לאו עכברא גנב אלא חורא גנב

ראיף בן חסן חמוד שימש כמנהל מחלקת הגבייה במועצה המקומית דיר חנא. התברר, כי ראיף נהג לקבל כספים מתושבים בכוונה להעבירם לקופה, אולם במקרים רבים זייף המערער את רישומי המחשב, ואת הכסף שלשל לכיסו. בשנת 2001 הואשם ראיף בעבירות של מרמה והפרת אמונים, גניבה וזיוף בידי עובד ציבור.

בית המשפט המחוזי בחיפה, ע"י השופט י' כהן, זיכה את ראיף מחלק מהמקרים מחמת הספק, הרשיע אותו ב-21 מקרים אחרים, וגזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשים מאסר על תנאי ופיצוי של 40 אלף שקל למועצה. ראיף ערער לבית המשפט העליון כנגד הרשעתו, ולחילופין כנגד העונש שהושת עליו.

ביהמ״ש העליון, ע"י השופט א' לוי (ע"פ 8594/07), דחה בחודש שעבר את הערעורים. נקבע, כי "הצטיירה תמונה עגומה של רשות מקומית אשר לא זו בלבד שבמשך תקופה ארוכה לא מילאה אחר חובתה לגבות ארנונה ותשלומים עבור שירותים שסיפקה, אלא שגם העומד בראשה הוציא הנחייה גורפת למחיקת חובות, חרף התנגדותו ומחאותיו של גזבר המועצה".

ראש המועצה התחלף, ובבדיקה של הנהלת החשבונות נתגלתה העובדה המדהימה לפיה לא זוכו חשבונותיהם של תושבים, למרות שהחזיקו בקבלות בחתימת ידו של ראיף.

נפסק, כי ראיף הוא "עובד ציבור שחטא בעבירות שעל חומרתן ופגיעתן בתדמיתו של השרות הציבורי אין צורך להכביר מלים. הוא מעל באמון שניתן בו, ומשנתפס בקלקלתו החל מפריח האשמות לכל עבר". השופטים ע' ארבל וח' מלצר הסכימו לפסק הדין.

לא ראו, לא שמעו ולא דיברו. ראש המועצה הקודם הורה למחוק חובות, ומנהל מחלקת הגבייה שלשל כספים לכיסו. כולנו מכירים את דמותם של שלושת הקופים - האחד מכסה את עיניו, השני מכסה את אוזניו, והשלישי מכסה את פיו.

רואי החשבון של המועצה "לא ראו" את אי הסדרים במהלך הביקורת. עובדי מחלקת הגבייה "לא שמעו" על מחיקת החובות ועל המעילה. הגזבר ידע על מחיקת החובות הלא חוקית, התנגד, אבל "לא דיבר".

דיר חנא שוכנת בבקעת סכנין בגליל התחתון. זהו כפר ערבי בן 8,500 תושבים, 85% מוסלמים והיתר נוצרים ובדווים. פירוש השם "דיר" הוא מנזר, ו"חנא" הוא קדוש נוצרי. מתברר, שקדושת המנזר נותרה בד' אמותיו, ולא השרתה קדושה על המועצה.

במשך תקופה ארוכה לא מילאה מחלקת הגבייה אחר חובתה לגבות ארנונה, וחלק ממעט כספי הציבור שניגבו לא הגיעו לקופתה. כל הפרשה הזו התרחשה לפני שנת 2001, אבל לא הרבה השתנה מאז.

בדוח הביקורת של רואי חשבון ברשויות המקומיות לשנת 2006 נאמר, כי למרות שמשרד הפנים מינה למועצה חשב מלווה בשנת 2004, לא עמדה המועצה בתוכנית ההבראה, לא ניהלה רישום ומעקב אחרי ביצוע צווי עיקול שהוטלו על נכסי חייבים, ולא סימנה במערכת הגבייה סכומים שנגבו מפיגורים. ולמדנו: בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.

הכותב הוא עו"ד, ממחברי הספר ארנונה עירונית, ויו"ר הוועדה למיסוי של רשויות מקומיות בלשכת עוה"ד.