הסודות הקולינריים של בירת הנגב: סמנו לפעם הבאה שתרדו בה לאילת

בנוסף לדוכני הפלאפל והשווארמה, אוצרת בתוכה העיר באר-שבע סודות קולינאריים מפתיעים. מארוחת בוקר עם שופטים במסעדה תימנית, דרך ארוחת צהריים עוקצנית ומשובחת במסעדה מרוקנית, ועד מסעדת שף בתוך מבנה טמפלרי

אומרים שיש חיים אחרי המוות, אבל לא אחרי גדרה. בכל מה שקשור לקולינאריה, ייתכן שזה נכון. להוציא את אשדוד כמובן, הנחשבת לבועה גסטרונומית באזור שחון מסעדות. דחף להתריס נגד האמירה הנ"ל גרם לי לרדת דווקא לבאר-שבע. לחצוב בפחם ולהגיע לכמה יהלומים.

תייר מזדמן בעיר זרה צריך פטרון. בבאר-שבע הוא חייב כזה. אחד שמכיר את הצופן הגנטי של העיר ויודע לשלוח יד עמוקה אל הלב הפועם שלה - ויש כזה. בלי זה אפשר להסתובב סהרוריים על הצירים המרכזיים, ללעוג לחינם לדוכני הפלאפל והשווארמה הפזורים על הציר הראשי ולסכם בסיפוק ש"אין מה לאכול כאן". אושיה מקומית הסכימה ללוות אותי במסע לחיפוש אוצרות בלומים. הסתובבנו בתוככי השכונות ועד שלא הוציאו ממני הצהרה בכתב שיש מה לעשות ולאכול בבירת הנגב, לא הניחו לי. במשך 24 שעות מיפינו את המפה הקולינארית של באר-שבע - מארוחת הבוקר ועד אחרון הקוקטיילים במועדון הלילה הסוער של העיר (כן, יש כזה). נכון, זאת לא תל-אביב וטוב שכך, אבל באר-שבע בהחלט טומנת בחובה כמה אפשרויות מעניינות שינעמו לחיככם. אל תדלגו עליה.

קובנה, מרק רגל והטיפ של שלדון אדלסון

ארוחת בוקר בבאר-שבע אוכלים במסעדת "שבזי" התימנית שבעיר העתיקה. המסעדה ממוקמת בבית פרטי מתקופת הטורקים. בכניסה שלט "ברוכים הבאים לשגרירות תימן בישראל - הכשרות בהשגחת הקב"ה". כשרות מסתבר היא נושא רגיש וטעון בבאר-שבע. התושבים ברובם אינם דתיים, אבל הכשרות חשובה להם. מה שמכתיב כללים קולינאריים קשיחים לטבחי העיר. המקום הזוי ונפלא כאחד. אנחנו נהנים מקובאנה שחומה ופריכה וממרק רגל מתובל בתועפות של חילבה שיושבת יופי על הלשון. על פתיליות במטבח מתבשלים כמה סירים ובהם במיה, אורז ושעועית ומרקי זנב שדורשים הרבה מאד לחוח. בטבון הסמוך צולה אישה בלבוש מסורתי דגים ובשרים למי שאוהב. כמה אמריקנים שמשתגעים מהאקזוטיקה המקומית משתעלים מהחריפות בחדר הסמוך ומנגבים באומץ סחוג. לכאן מגיעים גם שופטים שמתעקשים לשבת על הרצפה, קצינים רמי דרג מהפיקוד הסמוך וכאן ביקר גם המיליארדר שלדון אדלסון שאכל פה ב-200 שקל והשאיר מאה דולר טיפ.

