מיזוג בזק ו-yes: צדק אמיתי - לא רק פואטי

פסק-הדין של בית-הדין להגבלים עסקיים בעניין מיזוג בזק ו-yes הוא אחד מפסקי-הדין החשובים ביותר שהתקבלו אי פעם בתחום התקשורת. קשה להפריז בחשיבותו, משום שזה מקרה יוצא דופן שבו ההרכב (בראשות השופטת מרים מזרחי והחברים פרופ' ראובן חורש ונדב ליסובסקי) הצליח להביא הישגים לענף התקשורת, שלא הושגו לא על-ידי רשות ההגבלים ולא על-ידי משרד התקשורת - שני גופים שמופקדים על קידום התחרות, ושהיה מצופה שיעשו זאת.

משמעותה של הפסיקה היא כל-כך קריטית לעתיד הענף, שצריך לקוות שרשות ההגבלים תיכשל בערעור שהיא מתכוונת להגיש לבית המשפט העליון.

מדוע היא מגישה את הערעור? זו כבר שאלה אחרת, שלא בטוח שהיא קשורה לעסקים או לתחרות. על התנהלות משרד התקשורת בתיק הזה ראוי לומר מילה אחת: חרפה.

בית-הדין הצליח להוציא תחת ידו מסמך שמגחיך את התפיסה שעמדה בבסיס מסקנות ועדת גרונאו, והיא שלצורך ההשקעות בתשתית מתקדמת צריך לפרק את רשת בזק (Unbundling) ולמכור מקטעים ממנה לטובת המתחרים. אולי שופטי בית-הדין לא התכוונו לכך, וזה רק יצא להם ככה, אבל התוצאה הסופית היא שהם השיגו הישג אדיר וחשוב.

בלי להבין יותר מדי בתקשורת ובטכנולוגיות, הם אימצו את מודל הגישה הפתוחה (Open access), שהוכיח את עצמו טוב יותר מאשר גישת הפירוק למקטעים.

ראשית, הושגה התחייבות מפורטת של בזק להקמת רשת תקשורת מתקדמת (NGN). שנית, הרשת הזו תהיה פתוחה לשימוש כל השחקנים ובזק לא תוכל לעשות דבר בעניין. ועמדת בזק בפני ועדת גרונאו (בתקופתו של יעקב גלברד כמנכ"ל) הרי הייתה כי היא דורשת בלעדיות על הרשת החדשה.

אז מה היה שם ואיך כל זה התחיל? זהו ערעור של בזק נגד החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים להתנגד למימוש כתבי אופציות למניות yes שיש לבזק ובכך להגדיל את אחזקותיה מ-49.78% ל-58.36% מהמניות. כתבי האופציה ניתנו לה בגין הזרמת כספים שלא יכלה להיות מוזרמת על-ידי יתר בעלי המניות.

החלטת הממונה נומקה בכך שהמיזוג מעלה חשש לפגיעה משמעותית בתחרות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית, מפני שהשליטה בשתי תשתיות שידורי לוויין ו-IPTV יהיו בשליטת בזק.

לדעת הממונה, המיזוג מעורר חשש שמא בזק תקשה על כניסתם של שחקנים חדשים לתחום ה-IPTV לאחר המיזוג עם yes. טענות אלו נדחו לחלוטין. אך החוכמה הייתה לא רק לדחות אלא להבטיח כיצד מוציאים מתוק מעז ומאיינים את חששות הרשות.

אחרי שהושג ההישג, נותר לשאול איך קורה שדווקא רשות ההגבלים שמהותה לדאוג להגברת התחרות, הלכה בכיוון ההפוך ולא הבינה שעמדתה לא תתרום לתחרות, כפי שמשתמע מפסק-הדין.

הפרדוקס לא ברור. השופטים חזרו ואמרו לרשות במהלך המשפט שכדאי לה לחשוב אילו תנאים למיזוג יקדמו את ההשקעות והתחרות, אך הרשות העדיפה להתבצר בעמדתה. מה היו השיקולים לנוקשות שהפגינה הרשות? מדובר במכה כואבת וקשה למוניטין שלה. ההפסד יצרום לה עוד הרבה זמן וזו הסיבה כנראה שהיא רצה לערער על פסק-הדין.

