הכל ארד

ארד (59), יליד רמת-גן, הגיע לארה"ב ב-1970 כשהוא בן 22 והחל בלימודי ניהול תעשייתי באוניברסיטת הופסטרה בניו-יורק. במקביל עבד הישראלי הצעיר - שעל פי מידע שפורסם בעבר נפצע קשה במהלך מלחמת ששת הימים - כמורה לעברית וכנהג משאית. עם סיום לימודיו הוא הגיע באופן מקרי לתעשיית הצעצועים, והחל לפתח צעצועים מקוריים עבור יצרנים מובילים כמו נינטנדו, טייקו, מאטל והאסברו.

בתחילת שנות ה-90 הצטלבה דרכו בזו של אייק פרלמוטר, בעליה של חברת טוי-ביז, שקיבלה זיכיון בלעדי לייצור צעצועים המבוססים על דמויות הקומיקס של מרוול. בהמשך העשור, כשהשניים השתלטו על חברת הקומיקס (ראה כתבה), החל ארד לעסוק בהפקת הסרטים וסדרות האנימציה של מרוול. כשהסרטים הפכו ללהיטי ענק שדרשו את נוכחותו בהוליווד הוא עקר עם אשתו ושני ילדיו לחוף המערבי. אז גם החל להיפתח יותר לתקשורת, ממנה נהג בדרך כלל להימנע.

מבחינת ארד גיבורי הקומיקס הם יותר מביזנס. הוא נוהג ללבוש שחורים ולענוד צמד טבעות כסף שעל אחת מהן חרות הלוגו של ספיידרמן, ועל השנייה חרות ה-X של האקס-מן. הוא גם חובב גדול של אופנועים ולאחרונה חבר ליצרן האופנועים הארלי דיווידסון בפיתוח מרצ'נדייזינג ושותפות במסעדות.

"השחקנים פשוט אוהבים אותו", אומר דן רביב, "כמפיק יש לו ראש טוב לעסקים והוא יודע להישען על עורכי דין ויועצים פיננסים טובים, אבל מעל לכל הוא מאמין בסיפור ומעורב בכל שלבי פיתוח הדמויות והתסריט. כל השחקנים מספרים שאבי הוא המגן של הדמויות ותמיד מסביר להם מה מניע אותן".

אפילו סטן לי לא נותר אדיש כלפיו. "אבי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה למרוול", הוא אומר, "הוא רוצה לעשות סרטים ויודע איך לעשות את זה". לי משוכנע שללא ארד מרוול לא היתה תופסת את מקומה המכובד בהוליווד.

בקיץ שעבר הטיל ארד פצצה כשהודיע על פרישתו ממרוול. הוא מכר את מניות החברה ב-60 מיליון דולר והקים את "אבי ארד פרודקשנס", כשלצידו בנו ארי שמפיק את איירון-מן והענק הירוק. הוא ימשיך לפתח ולהפיק את סרטי הקומיקס של מרוול, אך כבר כעת הוא מעורב בפרויקטים נוספים, ובראשם סרט שיהווה את גרסת הבשר ודם לבובות הבראץ הפופולאריות.