חזון המדינה הציורית

על-פי רשימת סרטי האנימציה המועמדים לפרס האוסקר האמריקני לשנת 2009, אפשר להניח כי ישראל היא מעצמת אנימציה בינלאומית

שני סרטים ישראליים - "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן ו-"$9.99" של תתיה רוזנטל ואתגר קרת, מתמודדים על אותה משבצת יוקרתית בפרס האוסקר האמריקני מול שוברי קופות שעלות כל אחד מהם נאמדת ב-200 מיליון דולר. מדובר בפערים כמעט בלתי נתפסים: עלות הפקת "ואלס עם באשיר", לצורך העניין, עומדת על כאחוז מתקציב "קונג פו פנדה", "איגור" ו-"מדגסקר 2", שהן מבין המתחרות. אפשר רק לדמיין את הבדלי התנאים: מאות רבות של אנימטורים שעושים ימים כלילות במשך שנים בסטודיו של אולפני הענק, מול חבורה קטנה של אנימטורים ישראלים שיוצרים ממשרד צנוע ברמת החי"ל או במרכז ת"א. מבחינת התוצאה הביצועית והרעיונית - הפערים קטנים בהרבה.

"אפשר היה לעשות מכאן, מהסטודיו הקטן שלנו, את האנימציה לסרט האחרון בסדרת באטמן - 'האביר האפל'", אומר טל קורז'ק, הסופרווייזר ומנהל האפקטים המיוחדים של חברת "10 אצבעות", חברת אנימציה ופוסט-פרודקשן ישראלית צעירה, שיצרה חלק ניכר מהאנימציה של "$9.99".

הסרט - קופרודוקציה ישראלית-אוסטרלית בין "למה הפקות" ו-"שרמן הפקות", הוא שיתוף פעולה קולנועי ראשון בין ישראל לאוסטרליה. הצילומים - עבודת נמלים פרפקציוניסטית שבה בובות מיניאטורות מסיליקון הוזזו תנועה אחר תנועה, בסט מיניאטורי אף הוא, נערכו באוסטרליה, ונמשכו כשנה וחצי. בסוף התקופה נשלח חומר הגלם לישראל, לסטודיו של "10 אצבעות". פירוק הפריים לגורמים ולשכבות עבודה, שלב אחר שלב, חושף את המורכבות שעמה התמודדו טל והצוות שלו, ומביא להערכה רבה יותר באשר לתוצאה הסופית והמרהיבה של העותק הסופי של הסרט, שאת הדמות הראשית בו מדובב השחקן זוכה האוסקר ג'פרי ראש.

כישרונות גדולים. שוק קטן

לאחר ההד שיצר בשנה האחרונה הסרט "ואלס עם באשיר" והאימפקט של המועמדות של שני הסרטים לאוסקר בשנה אחת, טבעי הוא שהביקוש ליצירה ישראלית גובר, ותעשיית האנימציה הישראלית עוברת מפנה משמעותי.

"אנחנו קיימים חמש שנים", אומר אדי גבריאלי מבעלי "10 אצבעות". "יש לנו צוות של 14 אנשים. עכשיו החברה מתעסקת בשני תחומים שונים ומנוהלת בהפרדה מוחלטת בין המחלקות: יש לנו את מחלקת הפוסט-פרודקשן שמתמחה ב-VFX (visual Effects), באנימציה ובעיצוב בעיקר בסרטי קולנוע ובפרסומות. המחלקה הזאת לא כוללת תוכן מקורי אלא השלמות הפקה ותוספות של אנימציה. המחלקה השנייה שנמצאת בשלבי פיתוח בימים אלה מפיקה חומרים מקוריים של אנימציה לסדרות טלוויזיה ולקולנוע.

יוני גודמן, האנימטור הראשי של "ואלס עם באשיר", מאמין שההכרה שלה זוכה האנימציה הישראלית בימים אלה תניב פירות רבים. גודמן: "השוק בארץ קטן ואיכותי. יש כישרונות גדולים, אבל אין המון. יש לא מעט אנימטורים שיכולים להגיע לרמה מאוד גבוהה. רוב התעשייה כיום מתמקדת בתכנים לילדים, ורוב התעשייה חיה מזה, למרות שיש בזה מעט כסף.

