני ההקפאה רשאית העירייה לשנות את הסיווג שניתן לנכס, ללא אישור מהשרים, במקרה אחד בלבד - כאשר היה שינוי בפועל בשימוש שנעשה בנכס" (עע"מ 3874/02 עיריית חדרה נ' שיקרצ'י תעשיות).

שם, כבענייננו, קובע השופט מודריק, נקבע שלא חל שינוי בשימוש שנעשה בנכס, ולפיכך נפסק כי העירייה לא הייתה רשאית לשנות את סיווגו של נכס לצורכי ארנונה מבלי לקבל לכך את אישור השרים.

יש, כמובן, היגיון בגישה האומרת, שאין להניח לרשות לתקן את עצמה. שכן אילו ניתן הדבר בידה, היו מעשי התיקון מתרבים עד כדי שימה לאל את כל רעיון ההקפאה. מצד שני, גם להשתרשות כפויה של טעות יש השלכות לא רצויות (כגון יצירת הפלייה בין בעלי נכסים שווים). על כך עונה פסק הדין בעניין שיקרצ'י, כי טעות היא מעוות שעשוי לתקון באישור השרים. המנגנון של אישור השרים תכליתו להבטיח בקרה ושמירה על תכלית חוקי ההקפאה, שלא תהיה ידן של הרשויות קלה במלאכת "תיקון טעויות", ובה בעת גם לאפשר לתקן טעות בולטת כדי למנוע את העוול (לציבור או לפרט) שבה.

אמנם, ספק אם המנגנון של אישור השרים מתאים לתיקון טעות שמשמעותה חיוב מופרז בארנונה. לרשות לא יהיה עניין בפנייה אל השרים לאישור תיקון, ולא ברור לי שהמחזיק בנכס יכול "להפעיל" את המנגנון בפנייה ישירה אל השרים.

אולם עניין אחרון זה חורג מגדרה של העתירה. מכאן קובע השופט מודריק, כי לגבי השנים 2002-1998 יש לתקן את חיובי הארנונה כך שהם יהיו בסיווג תעשיה. שונים הם פני הדברים לגבי השנים 2002 ואילך.

ביום 22.7.02 חתמו שר הפנים ושר על החלטה בדבר "אישור חריג להטלת ארנונה". ההחלטה מתייחסת לצו המיסים של המועצה האזורית עמק לוד לשנת 2002 והיא מאשרת את החלטת המועצה האזורית הכלולה בצו מיסים זה, לשינויי סיווג או תת סיווג או העלאה חריגה בארנונה לסוגי נכסים המפורטים בהחלטה ובצו המסים.

התוצאה הסופית: העתירה מתקבלת בחלק הארי שלה. נקבע כי על מנהל הארנונה להמיר את דרישות התשלום לשנים 2000-2001 לתעריף תעשייה ולהחזיר לעותרת כל סכום יתר ששולם. לעניין שנת 2002 - אם ניתן אישור השרים, לא יחולו הוראות פסק דין זה על דרישות התשלום לאותה שנה. אם לא ניתן אישור כאמור, תחול דרישת ההמרה לתעריף תעשייה גם על שנה זו.

עת"מ 1176/02, ביהמ"ש לעניינים מינהליים בת"א, השופט: עודד מודריק.

בשם העותרת: עו"ד בועז כהן.

השם המשיב: עו"ד בן-ציון שפר.