בקשה לתביעה ייצוגית ב-386 מ' ש': הבנקים גבו ביתר עמלת ברוקראז' ממנהלי קרנות נאמנות

התובעים, יצחק פינקלשטיין ועו"ד איתן עמית, מציינים כי בתקופה הרלוונטית בכתב התביעה הנתבעים היו אחראים לניהול של כ-80% משוק קרנות הנאמנות בישראל, והם אלה שביצעו עבור מנהלי קרנות הנאמנות את כל עסקאות הקנייה והמכירה של ני"ע ומט"ח.

לדברי התובעים, הבנקים גבו ממנהלי הקרנות עמלות בשיעור שעמד לרוב על 0.1% משווי כל עסקה בני"ע ישראלים ולמעלה מכך עבור ני"ע ערך זרים; כ-2.75 שקלים או יותר עבור מכירת/רכישת כל אופציה; והפרש שער שעמד על לפחות 2 אג' בין שער מכירה ורכישה של מט"ח מלבד עמלת המרה.

התובעים מציינים, כי באותו זמן גבו הנתבעים מגופים אחרים עמלות בשיעור פחות בהרבה. התובעים, שהחזיקו ביחידות השתתפות בקרנות נאמנות שונות, טוענים כי בגין הפרשי השער בין העמלות נגרם לבעלי יחידות ההשתתפות בקרנות, שנוהלו בידי הבנקים, נזק של כ-386 מיליון שקל.

לדברי התובעים, הגופים, שרכשו מהבנקים את אחזקותיהם בתאגידים המנהלים את קרנות הנאמנות, אחראים לנזק של למעלה מ-100 מיליון שקל. לפי כתב התביעה הגופים הללו הם: הראל בית השקעות, כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות והחברה המרכזית לשירותי בורסה.

התובעים טוענים, כי הנתבעים ניצלו את מעמדם ואת שליטתם במנהלי קרנות הנאמנות כדי למנוע כל אפשרות של מו"מ בקשר לגובה העמלות. לדבריהם, על בית המשפט לחייבם להשיב למחזיקי יחידות ההשתתפות את העמלות העודפות שנגבו מהם.

התובעים מציינים, כי מנהלי הקרנות היו צריכים לדעת שהבנק, הגובה מהם עמלת ברוקראז' בשיעור מסוים, גובה באותו זמן מגופים, המנהלים מחזורים בהיקפים נמוכים בהרבה, עמלה בשיעור נמוך בהרבה. "אלמלא האיום המוסווה (לכאורה) של הנתבעים על התאגידים שניהלו את הקרנות ועל מנהלי תאגידים אלה חזקה, האחרונים היו פונים לנתבעים ודורשים הפחתה ניכרת של העמלות", נטען. (ת.א. 1542/07).