מדווחים שבעכו יש פרעות בין יהודים וערבים. בהקשר הזה, מה זה "יהודים" ו"ערבים"? שאלה מאמינים במוחמד, והאחרים במשה רבנו? האם בהקשר של המהומות, האם העובדה הזו יוצרת משמעות כלשהיא? כל צד מנסה להטיל את האשמה על האחר. היהודים התחילו, הערבים המשיכו - ולהיפך. מפקד המשטרה באיזור אמר הבוקר, באומץ ראוי לשבח, שהאחראים להמשך ההתפרעויות הם יהודים. אז מה?
אני מסרב לקבל את האבחנה הזו. כי מה זה אומר, שהאנשים השורפים מכוניות, הורסים רכוש וגורמים פגיעות גופניות, הם יהודים? כלומר, הם יהודים וגם אני יהודי? כלומר, אנחנו משתייכים לאותו העם, לאותו הציבור, לאותה המנטאליות, לאותה האמונה, לאותו הדגל, לאותה השפה ולאותה התרבות? לא רבותי, זה לא עובד ככה. אני לא יודע לגביכם, אבל אותי תוציאו מהציבור הזה. אין לי שום שייכות אליו. זה שגם אצלם וגם אצלי כתובה בתעודת הזהות המילה "יהודי", לא עושה את כולנו לבני עם אחד.
כמו כלבים שוטים
לא ביקרתי בעכו, אבל ראיתי את המראות ושמעתי את הקולות. לדעתי, לא רק שאין מדובר ב"יהודים" ו"ערבים", אלא שבכלל לא מדובר בבני אדם. האנשים הפורעים נראים יותר כמו כלבים שוטים - הדגש על השוטים, כי כלבים רגילים אינם נוהגים כך. משתתפי המהומות צורחים, מנופפים באיברי גופם, מגירים זעה וריר - אלה מראות מאד מקובלים בג'ונגל ובגן החיות. מה זה קשור ל"יהודים" ו"ערבים"? מה זה קשור בכלל לבני אדם?
לכן, לא מהומות בין יהודים וערבים - אלא בין חוליגנים לחוליגנים. וכדי למנוע שמץ של אי-הבנה: לא חוליגנים יהודים וחוליגנים ערבים - אלא חוליגנים, נקודה. כי החוליגניות אינה מכירה בדת, בלאום, בתרבות ובשפה. החוליגניות היא עם בפני עצמו, יש לה שפה משלה, תרבות וצורות התבטאות. החוליגניות היא עם שרואים ושומעים אותו בכל מקום בו יש מהומות. במסגדים, בהתנחלויות, במגרשי הכדורגל. ואנחנו, שני העמים האחרים באיזור, מאפשרים לעם הזה, השלישי, האלים והרעשני - לשלוט בנו ובאורחות חיינו.
הוצאת אותי פראייר, ברק
"המסר העובר לציבור מהתנהלותו של אהוד ברק הוא: רבותיי, יש לכם הנהגה אחראית. כשנוצר הצורך אנחנו שמים בצד את השיקולים האחרים" - כך כתבתי בטורי האחרון, לפני ערב יום כיפור. זה היה לאחר שאהוד ברק הודיע, כי מפלגתו מוותרת על הדרישות התקציביות לטובת הקמה מהירה של ממשלה. כל-כך הרשים אותי ברק בצעדו הלא צפוי, המנוגד לאופיו, שהוספתי, כי "הוא יוצר תחושה של אחריות לאומית, של רצינות לאומית, של רצון טוב".
לא עברו כמה שעות וברק הוכיח לי איזה פראייר הייתי, ששכחתי על מי אני כותב. לתומי חשבתי שהדרישות בנושאי תקציב היו העיקריות שלו ולפיכך, אם ויתר עליהן, הרי בכך נסללה הדרך להסכם הקואליציוני. כאן היתה הטעות שלי, ואולי גם של אחרים. עניין התקציב בכלל לא עניין את ברק, היה לו קל להיות אביר ולוותר על זה. הדבר עליו ברק לא מוותר היה והינו: האגו הגנרלי.
האגו הגנרלי
עד היום מעכב ברק את הקמת הממשלה, מכיוון שהוא רוצה לנהל את המשא-ומתן עם סוריה. אתם מסוגלים להבין את הטרוף הזה? קודם כל - יש משא-ומתן עם סוריה? כלומר, האם מתרחש משהו באמת רציני שכדאי להילחם עליו? בסך הכל ישבו אנשים בתורכיה ובירברו, כפי שנעשה במשך עשרות שנים. אז כן, יכול להיות שבעתיד יצמח איזה משאון ומתנון, ואולי אפילו משהו יותר רציני - אז האפשרות הלא ודאית חשובה יותר מהמשבר הכלכלי העולמי? זו סיבה לא להקים ממשלה לאלתר, כדי לטפל במשבר?
פס הייצור האנליטי
אבל מעבר לכך: מה בדיוק מציע ברק ללבני? שהיא תהיה ראש ממשלה "לכל דבר", פרט לנושא הסורי? שבנושא הזה הוא יהיה ראש הממשלה? אנחנו אומנם יודעים שלמוחו האנליטי של ברק יש פס ייצור שלא תמיד מבוסס על חוכמה והגיון - אבל עד כדי כך? קשה להגדיר את הדרישה הזו: האם בחוצפה מדובר, או ששוב נכנסה לפעולה האטימות שברק כה מפורסם בה? לולא המשבר הכלכלי, היה בא לומר ללבני שתשלח את ברק לאן שצריך ותלך לבחירות. אבל במצב הנוכחי זה יהיה בלתי אחראי. לכן אין ברירה, אלא לטפל בברק בסבלנות, כמו בילד שמסרבים לתת לו צעצוע. אחרי שיתעייף מלהכות ברגליו ברצפה, הוא יירגע.
שולה זקן והמדינה
"מה קורה פה במדינה"? - זעקה שולה זקן בראיון שנתנה ל"ידיעות אחרונות". שאלה טובה. באה עובדת מדינה לחקירה בחשדות שחיתות ושומרת על שתיקה. אחר כך היא הולכת לעיתון ולא מפסיקה לדבר. כי יותר נוח לדבר עם עיתונאי, מאשר עם חוקר שבקי יותר בחומר. וחוץ מזה, העיתונאי גם אסיר תודה לסרבנית הדיבור על הסקופ, נכון? שותקת בחקירה, מדברת בעיתונות - מה באמת קורה פה במדינה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