"צריך להבין שאנחנו עדיין בהתחלה. סדרת האנימציה הישראלית היחידה שהייתה בטלוויזיה שלנו היא 'מ.ק.22', שהייתה פרויקט בהיקף מאוד גדול. רק כדי להבין את הפערים, עשור לפניה היה בארץ סרט ישראלי שהיה עשוי כולו מאנימציית פלסטלינה".

למרות ההתפתחות הטכנולוגית, הבעיה המרכזית של תעשיית האנימציה הישראלית היא תקציב. גודמן: "בגלל בעיות תקציביות, הפרויקטים בארץ הם בהיקפים קטנים. נורא קשה לעכל את עלות הפקת האנימציה. מחיר ממוצע של חצי דקת אנימציה הוא 2,000 דולר, שזה מחיר של יום צילום בחוץ. המחיר משתנה לפי טכניקה. זה נע בין 4,000 דולר ל-15 אלף דולר לדקה. זה מחיר שאי אפשר להתפשר עליו, וזה מה שמונע מהפקות לצאת לפועל. ב'ואלס עם באשיר' העלות הייתה בתחתית הטווח הזה. רק שתבין, היו לנו שתי דקות של תיקוני אנימציה, וזה לקח כמעט חודשיים עבודה".

"מצב שאני מקווה שייכחד בתעשייה הזאת הוא הניצול. אין הרבה הפקות מקור בארץ, והרבה אנימטורים ומעצבים עובדים מתחת לרף התחתון, בתנאי ניצול נוראיים. כרגע, קופרודוקציות הן הדרך היחידה לעשות סרטים ולהרוויח. תקציב קרנות הקולנוע והתקציב של משרד האוצר לא מאפשר לעשות סרטים".

לא ציונות. הזדמנות

בעוד פחות משנתיים, בשנת 2010, יעלו על מסכי הקולנוע בארץ שני סרטי אנימציה חדשים. האחד, סרט האנימציה השני של ארי פולמן הכותב עתה את התסריט והשני - "החבורה הפרועה", סרט בהשקעה הוליוודית (עשרות מיליוני דולרים) שהעבודה עליו נמשכת כבר יותר משנתיים ב"מעבדת האנימציה" הירושלמית של קרן ההון-סיכון JVP בראשות עומד אראל מרגלית. מרגלית מצדו מתעתד להתחרות כשווה מול שווים בענקיות האנימציה ההוליוודיות - "פיקסאר", "דרימוורקס" ו"דיסני".

התסריטאי שגויס לכתיבת התסריט לסרט "החבורה הפרועה" הוא פיליפ לזבניק האמריקני, התסריטאי של "פוקהונטס" ו"מולאן"; הבמאי שנשכר הוא אלכס וויליאמס ("מי הפליל את רוג'ר ראביט", "מלך האריות") והמפיק הוא ג'ים באלנטיין ("במבי 2").

היוזמה פועלת כסטארט-אפ לכל דבר, ובעוד עשרות אנימטורים שוקדים על האנשת צמחים ופרחים (שאותם ידבבו כוכבים הוליוודיים כמו אליזבט הארלי וויליאם דפו) מנהלי הקרן עמלים על הכנות לסרט נוסף.

נכון יהיה לומר כי זו לא רק ציונות, כפי שזו הזדמנות. התעשייה הישראלית כיום חסרת ניסיון בהפקות ענק, אך כוח העבודה זול ביחס לארה"ב, והכישרון המקומי, ובעיקר הרעב ליצור (בהפקה נוטלים חלק עשרות אנימטורים מ"בצלאל", נוסף על אנימטורים מנוסים יותר מישראל ומחו"ל), בשילוב עם ליווי אנשי מקצוע מנוסים מלוס-אנג'לס, עשויים להוליד תוצאה ראויה: סרטי אנימציה איכותיים ותחרותיים בעלות ייצור יחסית נמוכה.

אנשי הקרן לא מנדבים פרטים רבים כרגע, אולם הם מציינים כי סקיצות ראשונות כבר מוכנות, והן מקנות את הרושם המיוחל שאליו שאפו מלכתחילה. *