מתעשרים על חשבוננו

אקזיט כבר אינו מונח השגור רק בעולם ההיי טק. גם שוק ההון המקומי הצמיח בשנות הגאות לא מעט מתעשרים. אפילו בשנה החולפת היו כאלה שהצליחו למלא את כיסיהם.

למשל צחי סולטן, יו"ר כלל חיתום, חברת החיתום של בית ההשקעות כלל פיננסים. לפני מספר ימים הודיע סולטן כי במקום למכור לכלל פיננסים את חלקו בכלל חיתום (25%) תמורת כ-16 מיליון שקל, הוא יקנה מבית ההשקעות 26% נוספים תמורת 7 מיליון שקל, ויחזיק בשליטה בחברת החיתום. לסכום דומה הוא היה זכאי לא מזמן, כאשר הוחלט ערב העסקה על חלוקת דיבידנד בכלל חיתום. למעשה, סולטן קנה את השליטה בחברה בלי שכסף עבר ידיים.

מתעשר נוסף ב-2008 היה רוי רגב, יו"ר קסם תעודות סל. ביוני אשתקד מכר רגב לאקסלנס מחצית מאחזקותיו בה, 7.5%, תמורת 15 מיליון שקל.

גם עולם הגמל מתגמל לא מעט, כפי שמוכיח אורן חנוכה, מנכ"ל דש גמל. לפני כשנה הוא מכר לדש את חלקו בחברה, 3%, תמורת 18 מיליון שקל.

לא רק הטייקונים

האקזיטים הללו מאירים נקודה שהגופים המוסדיים מתחמקים מלדון בה. בשעה שמנהלי הגופים המוסדיים מפנים אצבע מאשימה כלפי הטייקונים, מאשימים אותם בהתחמקות מחוב, ותובעים מהם להחזיר את המטוסים ואת מניותיהם בחברות, הם שוכחים למרבה הנוחות את אחריותם שלהם.

אולי צריך לקחת מהטייקונים את המטוסים, היאכטות, המכוניות והבתים, וצריך להגיע איתם להסדרים כואבים, הכוללים העברת מניות לידי בעלי החוב. אבל מה עם מנהלי הגופים המוסדיים? איפה הם? הרי אף אחד ממנפיקי האג"ח לא עמד עם אקדח לרקה, וכפה על קופות הגמל להלוות לו את כספי החוסכים. אף אחד לא מנע מהמוסדיים לדרוש ביטחונות, לבקש קובננטס, או להטיל מגבלות על פעילות החברה (משיכת דיבידנדים ושכר גבוה) בזמן שכספי הציבור עברו בקלות ובמהירות ממנהלי ההשקעות לטייקונים.

לפחות שיורידו את דמי הניהול

מנהלי ההשקעות ומנהלי הגופים המוסדיים קיבלו מהציבור צ'ק פתוח לנהל את כספו והם פישלו. האנשים המכובדים המטיפים לכולם מוסר מחקו בשנת 2008 רבע מחסכונות הציבור.

הם קיבלו בשנות הגאות בונוסים נאים שנבעו מקופון על הנפקות גרועות (עיין ערך חתמים), שיווקו לנו מוצרי הנדסה פיננסית מתוחכמים (עיין ערך תעודות סל), או סתם עשו החלטות השקעה חסרות אחריות ורכשו ללא ביטחונות אג"ח גרועות, אבל לא לקחו אחריות. הם יושבים במגדלים גבוהים, נהנים ממשכורות שמנות, נוסעים בג'יפים מפוארים, גובים מאיתנו דמי ניהול גבוהים, אבל לא משלמים את המחיר.

לא שמענו על מנכ"ל בית השקעות שהתפטר לאחר הכישלון המחפיר של 2008. לא שמענו על מנהל השקעות שהחזיר את הבונוס השמן שקיבל בגין רווחי שנים קודמות, בונוס על רווח שהתברר כאוויר והתפוגג לתוך הפסדי קופות הגמל.

עוד לא ראינו מנכ"ל חברת חיתום שהחזיר את העמלות שגבה לאחר שדחף לקופות הגמל - לעיתים קרובות של אותו גוף - אג"ח זבל ששיווק בלהיטות ובמניפולטיביות. אף אחד כמובן לא חולם אפילו על הורדה יזומה של דמי ניהול כפיצוי זניח לחוסכים. להיפך, דמי הניהול נעים לכיוון אחד בלבד, למעלה, והתייקרו ב-60% מאז העברת הבעלות מהבנקים לבתי ההשקעות.

כשאנו מפנים אצבע מאשימה כלפי מישהו, האצבע המורה מופנה כלפיו, והאגודל מופנה למעלה, לשמיים, כוח עליון, גם הוא אשם. אבל שלוש אצבעות מופנות אחורה, כלפינו, אנחנו אשמים. אז לפני שמנהלי ההשקעות יבואו להטיף מוסר ולנאום נאומים חוצבי להבות על החזרת חוב, שיפשפשו בכליהם וייזכרו שהם אחראים לא פחות מהלווים.