והתייחסות למשרד התקשורת בקצרה: אבירי הצרכנים נאלמו. אם בדיון הכי חשוב בתחום התקשורת, לא נכח אפילו נציג אחד לרפואה של המשרד, אם בדיון לא נשמעה דעתו של המשרד בפני בית-הדין בסוגיות שאותן הוא כביכול, מנסה לדחוף ועליהן הוא אמון, זו חרפה בהתגלמותה. בעצם, בית-הדין נכנס לנעליו של המשרד וחשף אותו בקלונו.

אם שר התקשורת, המנכ"ל, היועצת המשפטית שלו או נציג כלשהו, היה מגיע ומשמיע מילה, על איך הם רואים את התנאים ואת ההתקדמות של השוק, ניתן היה לגמור את הסיפור הזה הרבה יותר מוקדם וייתכן שאפילו לא היו צריכים להגיע לבית-הדין ולעבור את הסאגה הזו. ויותר מכך, ייתכן שהיינו היום במקום אחר מבחינת השקעות בתשתיות תקשורת. חלם זה כאן.

2. שיעור בחשבון

בזק מטפחת בחודשים האחרונים בדרך מרשימה את ההשקעה שלה בתשתית ה-NGN (הרשת החדשה), ועושה לה יחסי ציבור נמרצים. בזק טוענת שהיא החברה היחידה שמשקיעה היום בתשתיות בשוק התקשורת ושצריך להכיר לה טובה על-כך, במקום להעניש אותה ברגולציה חונקת כל פעם מחדש.

יש מידה רבה של צדק בטיעונים של בזק, אבל עיון נוסף בפסק-הדין חושף את מידת התחכום העומדת מאחורי טענותיה. ההשקעה של בזק ברשת החדשה עולה לה מעט, וחשיפת החומר בפסק-הדין תומך בכך.

אחת הרעות החולות של מהלך ה-NGN של בזק היא, שהיא קמצנית במידע. היא לא מוכנה להסגיר כמה הוא עולה לה, היא לא מוכנה לחשוף את התוכניות שלה, היא לא מוכנה להתחייב לפריסה ארצית (אבל תחויב אם ותסכים לתנאי המיזוג), והיא לא מוכנה למסור פרטים על קצב ההתקדמות עד עכשיו. כל זה מבטל את יחסי הציבור שהיא עושה לרשת וגורם לחשוב שיש לבזק מה להסתיר.

זה שמשרד התקשורת לא יודע ולא חוקר לעומק את התוכניות של בזק זו בעיה קשה אחרת, אבל למזלנו, חלק קטן מהפרטים פסק-הדין כן מספק. מתברר, שההשקעה בפרויקט תחזיר את עצמה במהירות שיא ותניב לבזק חיסכון של מאות מיליוני שקלים. למעשה, זוהי ההשקעה הכי חכמה שבזק תעשה.

מהנתונים שהוצגו בפני בית-הדין עולה, כי בזק תשיג חיסכון של 350 מיליון שקל בשנה כתוצאה מהמעבר לרשת החדשה בהוצאות התפעול, וזאת בהסתמך על השוואות והתאמות מול מפעילים אחרים בעולם. עוד עולה מפסק-הדין, שבכך תחזיר החברה את כל עלות ההשקעה שלה.

אך גם אם הסכום לא מדויק, חושף פסק הדין נתון נוסף על-פיו, בריטיש טלקום מדווחת על 10% חיסכון בהוצאות התפעול בעקבות מעבר לרשת חדשה, וסמנכ"ל ההנדסה לשעבר בבזק קובע שבזק תשיג חיסכון תפעולי של 50% (1.7 מיליארד שקל בשנה) בעקבות המעבר לרשת החדשה.

וזה עוד לפני שדיברנו על מכירת הנדל"ן, מכירת נחושת מיותרת שתתקבל בעקבות ביטול 140 מרכזיות ברחבי הארץ וצמצום הוצאות חשמל. וזה גם עוד לפני שמדברים על השירותים החדשים שתציע החברה על גבי הרשת החדשה - שירותים שמן הסתם יניבו לה הרבה כסף.

המצער בכל הסיפור הזה, הוא שהפרויקט של בזק אינו כולל נתיב לסיבים אופטיים עד בתי הלקוחות. בזק עושה צעד חיוני ומשמעותי בשבילה, אבל מבחינה לאומית, היעדר מפת דרכים ברורה ל-FTTH (Fiber To The Home) הוא כשל גדול בתוכנית שלה. במילים אחרות, בעלי המניות בבזק לא עושים לנו טובה כפי שנדמה. הם הולכים להרוויח מכך בענק.