"החלום שלי הוא לנצח על וגנר בתל-אביב"

אבל היום, כשפיש הוא בעל רקורד בינלאומי מרשים שכולל את ה"מטרופוליטן אופרה" בניו-יורק ובתי אופרה מובילים אחרים ברחבי הגלובוס, ההישג הזה כבר לא מפתיע כל-כך.

בימים אלה נמצא פיש בתל-אביב, ומנצח על האופרה "אריאדנה בנקסוס" של ריכרד שטראוס. הוא מגיע לארץ לשתי תקופות ארוכות במשך השנה, שבמסגרתן הוא מנצח על שתי הפקות. ליתר ענייני האופרה הוא דואג במסגרת ביקורים קצרים, או לחלופין בטלפונים ובמיילים.

כמנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית פיש צריך לדאוג גם לסוגיות כלכליות לא פשוטות. "הפקת אופרה כיום עולה בין חצי מיליון למיליון וחצי דולר", הוא אומר. "הפקות מקוריות הן יקרות יותר. משתנה נוסף שמשפיע הוא רמת הזמרים".

כמו יתר מוסדות התרבות בארץ, גם האופרה הישראלית נאלצת לעבוד בתקציבים נמוכים מאד יחסית למצב בעולם. "בוינה, כל כסא בכל הצגה מסובסד ע"י הממשלה ב-200 דולר", הוא אומר. "אנחנו מדברים על 300 הצגות בשנה, ועל אולם עם 1600 מקומות. לזה מתווספות ההכנסות ממכירת כרטיסים. תעשה את החשבון לבד".

מסתבר שגם בארה"ב המצב מצוין: תקציבו של ה"מטרופוליטן אופרה" בניו-יורק, לדוגמא, עומד על 250 מליון דולר בשנה. כאן, לעומת זאת, מדברים על תקציב של 70 מיליון שקל. "האופרה הישראלית היא היחידה בעולם שמכניסה יותר מ-50% מתקציבה ממכירת כרטיסים", אומר פיש. "זה מחייב אותנו כמובן לחסוך בהרבה תחומים".

החיסכון הזה נעשה במספר דרכים, כמו עריכת הפקות משותפות עם בתי אופרה עמיתים בעולם, הורדת מספר ההפקות השנתי, או חיסכון באיכות הזמרים. "בסעיף האחרון אנחנו משתדלים לא להשתמש, כי הקהל כאן הורגל בשנים האחרונות לאיכות גבוהה מאד של סולנים".

" איך היית מקטלג את רמת הסולנים שבאים לישראל?

"אלה שמופיעים פה הם מהרמה השנייה והלאה. לליגה העליונה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשלם. זמר אופרה ברמה גבוהה מקבל בעולם בממוצע בין 10,000 ל-15,000 דולר לערב. פה, בישראל, הוא מקבל בערך שליש מזה. אבל זה עדיין משתלם כי אנחנו מציעים הרבה הופעות בזמן קצר.

למרות התקציב הזעום, יחסית, זוכה האופרה הישראלית למעמד גבוה בעולם ואורחים שמגיעים לפה תמיד רוצים לחזור".

בעיות שמיעה

אחד הגורמים היותר מופרכים שעמם נאלצת האופרה הישראלית להתמודד הוא האקוסטיקה הרעה שקיימת במשכן.

"האקוסטיקה בבניין אכן לא טובה", קובל פיש. "היא בעייתית לאופרה, וגרועה ממש לקונצרטים. אבל העניין בטיפול בימים אלה. אנחנו מכניסים לאולם מערכת אלקטרו-אקוסטית, שמורכבת ממחשב וממערכת רמקולים שמשולבים בקירות. הרמקולים האלה לא מפיקים צליל, אלא רק מחזירים קול. אפשר להגדיר להם מצבים שונים, שיתאימו לאופרה או לקונצרטים. לאחר שתותקן, המערכת אמורה להתאים את האולם מבחינה אקוסטית לכל סוגי ההפקות".

" אלו בשורות מרעישות. מתי היא תותקן?

"בקיץ הזה אמורה להיות עיקר העבודה".

" ואם כבר בשורות, למה זובין מהטה לא ניצח באופרה הישראלית מעולם?

"אני לא מאמין שהוא ירצה, אבל אם כן, נשמח מאד. הוא מנצח אופרה אדיר".

את עיקר התודות על התמיכה שמקבלת האופרה הישראלית מפנה פיש לעיריית תל-אביב ולרון חולדאי. "העירייה הבינה שהאופרה נותנת לת"א ערך מוסף. לעיר יש אינטרס שהאופרה תהיה מוסד מפותח וברמה גבוהה, כי זה דבר שמוערך ע"י גורמים בעולם. רון חולדאי הבין את זה, והתמיכה של העיריה בהתאם".