מסעדת שבזי - סמילנסקי 16, באר-שבע. טלפון: 08-6655812

ביצי שור לאמיצים ואנטרקוט לסולידיים

לאחר סיור בעיר העתיקה, על בתיה הערביים מקומרי הקשתות וביקור בכמה גלריות מקומיות, ישבנו אצל בבר במסעדה המרוקנית המהודרת והיפה "יקוטה". בבר הוא טבח מרוקני מחונן המגיש אוכל לפי האנרגיה הנושבת מכיוון השולחן. אותי הוא מתייג בתור "בעלת טעמים סולידיים" ומציע להכין לי טאג'ין של טלה בצימוקים וזעפרן. לאחר שיחת הבהרה מצידי נוחת מולי תבשיל דוארה הכולל ריאות, אשכים ונתחי מוח מתובלים בחריפות. אני טובלת לחם לבן ורך בשלוליות האדומות של הרוטב ומחמיאה לבבר על האוכל. בתגובה הוא רוטן על כך שהקהל המקומי לא מפרגן לו ולתבשיליו - "אין טבח בעירו". אני לוקחת ביס מתפצפץ מפסטייה בזוקת קינמון ומתפעלת מקשת הטעמים. למי שאיברים פנימיים לא עושים לו את זה, יש טאג'ינים סולידיים יותר, סלטי פתיחה מרוקנים מצוינים, דגים פיקנטיים ואפילו סטייק אנטרקוט לא רע בכלל.

יקוטה - רחוב מורדי הגטאות 18, באר-שבע. 08-6232689

קארי, אספרסו וכתבים של שלונסקי

הסטודנטים בבאר-שבע הם קליקה סגורה המונה כ-20,000 צעירים וצעירות, הקובעת לעיר כמה כללים שמחוץ למשחק המקומי. רובם התמקמו בשכונה ד' שליד האוניברסיטה. שכונה, איך לומר, "בלי טיפת מזל". דווקא בין הבתים המתפוררים ובין מאורות הסמים והפשע, נפתחו שני מקומות בילוי של סטודנטים שיצרו להם מובלעת נדירה שרק עושה טוב לשכונה. "הודו הקטנה" היא מסעדה חיננית ברישולה המציעה לסטודנטים ארוחה הודית צמחונית מצוינת במחירים הודיים. צלחת "טאלי" הכוללת תבשיל משתנה, אורז, רוטי (לחם הודי) ויוגורט, פלק פניר - תבשיל תרד עם גבינת פניר הודית ועוד המון אפשרויות טעימות ומשביעות לסגור ארוחה חמה בפחות מ-50 שקל. הסטודנטים הולכים על זה בגדול ועומדים בתור כדי "לעוף" על הרצפה לצלילי ראווי שנקר. את הקפה של חמש אנחנו לוגמים ב"עשן הזמן" הסמוך ל"הודו הקטנה". את "עשן הזמן", בית קפה זרוק וכייפי המשלב חנות ספרים, הקימו צמד סטודנטים שמאסו בסתם התל-אביבי. בערב מתקיימות כאן הופעות מחתרתיות וביום אפשר להיזרק שעות על הספה המהוהה על אספרסו תל- אביבי מעולה ועם כתבי שלונסקי.

הודו הקטנה - רחוב רינגלבלום 15, באר-שבע. 08-6489801 עשן הזמן - רינגלבלום 19/8, באר-שבע. 077-7644218

לא לרומנים בלבד: קבב שמנמן ואיקרה לבנבנה

המסעדה "סמי וסוסו" היא מוסד ותיק ומוכר בבאר-שבע. המסעדה הקטנה והמצוחצחת שוכנת בעיבורו של השוק העירוני, שם מכין מרצ'לו לרר קרוב ל-40 שנה אוכל רומני אמיתי בטעמים של בית. עוד לפני שאני בוחרת את אחד מהנתחים השמנים החביבים עלי מכריח אותי מרצ'לו לעשות סיבוב במטבח ("נקי נקי") ולפקוד את השירותים ("חמישה כוכבים"). לאחר שנחה דעתו שהתנאים הסניטאריים לשביעות רצוני, הוא מתפנה להכין לי מנה מגירת שומן ושום של "מיטטה" - קבב רומני דחוס ושמנמן, איקרה לבנבנה משובצת ביצי דגים שאותה חייבים לחסל לפחות עם חצי כיכר של לחם לבן וצ'יפס עבה ושחום מתפוחי אדמה טריים שאותם הוא חותך מידי בוקר ומטגן "טרי טרי". אני מגלה למרצ'לו גילוי נאות שאני בת העדה, מה שמשדרג אותי לאלתר לדרגת מתקדמים. מרצ'לו שולף עבורי מטעמים מעומק המקרר- כבד עגל, מוח מטוגן וביצה ענקית של שור, שאותה אני מסרבת לאכול. מרצ'לו ממלמל משהו ברומנית, מכין לי חצי מנה ומטיס אותי באחת למחוזות ילדותי.

