זכאית מחמת הספק

השאלה סוניה "תבוא או לא תבוא?" לא הפסיקה להטריד את התקשורת

"להיות או לא להיות - זאת השאלה. האם אצילי יותר לסבול מדעת קליעי גורל עריץ וחיציו או חוצץ לצאת מול ים התלאות, וקץ לש"ים להן תוך מאבק" (המלט, מערכה שלישית, תמונה ראשונה).

אפשר להניח שלכמה דקות סוניה פרס השתעשעה בהתלבטות הזו, ואז גירשה את הרעיון הטורדני וחזרה למעשה האצילי בעיניה, להיות האישה האנונימית מרמת אביב, ששתיים-שלוש תמונות ארכיון דהויות וישנות הן כל הקשר שלה עם התקשורת הישראלית.

אבל השאלה, "תבוא או לא תבוא?", לא הפסיקה להטריד את התקשורת. פוטנציאל ההשתתפות של הגברת פרס בטקס ההשבעה של בעלה, שמעון, לנשיא המדינה, הוציא את התקשורת מדעתה. כולם עסקו בספקולציות: האם תתגבר על היצר הרע לברוח מהמצלמות בטענה האזוטרית שבחרו את בעלה ולא אותה, או שתשתף פעולה עם המשחק התקשורתי, מעשה אביב גפן ושני פרידן, שהשיקו השבוע את תינוקם כדי לנטרל את אימת צלמי הפפרצי.

כבר כשפרס נבחר, היו מי שמיהרו להגדיר את סטטוס אשת הנשיא כאישה הראשונה. עד אותה הצהרה, נהגנו להדביק את הכינוי לאשת ראש הממשלה, שבדומה לאשת הנשיא האמריקני, יכולה להשפיע על סדר היום המעשי של ממשלת ישראל. אבל אשת הנשיא מאיישת תפקיד ייצוגי מינוס, שכרוך בעמידה בראש ארגונים התנדבותיים, לחיצת ידיים בטקסים ושיכול רגליים אלגנטי בפוטו-אופס, שיתפרסמו במעמקי עמוד 27 למטה, אם בכלל.

למרות שכבר ערב ההשבעה היה ברור שסוניה היא סוניה, ושהרגלים לא משנים בגיל 80, התקשורת לא התעייפה מלקוות. הגדיל ועשה "מעריב", שמרח את משאלת הלב שלו בהפניה הראשית של עמוד השער, הדביק תמונה ישנה ומחמיאה של פרס לתמונה עדכנית של בעלה והקדיש רבע מהמילים להכרזה שפרס תצפה במעמד החגיגי בטלוויזיה.

וכגודל האכזבה גודל הכותרות למחרת. ב"ידיעות אחרונות" נמרחה באותיות ענק הכותרת הכל-כך לא רלוונטית למעמד ההשבעה, "ורק סוניה נשארה בבית". זה מה שחשוב? שפרס לא באה, ושהיא צפתה בטקס בטלוויזיה בבית עם חברות, ואפילו ניתקה את הטלפון ולא ענתה למי שהתקשר לברך אותה?

הלחץ הזה, שסוניה תבוא לטקס, היה עלול להתנקם בפרס ולנגוס בכותרות האוהדות שהוא קיבל. אבל מזלו שיחק לו. את החלל שהותירה רעייתו מילאו בשמחה בתו (שהתראיינה והצטלמה לכולם) ונכדתו (שאף העניקה ל"ידיעות" טקסט מציצני בחתימתה, שהוכיח שפרס הוא לא רק אגדה פוליטית שלא נס ליחה אלא גם סבא בשר ודם שלימד את נכדתו לשחות). למזלו של פרס, גם הנינים שלו הבינו שיש להם תפקיד. הנין ידע לבכות באמצע הטקס, להפריע לדליה איציק, ולהוציא את אמא שלו החוצה שתניק אותו. עוד קצת צהוב שיקשט את הדיווחים והנאומים הכבדים מההשבעה. אחותו השכילה לשחרר חיוכים כובשים לכל המצלמות.

לבני הזוג פרס היה "מזל" נוסף. בגלל מחלתה של סוניה, התקשורת עשתה לה הנחה. הפעם, מחמת הספק, התקשורת מוכנה לקבל את הטענה שהאישה מחלימה בביתה ובריאותה לא מאפשרת לה להשתתף במעמד. איך כתבו במעריב? "סוניה נאלצה להישאר בבית". אבל לכרטיס ההנחה הזה יש תאריך תפוגה.