אין כדורגל, אז עוסקים בקוסמטיקה

1. כשאין כדורגל כל מה שנשאר זה לעסוק בניסיונות קוסמטיים. מותחים קצת מכאן, ומתברר שבצד שני הכל מתפרק. מותחים קצת משם, ומתברר שהכדורגלן הישראלי עדיין לא יכול לשחק כדורגל.

ההחלטה להגדיל את מספר הקבוצות ל-16 היא לא יותר מתרגיל פוליטי עלוב. היא מתעלמת מניסיון העבר הלא רחוק, שהוכיח שאי אפשר לקיים כאן ליגה של 16 קבוצות. ב-1988 התקבלה החלטה להוריד את מספר הקבוצות מ-16 ל-12, אבל כבר ב-1993 התברר שהמהלך להפיכתנו לאימפריה עולמית לא הצליח, ובעונת 1995/96 שוב היו בליגה הבכירה 16 קבוצות. ב-1999 שוב פעם סחרחורת, הפעם כלפי מטה. הליגה הצליחה להעביר כמעט עשור בלי לחזור על אותה שטות, אבל הנה - ב-2008 שוב הולכים עשרות צעדים אחורה.

מה היתרונות של 16 קבוצות בליגה? הפוליטיקאים יציינו כמובן כי החשיפה תביא את הליגה ליותר מקומות בארץ. לבאר שבע אולי תהיה קבוצה בליגה הבכירה, להפועל חיפה, עכו, ללוד. ליותר קבוצות יהיה על מה לחלום. בכך מסתכמים היתרונות.

אה, יש גם יתרון משמעותי מבחינת אבי לוזון - למכבי פ"ת יהיה יותר קל לשרוד בליגה.

2. עם כל הכבוד לשיטת הפלייאוף ההזויה שכוללת הפחתת 50% מהנקודות בתום העונה הסדירה, בסוף תגרור הליגה בטן גדולה שלחצי מהקבוצות אין כבר מה לחפש. אפילו בליגה של 12 קבוצות ראינו לכמה קבוצות לא היה על מה לשחק כבר בשלבים די מוקדמים של העונה. כולם ראו איך נראתה העונה מכבי חיפה בגארבג' טיים הארוך שהיה לה בסיבוב השלישי. חלק מהשחקנים שוחררו, כמות הקהל ירדה דראסטית, הקבוצה העבירה הילוך לניוטראל וחילקה נקודות לכל דורש. עכשיו תחשבו על ליגה שיש בה בערך 8 מכבי חיפה כאלה.

מקומות 7-10 ישחקו ביניהן על מענקי מיקום בפלייאוף לפי השיטה החדשה. תמריץ שהוא אינטרס של הבעלים להכניס קצת כסף, אבל לא מעניין אפילו את הסבתא של השחקנים. מה אכפת לשחקן אם הבעלים שלו יכניס לכיס עוד 100 אלף שקל כי סיים את העונה במקום 7 ולא 8.

אם לוזון רוצה לקרוא תיגר על הדומיננטיות של בית"ר, שינוי השיטה זו בטח לא הדרך. שווייץ זו הליגה היחידה באירופה שבה שיטת הפחתת הנקודות היתה נהוגה. זה החל ב-1987 ונגמר רק ב-2001. במהלך 15 העונות שהתקיימו בשיטה הזו, ב-10 פעמים הקבוצה שסיימה במקום הראשון בעונה הרגילה גם לקחה בסוף את האליפות. בסופו של דבר הבינו בשוויץ שהבדיחה לא מצחיקה וחזרו לפורמט רגיל.

3. אין ספק שעונת 2009/10 תהיה עונת הרטרו. יחזרו לשחק כדורגל באצטדיונים שמזכירים מדמנות. מלבד בלומפילד וטדי (והחל מעוד שנה האצטדיון החדש בנתניה), כל שאר המתקנים מבזים את השחקנים והאוהדים. רוב הקבוצות שימצאו את עצמן בליגה הבכירה לא עשו שום מהלך בשנים האחרונות כדי לשדרג את המתקנים שלהם. הכל נשאר כמו לפני 20 ו-30 שנה.

גם הקהל שמגיע לכדורגל הישראלי לא מצדיק את המעבר להרחבת הליגות. יותר מידי משחקים בליגה נראים כמו בית קברות מבחינת האווירה. אין כאן 16 מועדונים עם בסיס אוהדים ראוי לליגת העל. אפילו אם מכניסים לתוך המשוואה את הפועל ב"ש, הפועל ירושלים, הפועל חיפה, קבוצות עם פוטנציאל של אוהדים שכיום נמצאות בליגות הנמוכות. מה שיקרה בליגה החדשה זה יותר משחקים לעיני 1,500 צופים. השנה אלה היו מכבי פ"ת, הרצליה, כפר סבא ואשדוד שמשכו כמויות קהל מעליבות למשחקים שלהן. בליגה החדשה, כמות הקבוצות מהסוג הזה תוכפל.

4. ההחלטה הזאת היא גם יריקה בפניהם של בעלי הקבוצות שהחליט להכניס כסף לכדורגל הישראלי. ארקדי גאידמק, אלכס שניידר ויעקב שחר לא החליטו להשקיע כסף גדול כדי לראות את הקבוצה שלהם משחקת בסופו של דבר באצטדיונים עלובים כל כך, ומנצחת קבוצות בתוצאות אסטרונומיות. הם יגלו גם שעודף קבוצות בליגה גורם לכך שישדרו את הקבוצה שלהם פחות פעמים, ובגדול שהמוצר הזה שנקרא ליגת העל כבר הרבה פחות אטרקטיבי מבחינתם.

אלה שהצביעו על הגדלת הליגה יגלו גם שיותר קשה להשיג כסף. המכרז לשידור המשחק המרכזי בליגת העל ייפתח בשנה הבאה, וכבר השנה היו יותר מדי ימי משחקים שבהם התקשו לקבוע מהו "המשחק הגדול" של המחזור. הליגה החדשה תייצר יותר מדי מחזורים ללא משחקים גדולים. המפרסמים יגלו שהרייטינג יורד. הספונסרים יגלו שאין טעם להשקיע כי החשיפה שלהם מינימלית.

5. וגם הקבוצות הקטנות, אלו שקיבלו את הסיכוי להיות בליגת העל - יגלו שהן עלולות לשלם על זה ביוקר. קבוצות קטנות, ללא תשתית כלכלית, יילכו על ההזדמנות בכל הכוח, עם השקעה ותקציב שהוא מעל לכוחן ויכולתן. זה יספיק להן לשנה-שנתיים. אחר כך הן ימצאו את עצמן בבית הקברות שכולל את קרית גת, הפועל אשקלון, בית"ר נתניה, נצרת עילית, אחי נצרת.