" ומה לגבי התמיכה ברמה הארצית, של שר התרבות החדש?

"אנחנו עוד לא יודעים. השר החדש הרי לא קשור לתחום. מצד שני, הוא הצהיר שהוא רוצה לתמוך בנו, ואפילו ביקר בהפקה הקהילתית שעשינו ל"שיקוי האהבה". אז נחכה ונראה".

" בחירתו של ראלב מג'אדלה לתפקיד הפתיעה אותך?

"השיבוץ של מג'אדלה לתפקיד שר התרבות מלמד שני דברים על המדינה: גם על היחס לערבים וגם על היחס לתרבות. שיבצו אותו לתפקיד השר שנראה הכי פחות משמעותי. זה רק מלמד על סדרי העדיפויות של הממשלה. אם כבר הוא היה צריך לקבל את תפקיד שר התשתיות, כדי לוודא שהמשאבים בין יהודים וערבים יחולקו באופן יותר שיוויוני. במקום זה, שמו אותו בתפקיד עם הכי מעט השפעה".

המלחין האהוב על הרצל

פיש (49) נולד בירושלים, ובעל תואר שני מהאקדמיה למוזיקה בעיר. הוא נשוי לזמרת הקנדית לינדה פבלקה, ואב לבת. המשפחה מתגוררת בניו-יורק, ברובע הרלם. "גרנו במנהטן בשכירות שש שנים במחירים היסטריים", מספר פיש, "עד שחברים שלנו עברו להרלם ושיכנעו אותנו להצטרף".

כישראלי הפועל בעיקר בחו"ל, פיש מודאג מאד מתדמיתה של ישראל. "ישראל נראית היום בעולם גרוע יותר מאי פעם. אנחנו נראים בעולם כמדינה בעייתית כמעט בכל תחום. סקר שקראתי לאחרונה הראה שישראל נתפסת כיום כמדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם. בעיני, זו תוצאה ישירה של הכיבוש בשטחים. הכיבוש השחית את פני החברה כאן. ישראל היום מקבלת יד לשלום, ואומרת "לא תודה" כי יש כאלה שמעדיפים להנציח את הכיבוש".

" טיעונים כאלה מעמידים אותך בשורה אחת עם דניאל ברנבוים.

"עקרונית אני מסכים למה שברנבוים אומר, רק שהוא בעד מדינה דו-לאומית ואני לא. לדעתי, עדיף פתרון של ישראל קטנה לאחר יציאה מהשטחים. אבל מה שברנבוים עושה הוא מאד חשוב. הוא הישראלי היחידי שעושה היום משהו לקידום הידברות בין יהודים לערבים, עם התזמורת שהקים שבה מנגנים יהודים וערבים יחד. הוא באמת חושב שאפשר לקרב אנשים דרך המוזיקה".

" כשאתה בחו"ל אתה סופג ביקורת על ישראל באופן ישיר?

"להפתעתי לא. מעולם לא הותקפתי על רקע פוליטי או אנטישמי. זה מפתיע, כי אני עובד הרבה עם אגודות וגנר, שבהן יש גורמים שידועים באנטישמיות שלהם".

" אם כבר מדברים על וגנר, מה לגבי ביצועו בישראל?

"חייבים לבצע כאן וגנר. החרם עליו מטופש, וחייבים להסיר אותו. זה הפך לסמל חסר-היגיון והדבר העצוב הוא שהחרם הזה מחזיק מעמד רק כי הוא נסוב על עניין תרבותי, ותרבות זה הרי לא חשוב. הרי אנחנו נוסעים בפולקסווגן וטסים בלופטהנזה. אז למה דווקא וגנר מוחרם? כי זה נוח. לאף אחד לא באמת אכפת. אגב, וגנר היה המלחין האהוב על הרצל. הרצל כותב, כי ההשראה להקמת המדינה היהודית באה לו מהאופרה "טנהויזר" של וגנר".

פיש ניצח עד היום על כל האופרות החשובות של וגנר ברחבי העולם. בימים אלה יוצאת לשוק הקלטת מחזור "טבעת הניבלונג", שאותו הקליט עם האופרה של דרום אוסטרליה. "החלום שלי הוא לנצח בתל-אביב על 'טריסטאן ואיזולדה' של וגנר. לדעתי, זו היצירה החשובה ביותר בתולדות המוזיקה, כי אין אף יצירה שחוברה אחריה שלא לקחה אותה בחשבון. אי אפשר לומר זאת על אף יצירה אחרת". "