לשפד אותם בהגינות

רוב האזרחים יקדמו בסיפוק עמוק מהלך לגריפת כספים רטרואקטיבית מחמסני AIG

המאמץ של מחוקקים בוושינגטון להחזיר לאורוות האוצר את סוסי הבונוסים שנמלטו ממנה לחשבונות הבנק של בני מזל ב-AIG, הוא סימן לכך שהנאמנות העיוורת של העילית הפוליטית בוושינגטון לצמרת הקפיטליסטית של וול-סטריט מתחילה להיפרם. ולעזאזל הלוביסטים של התעשיה הפיננסית.

בשבוע שעבר אימץ בית הנבחרים, ברוב גדול, הצעת חוק שלפיה יוטל מס בשיעור 90% על בונוסים מעל רף מסוים שחילקו לעובדיהן חברות שנהנות מרוחב ידו של משלם המיסים. הסנאט צריך לגבש נוסח משלו וטרם ידוע מה תהיה התוצאה הסופית, אבל כבר עתה ברור שמדובר ביוזמה מגונה. הקונגרס מנסה לסוכך על אחוריו מפני גלי זעם ציבורי אדיר. סביר להניח שהנשיא אובמה יחתום על חוק כזה, בדיוק בגלל אותן סיבות. אבל הזרוע המחוקקת והזרוע המבצעת אינן אמורות להיכנע לגחמות, מוצדקות ככל שיהיו, של ציבור מרוט עצבים רק מטעמים של תועלתנות פוליטית.

רוב אזרחי ארה"ב יקדמו בברכה ובסיפוק עמוק, אם לא בעליצות, חוק שיסלול את הדרך לגריפת כספים רטרואקטיבית מחמסני AIG. למרות שבמונחים אריתמטיים טהורים, הכספים ששולמו כבונוסים לחוכמולוגים מ-AIG, אלה עם MBA ברזומה ו-BMW בגראז', הם ממש טיפה באוקיינוס המזומנים שהוזרם ויוזרם למקום העבודה שלהם. אשפי ההרס הפיננסי קיבלו ליד 165 מיליון דולר (או, אולי, 210 מיליון, לפי אומדן חדש). כ-70 אנשים קיבלו יותר ממיליון דולר כל אחד. המספרים האלה עשויים להצטייר כטיזרים במודעות של מפעל הפיס, אבל, למעשה, מדובר בכסף קטן, בקושי עשירית האחוז ממה שקיבלה AIG.

ובכל זאת, הכסף הקטן הזה, נוגע בעצבים החשופים של החברה האמריקנית. הבונוסים האלו מצליחים להרגיז את ארה"ב אפילו יותר מהנכלולים השיילוקיים של ברני מיידוף, אולי מפני שמיידוף כבר לובש מדי אסיר וסביר להניח שהוא יוכל להחליף אותם רק בתכריכים, בעוד שהפיננסו-טרוריסטים מ-AIG כבר מתחילים להכין את בריכות השחייה שלהם לקיץ.

"לעצם הרעיון של בונוסים כאלה הייתה השפעה חומצתית על הנפש הקולקטיבית האמריקנית", כתב בשבת בעל הטור צ'רלס בלאו, ב"ניו-יורק טיימס". "הם מהווים עלבון לחוק הבסיסי של משחק הוגן". וזו בדיוק הסיבה בגינה צריכים המחוקקים והבית הלבן לרדת מעץ חקיקה שנועדה לענוש רטרואקטיבית מגזר קטן באוכלוסיה, מעצבן ומרגיז ככל שיהיה, אבל שבכל זאת לא עבר על החוק.

כדי לסבר את האוזן, בואו ננסה למקם חקיקה כזו בישראל. מה היינו אומרים, למשל, אם ממשלה סופר-ימנית, עם אג'נדה ברורה לשבירת האיגודים המקצועיים, הייתה יוזמת מיסוי רטרואקטיבי, נאמר 20 שנה אחורה, של תוספות השכר האמיתיות שהיו גלומות באספקת חשמל חינם לעובדי חברת החשמל?

יוזמה כזו הייתה גורמת דיצה בחוגים רבים בישראל, אבל ממשלה או פרלמנט, בוושינגטון או בירושלים, אינם יכולים לנהוג כפיראטים קפריזיים או פלנגות תאבות נקם, רק משום שמגזרים גדולים באוכלוסיה יאהבו זאת. זה לא רק שחקיקת AIG מנוגדת לחוקה, וכנראה לא תעמוד במבחן בית המשפט, אלא שממשלה איננה רשאית לנצל את עוצמתה לתפור חוקים שיפלו קבוצה קטנה באוכלוסיה, גם אם קבוצה זו ראויה ליחס כזה.

אבל לתת לצפעונים מ-AIG ליהנות בשלווה מהפירות האסורים של הבונוסים שהרוויחו לא ביושר? בהחלט לא. אפשר וצריך לשפד אותם בהגינות. דרך אחת, שאובמה החל ללכת בה, לפי "ניו-יורק טיימס" מהבוקר, היא יוזמת חקיקה להכבדת העומס הרגולטורי על רמות השכר של בכירים בכל המוסדות הפיננסיים. כך יהיה אפשר לחסמם בדישם. וברמה המיידית: להוקיע את אלה שכבר גבו את ליטרת הבשר שלהם, כשהדרך היעילה ביותר היא חשיפה של שמותיהם, כתובותיהם, ואם אפשר גם פרטים על רכושם. פה יש לתקשורת תפקיד חשוב. "ניו-יורק פוסט" כבר חשף את שמותיהם וכתובותיהם של שלושה מיליונרים מ-AIG, אבל עשרות רבים עדיין עלומים. מקבלי הבונוסים חוששים מ"תאונה" יזומה, פרי תכנון של פלבאים ממורמרים, כפי שטען מנכ"ל AIG? שישכרו שומרי ראש. הם יכולים להרשות לעצמם.