סמי וסוסו - רמב"ם 12, באר-שבע. 08-6652135

קונפי שוק אווז,שרימפס בקוקוס וקינוחים מענגים

ארוחת ערב משודרגת אוכלים ב"אחוזת סמילנסקי", מסעדת השף הכי יוקרתית בעיר. מסעדה יפהפייה השוכנת במבנה טמפלרי בעיר העתיקה של באר-שבע. יוגב ויריב הם "עומריסטים" (העגה המקומית לאנשי היישוב עומר שליד באר-שבע) צעירים ונחושים שהעזו לפתוח מסעדת יוקרה בעיר שאוהבת בעיקר "על האש". כשאני שואלת אותם מדוע הם לא פותחים מסעדה בתל-אביב, שניהם מזדעקים: " מה פתאום תל-אביב? אנחנו מאמינים אמונה עיוורת בקהל המקומי". עד שהבאר-שבעי הממוצע יתרגל לאכול טרין טלה בכמהין, לעת עתה מורכב הקהל שפוקד את המסעדה בעיקר מהאליטה האקדמית והרפואית של העיר ומתושבי המושבים האמידים המקיפים את באר-שבע. יריב איתני הוא שף מחונן שעבד במיטב מטבחי היוקרה בחו"ל ובתל-אביב, וחזר לכור מחצבתו מתוך געגוע לשקט ולשפיות של באר-שבע. את אהבתו לעיר הוא מטמין במנות גורמה מפתיעות כמו שרימפס בסוכר וניל, קוקוס וקארי, קונפי שוק אווז ברוטב הדרים וקינוחים מענגים. מדובר בתפריט שף העשוי ממיטב חומרי הגלם - ירקות שוק, דגים ופירות ים טריים ובשר משובח. הסועדים מוחאים לו כפיים ובצדק.

אחוזת סמילנסקי - רחוב סמילנסקי 23, באר-שבע. 08-6654854

סוגרים את הלילה עם שירים של שר

את הדרינק של סוף היום אנחנו מורידים ב"דראפט", מגה בר מעוצב ורווי יצרים. אל הבר אי אפשר להתקרב ואני מפלסת את דרכי בעזרתו האדיבה של צביקה, איש יחסי הציבור של קבוצת "הפורום", מותג ה"שואו ביז" הכי חזק בפריפריה, למקרה שלא ידעתם. הקהל הבאר-שבעי שמח, חם ונטול רגשי נחיתות. "העיר הזאת מפתיעה בגדול", מתלהב צביקה וגורר אותי הלומת אלכוהול למועדון ה"פורום". השעה 02:00 ובאר-שבע לא מאמינה בדמעות. היא מאמינה בשירים של שר בגרסת טראנס. ה"פורום" קיים כבר 20 שנה ועדיין מצליח להביא אלפי בליינים בכל סוף שבוע. והסוד מהו? אני שואלת. פיצחנו את הטעם הבאר-שבעי, עונים לי אנשי הפורום. אתם מתכוונים לטראנס ולדי.ג'יי סקאזי שהופיע כאן ביום העצמאות? אני מנסה להיראות מבינה. עזבי אותך, הם מבטלים אותי, דאווינים עם מוזיקה אלקטרונית עושים במרכז, כאן זה שלטון העם; כאן הדי.ג'יי עושה מה שהקהל רוצה, ומה שהקהל רוצה זה להיטים.

דראפט - חיל ההנדסה 1, באר-שבע. 052-5555547 פורום - קריית יהודית 232, באר-שבע. 2313*

בדרך חזרה, כשהצהוב-עד התחלף חזרה לירוק, ואורות הניאון של העיר הגדולה התחילו לרצד מולי בעצבנות, הבנתי שהצלחתי ליהנות. אבל עזבו אתכם מקלישאות. קחו את האוטו וסעו לבאר-שבע. לא צריך סיבה מיוחדת ואפילו לא נסיעה לאילת. כל שצריך הוא סקרנות וסבלנות. סבלנות למבט השני. *