מישהו יודע מה זה "סולידי"?

מרפורמה לרפורמה כוחנו עולה ועדיין, למרות התיקונים והשיפורים שהוכנסו למערכת הפיננסית בישראל נדרשים בה שיפורים.

האוצר מתקשר לאחרונה את כוונתו לאמץ את המודל הצ'יליאני המנתב את שוק החיסכון ארוך הטווח למספר מוגבל של תבניות ומכוון להתאמה בין רמת הסיכון לגיל החוסך. חוסכים מעל גיל 55 יכוונו לתוכניות הסולידיות בעוד שהצעירים לתוכניות שבהן רמת הסיכון גבוהה יותר.

אך בכך לא די. צריך להוסיף עליו שני דברים: פיזור וחינוך.

האג"ח של איסלנד

אחת השאלות שעלו במשנה תוקף בעקבות המשבר הפיננסי הנוכחי היא השאלה האם אנחנו בטוחים בהגדרה של המושג "סולידי" והיכן גלום הסיכון הקטן ביותר. מקובל כי שוק האג"ח הממשלתיות הוא השוק הסולידי ביותר.

תיאורטית, גם אם האגרות הממשלתיות עשויות להיות תנודתיות בדומה למכשירים פיננסים אחרים, תמיד ניתן להחזיק את האיגרת לפדיון ולזכות במלוא התשואה המובטחת ולכן הסיכון מוגבל.

יחד עם זאת, הסיכון הגלום באג"ח ממשלת ישראל אינו אפסי וכתוצאה מכך הסיכון הגלום בקרנות נאמנות ובקופות הגמל הסולידיות אינו אפסי. על מנת להמחיש זאת בלי להיכנס לתרחיש האפוקליפטי של פשיטת רגל (מישהו הזכיר את איסלנד?), אפשר להציג כמה תסריטים בהם אזרחים מעל גיל 55 מפסידים כסף בקופת הגמל הסולידית שלהם.

לחילופין אפשר להזכיר את קיץ 1996 שבו הפסדים שנראים מצחיקים בפרספקטיבת המשבר האחרון הביאו לבריחה המונית מקופות הגמל שגררו מימושים אדירים באג"ח ממשלת ישראל עד שבנק ישראל הודיע שיפרוש רשת ביטחון ועצר את הבריחה ההמונית.

כולם נרטבו

פיזור וגידור הם, על אף מגבלותיהם, המכשירים השימושיים ביותר להפחתת הסיכון.
המשבר הנוכחי יצר את התחושה שאין ערך לפיזור: כל השווקים ירדו, כל הענפים ירדו ותגובת הכל הייתה העברת הכסף שנותר, כל אחד בקצב שלו אל מתחת לבלטה או אל אגרות החוב הנתפסות כסולידיות ביותר.

כתוצאה מכך ומהורדות הריבית שליוו את התהליך, עלו מחירי האג"ח הממשלתיות בחדות, התשואות ירדו במקביל והתוצאה היא שהגופים שהחזיקו בחשיפה גבוהה אג"ח ממשלתיות (ובייחוד של ממשלת ארה"ב) הציגו את הרווח הגבוה ביותר, ואלו שנכנסו מאוחר הציגו את התשואה לפדיון הנמוכה ביותר, תוך הגדלת החשיפה לסיכון שבדרך לפדיון.

דוגמא לסיכון בדרך לפדיון היא שמחירי האג"ח הממשלתיות ירדו בחדות בגלל הצורך בגיוסים מוגברים (מישהו הזכיר הגדלת הגרעון?) ויצירת עודף היצע של אג"ח ממשלתי.

המסר למשקיע הוא, שמי שבשיא האופוריה בשווקים הפיננסים חשב שפיזור משמעו להחזיק מניות בישראל, ארה"ב, ברזיל, פולין, סין וצ'ילה, הפסיד הרבה כסף ומי שפיזר את השקעותיו בין מניות במגוון גיאוגרפיות וענפים, אג"ח קונצרני ואג"ח ממשלתי הפסיד פחות ואולי אפילו הרוויח כשכולם הפסידו, תלוי כמובן במשקלות החשיפה לכל מכשיר פיננסי.

גיוון והרחבה

המסר לאוצר הוא אל תכוונו לנישה צרה מידי. אל תכוונו אותם לשים את כל כספי הפנסיה שלהם בקרן או קופה החשופה אך ורק לאגרות החוב של ממשלת ישראל. כוונו אותם לפזר ולגוון בין מכשירים פיננסים מסוגים שונים (מניות, אג"ח וכו') ויצרנים פיננסים ובין המוצרים הפיננסים לבין עצמם.

שעה קלה על הכלכלה

הרפורמה הבאה במשק צריכה להקנות לציבור החוסכים בארץ כלים לשמירה על האינטרסים שלו. אם למדינת ישראל יש כסף למסע פרסום שנועד לשכנע את הציבור להשתתף במפקד הלאומי, ותקציב לעיוות פרצופן של בר רפאלי ונינט טאייב בכדי שכמאמר אחד הליצנים, הילדים ישכנעו את הוריהם להתקלח בזוגות, אפשר להניח שיש בידיה גם המשאבים להזכיר לציבור שהוא אחראי לחיסכון הפנסיוני שלו, ולעודד אותו לקבל ייעוץ אובייקטיבי בתחום.

לא ייתכן שהמדינה אינה דואגת לייעוץ אובייקטיבי, בייחוד בצל העובדה המצערת שכל הרפורמות והרגולציות, בסוף מחטיאות דבר מה, ומחמיצות דבר אחר.

במסגרת הרפורמה במערכת החינוך, צריך להוסיף, לתנ"ך, מתמטיקה ואנגלית, את מקצועות כישורי החיים הבסיסיים ובהם - שעה קלה על כלכלה.

הכותבת היא סמנכ"ל פיתוח עסקי באי.בי.אי בית השקעות ועל כן עשוי להיות לה או לאי.בי.אי עניין אישי באמור במאמר זה. אין באמור כדי להחליף ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם