בוקר טוב איראן, בוקר רע משבר

הממשלה הבאה לא תטפל בעוני המבני, לא בקשישים שצריכים להחליט בין ארוחה לתרופה, לא תהפוך את הנגב לפורח, לא תוכל להשקיע בטיפול אמיתי בילדים בסיכון, בנכים, בסל התרופות וחסרי דיור.

זה לא שממשלות קודמות עשו משהו ממשי בכיוונים האלה, אבל הן דיברו. הממשלה הנכנסת בקושי תצליח לעשות משהו נוסף בחינוך, להילחם - למתן את האבטלה, לממן את המובטלים שמספרם יילך ויגדל.

במצב הטוב הממשלה הבאה תיצור את התשתית ליציאה מהמשבר הכלכלי בזמן סביר, יחד עם העולם המערבי. לא תיגרר שנים אחריו.

על ההתמודדות מול איראן, לא נדע הרבה. מדי פעם תצא כותרת כזו או אחרת, בארץ ומחוצה לה, לא תמיד נכונה, בדרך כלל מניפולטיבית. ספין ברמות בינלאומיות. ההכרעה בעניין האיראני תהיה משותפת למתמודדים הבכירים בישראל דהיום.

עם זאת, לנשיא ארה"ב ברק אובמה, שרת החוץ שלו הילרי קלינטון ולאנשיהם, אולי גם לנשיא צרפת ניקולא סרקוזי וקאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, יהיה מעמד הכרעה והחלטה הרבה יותר גדולים מזה של בנימין נתניהו, ציפי לבני, אהוד ברק, הרמטכ"ל גבי אשכנזי וגם אביגדור ליברמן.

המלחמה בכלכלה המתדרדרת, המאבק להישאר עם האף מעל למים העכורים, תוביל את הכותרות ואת ההתעניינות הציבורית. עד היום, בחודשי מלחמת עופרת יצוקה ומערכת הבחירות, העדיפו ראשי המפלגות לזרוק סיסמאות, להתהדר במצע כלכלי חברתי מבטיח, מפתה, לא מציאותי. אבל, הם, והקמפיינים שלהם, בעיקר התעלמו מהמשבר הכלכלי. בצדק. מה אפשר לומר, ברצינות, על מפלצת ענקית, לא מוכרת, לא ידועה, שעושה דרכה לחופי הארץ. מה אפשר לומר על מאבק בקטסטרופה שכמותה מעולם לא עברה על העולם ועל הארץ?

בחודש הראשון יצטרכו להתיישב ראש הממשלה עם שר האוצר וראשי הקואליציה ולקבל החלטות קשות ביותר. אם יצרפו גם את הארגונים הכלכליים והחברתיים ואת ראשי האופוזיציה, ייטב.

א. צמצום הגירעון

גירעון גדול כבר יש. הוא כבר עובר את ה-6%-7% ובהחלט יכול להגיע ל-10%, השנה, בשנה הבאה ואפשר גם שבזו שאחריה. כדי לאפשר לכלכלת ישראל לצאת מהמשבר סמוך למועד סיומו העולמי, אסור לחזור לימים האפלים של יחס חוב תוצר של 90%. כי המשמעות היא שהמשבר בישראל יימשך שנים אחרי שהמשבר העולמי יסתיים.

לכן, כבר עם הצגת תקציב 2009 לאישור הממשלה והכנסת, על שר האוצר בתמיכת ראש הממשלה להגדיר יעד רב-שנתי להורדת הגירעון. יעד רב-שנתי בו מחזירים את תקציב המדינה למתווה של גרעון נשלט.

ב. עידוד צמיחה

בתוך חודש-חודשיים תהיה הממשלה חייבת לקבוע תנאים תקציביים מעודדי צמיחה. היא תפנה את רוב הכסף הקיים ואת החוב הנערם לכיווני צמיחה. זה אומר טיפול אמיתי בהרחבה התקציבית הבלתי מבוקרת בתקציב הביטחון (כן, למרות איום איראן, חמאס, חיזבאללה ושות'), סריקת אמת (נקייה מהעדפות סקטוריאליות או פוליטיות) של כל ההתחייבויות הרב-שנתיות שמהמשלה לקחה על עצמה, בימים שראשיה עוד האמינו שהצמיחה לעולם רק תגדל.

אפשר שזה אומר פגיעה בתקציבים מאושרים לילדים, לקשישים, לניצולי שואה. זה גם אומר פגיעה בקצבאות, יקראו לזה איך שיקראו לזה. זה גם אומר שרשימת הפרויקטים לתשתיות תצטמצם משמעותית. מה שלא חייבים - לא מממנים. מה שלא נותן אלפי מקומות עבודה - יוצא החוצה. למחלקה הזו אפשר לחבר את הצורך הדחוף בצמצום מסיבי של העובדים הזרים החוקיים (כ-100,000) והלא חוקיים (כ-200,000), למעט עובדי סיעוד (כ-56,000), תוך כדי תמיכה ממשלתית בשכר לישראלים שיעבדו בבניין, חקלאות ותעשייה.

ג. הסקטור הציבורי

אחרי שלושה-ארבעה חודשים ייצא שר האוצר, כמובן בתמיכה מוצהרת ומהותית של ראש הממשלה (בלי זה אפשר כבר עכשיו לסגור את הגולל על הממשלה הבאה), בהודעה לציבור המסבירה את הצורך הדחוף בטיפול בעלויות השכר בסקטור הציבורי שגלשו בלי שיעור ובלי שליטה. "כי אנחנו מחוייבים לעשרות אלפי המובטלים החדשים שאנחנו חייבים לתת להם דמי אבטלה. הם שילמו בעבור זה בכל שנות העבודה שלהם", ייאמר השר. מעל 90 מיליארד שקלים, כשליש מתקציב המדינה, עוברים למימון שכר לסקטור הציבורי המונה כ-800,000 עובדים שתנאי השכר שלהם צמודים זה לזה. עד היום, גם אחרי שהמשק העסקי פיטר אלפים וחתך משכורות, הסקטור הציבורי רק נהנה מהעלאות שכר מפליגות. הכרזה כזו גם אומרת - ריסון העלאות השכר שאושרו רק בשנה שעברה למרצים באוניברסיטאות ולרופאים.

ד. הורדת מסים מבוקרת

תוך כמה חודשים תודיע הממשלה כי היא בוחנת את המשך המתווה הרב-שנתי להורדות המס. הנטייה תהיה להמשיך את זה, שכן יש סיכון כלכלי ממשי בעצירת תהליך רב-שנתי, אבל זה יהיה תוך הצמדת סוגיית הפחתת מסים ליעד גירעון פוחת. לא שני קווים מקבילים המנותקים זה מזה.

ה. ביטול עיוותי מס

אחד המקורות הרלבנטיים ביותר למימון הפחתות המס, נמצא מול העיניים כבר הרבה שנים: ביטול עיוותי מס. פטור ממס לקרנות השתלמות זה רק אחד מעשרות העיוותים. רק שלכל עיוות מס יש את הקליינטים הסקטוריאליים שלו, עם הלובי שלהם, וחוטי המשיכה הפוליטיים שלה. עם זאת, בשנה שנתיים הטרופות המצפות לנו, אולי אפילו זה יהיה אפשרי.

ו. צמצום משרדי ממשלה

להמשיך ברפורמות שיש להן משמעויות מכריעות לעתיד המשק וליציאה מהשפל. קרקעות, מינהל מקרקעי ישראל, נמלי הים, מים, חשמל, אנרגיות חלופיות, מבנה הממשלה - לצמצם משרדים. כמות משרדי הממשלה ואוגדות העובדים מהווים נזק בירוקרטי צרכני משקי עצום. אם אין ברירה וצרכי הקואליציה יגברו, אפשר למנות הרבה שרים, על כל הסוכריות הכרוכות בזה, עם מעט משרדים.

עופר עייני

מתי ייקרא עופר עיני, גם יו"ר ההסתדרות וגם בעל השפעה במפלגת העבודה, לשיחה "סביב שולחן עגול" (מונח אהוב עליו)? מי יקבל יחד איתו, כעסקת חבילה, גם את שרגא ברוש מהארגונים הכלכליים? האם זה יהיה רה"מ? שר האוצר? ביחד? עד כמה הם יהפכו לתלויים בהם?

עיני קיבע לעצמו תדמית של איש אמין ואחראי. אבל במסגרת הזו, הוא גם עוצר רפורמות שלא מתאימות לאינטרסים שלו, של ההסתדרות ושל המפלגה. הוא גם פיתח הרגל להתבכיין "הבטיחו לי, שתו לי, אכלו לי". אבל הוא בהחלט מודע לגודל השבר והוא, גם שרגא ברוש, יכולים להיות פרטנרים מצוינים לממשלה כלכלית.

אבל זאת בתנאי. בתנאי שראש הממשלה ושר האוצר עובדים יחד באמת. לא שראש הממשלה עושה לשר האוצר תרגילים מאחורי גבו. ובתנאי ששר האוצר וראש הממשלה יחזרו למצב בו הם מובילים את צד הממשלה במשק, רק על פי האינטרסים ארוכי טווח של המדינה, לא נשיאת חן וחסד בעיני סקטורים שהאינטרסים שלהם לאו דווקא ממלכתיים. *