ארנונה אוטומטית

בהצעת חוק ההסדרים, המצויה כעת בהליכי חקיקה, אין כל ביטוי לאחוז העלאת הארנונה לשנת הכספים המתקרבת. כבר ביוני השנה, במסגרת חקיקת תקציב 2006, נקבע בתיקון לחוק ההסדרים מנגנון עדכון אוטומטי, דוגמת מנגנון תוספת היוקר, לפיו מחושבת העלאת הארנונה השנתית הבסיסית. שיעור זה ייקבע כממוצע חשבוני של שיעור הגידול במדד המחירים לצרכן ושיעור הגידול (הנומינלי) בשכר החודשי הממוצע למשרת שכיר של כלל העובדים הישראליים בשירותים הציבוריים. מממוצע זה ינוכה "מקדם התייעלות" של 20%.

עושים סדר

הפיכתו של מנגנון העלאת הארנונה הבסיסית למנגנון אוטומטי באה לפתור, בין היתר, בעיית התארגנות קשה של הרשויות בתחילת שנת התקציב. המשברים הקואליציוניים התכופים בשנים האחרונות גרמו לדחיית סיום חקיקת חוק ההסדרים, שאמורה להסתיים ברבעון השלישי של שנת התקציב, בחודשים רבים. התוצאה הייתה שהרשויות המקומיות, אשר חייבות על פי פקודת העיריות לקבל החלטת מועצה על העלאת הארנונה עד לסוף חודש נובמבר, נאלצו לקבל החלטת ביניים (בדרך כלל על פי הנחיית משרד הפנים), על העלאת ביניים של הארנונה או על הקפאתה. לאחר מכן, כאשר התקבל החוק, הם ביצעו מהלך משלים של חקיקה וגבייה מיוחדת של התוספת הבסיסית, דבר שגרם להוצאות גביה מיותרת ודחיית הכנסות לרשויות.

כעת, הפיכתו של המנגנון לאוטומטי מאפשרת קביעת אחוז העלאת הארנונה לשנה הבאה כבר בסוף חודש אוקטובר. זאת תוך שימוש במדד המחירים לצרכן של חודש ספטמבר לעומת מדד ספטמבר שנה קודמת, ושימוש בנתוני השכר של הסקטור הציבורי הידועים, שהם נתוני השכר לחודש יולי לעומת יולי שנה קודמת. השימוש במדדים בפיגור כה רב יוצר כשלעצמו מנגנון אנטי מחזורי ברור, על יתרונותיו וחסרונותיו.

חשוב להבין שמניעת הסרבול שנגרם בגלל העיכובים בחקיקת התקציב הינה בעלת חשיבות גדולה. אפילו אם זוהי מעלתו היחידה של המהלך, די בכך.

שנת 2006 הייתה שנת מעבר - המנגנון כבר הוגדר, אך הפעלתו נדחתה על פי החוק עד לשנת הכספים של 2007. במקביל, קבע המחוקק את שיעור גידול הארנונה הבסיסי לשנת 2006 לפי 3.08%. שיעור זה הנו למעשה השיעור שנבע מהתחשיב על פי המנגנון החדש. בשנת 2007 ייקבע אחוז ההעלאה על פי התחשיב ולא יצוין בחקיקה. משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי כבר חישבו את השיעור, והגיעו למסקנה כי שיעור הגידול הבסיסי בארנונה השנתית בשנת 2007 לעומת 2006 יסתכם ב-2.73%.

יצירת המנגנון באה על רקע טענות העולות לא פעם מצד הרשויות המקומיות מזה שנים, על כך שהעלאת הארנונה על פי המדד בלבד אינה משקפת את ההתייקרות בסל ההוצאות של הרשויות, אשר מושפע בעיקר מהעלאת השכר הריאלי. הרשויות קבלו על כך שהשכר, מרכיב עיקרי בהוצאותיהן, עולה מידי שנה ריאלית על פי הסכמים שאינם בשליטתם, והעלאת הארנונה על פי המדד, מסכלת את מאמציהם לאיזון תקציבי.

כך לדוגמא, השכר הריאלי גדל בשנתיים האחרונות בכ-4% מידי שנה. השימוש במנגנון גורם להעלאת הארנונה הבסיסית מידי שנה בלמעלה מאחוז יותר מאשר העלאה שהייתה נוצרת אילו נעשתה ההעלאה על פי המדד בלבד וללא ניכוי של "מקדם ההתייעלות", שתרם להפחתת הארנונה הבסיסית בשלושת רבעי האחוז מידי שנה בשנים 2006 ו-2007.

השפעה מינורית

ככלל, עקב רמת האינפלציה הנמוכה בה אנו נמצאים, להפעלת המנגנון בכלל ולמקדם ההתייעלות בפרט השפעה קטנה על בלימת הגידול בארנונה, גם כאשר השכר עולה בכמה אחוזים.

מעניין גם לבחון מה היה קורה אילו היו מפעילים את המנגנון האוטומטי בשנים 1998 ועד 2005. מתברר, כי בעוד שללא המנגנון האוטומטי גדלה הארנונה הבסיסית ב-2.2% לשנה בממוצע, הפעלתו הייתה מורידה שתי עשיריות האחוז מידי שנה. כלומר, המסקנה המסתמנת היא כי במשק מרוסן, שהעלאות המחירים והשכר הריאלי הציבורי בו מזעריות, יש למנגנון האוטומטי משמעות מוגבלת מאד, ואין הוא תורם משמעותית להתייעלות הרשויות המקומיות.

לסיכום, יתרונו העיקרי של המנגנון האוטומטי הוא בהסדרת הפרוצדורה של העלאת הארנונה השנתית גם בשנים של משברים קואליציוניים. במצב הנוכחי של המשק הישראלי, עם אינפלציה ושכר ריאלי מרוסנים יחסית, אין למנגנון כמעט כל השפעה אחרת. ברם, ספק רב אם וכאשר יתפרצו האינפלציה, או השכר הריאלי של הסקטור הציבורי, כאשר יזדקקו באמת למנגנון, האם הוא יעמוד בפני הלחצים הפוליטיים והכלכליים שיפעלו אז לקעקעו.

בנוסף, חסרונו העיקרי של המנגנון בכך שהוא אינו מתייחס כלל למצב הריאלי של הסקטור העסקי ולרווחיותו. בכך, הוא מתעלם מיכולתו של סקטור זה לשלם את תוספת הארנונה שהושתה עליו. "

הכותב הוא סמנכ"ל חברת ארנונה ניהול נכסים וייעוץ